Die Torah - Die fünf Bücher Mose
כי תועבה הוא. דָּבָר שָׂנְאוּי הוּא לַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים, וְאֻנְקְלוֹס נָתַן טַעַם לַדָּבָר:
Denn ein Greuel ist es, etwas Verhasstes ist es für Ägypter, mit Hebräern zu essen; Onkelos begründet es.
וישימו לו לבדו, שלא ירגישו אחיו שהוא עברי, (ר"ע ספורנו) • כי לא יוכלון המצרים, לפיכך לא אכל הוא עם אחיו ולא הוא ולא אחיו עם המצרים • (ר"ע ספורנו), ויראה לי שאין זאת הדבר ששמו לו לבדו ולמצרים לבדם בעבור שהוא עברי והמצרים לא יאכלו עמו, כי לא יעשה כן העבד לאדוניו, ומכ"ש ליוסף שהי' מושל בכל מצרים, מלבד שלפי דעתי לא ידעו כולם שהוא עברי, רק פרעה ושריו הקרובים אליו, וכן מה שלא רצה לאכול עמהם איננו בעבור שלא ירגישו בו, כי לפי מה שסופר בב"ר הושיב את בנימן אצלו בסעודה אמר הוא אין לו אם ואני אין לי אם ישב אצלי, וכן סופר בס' הישר, ולא חשש אולי ירגישו בו, גם לא חשש לעשות זאת לפני המצרים להושיב בנימן אצלו, אף כי תועבה היא להם, כי המושל יעשה מה שלבו חפץ, בדבר שאינו מחוקי הארץ ההיא ומדתהם, אשר גם המלך לא יעבור עליהם, אבל שלא לאכול עם העברים לא הי' להם זה לחוק או דת, רק תועבה להם בבחירתם, כנראה מלשון הכתוב • אבל מה שנראה לי הוא זה, כי לפי שהמצרים לא רצו לאכול את אחיו בעבור שהם עברים, לכן לא רצה הוא לאכול עם המצרים לכבוד אחיו ולא עם אחיו לכבוד המצרים, ואכל עם בנימן כי בעבור שהוא קטן לא יקפידו המצרים ע"ז, והראה יוסף בזה לאחיו כי לא יקפיד לאכול עם העברים, רק לסבת חשיבותו יפרד מכולם גם מן המצרים מלאכול עמהם • ויתכן שבעל הטעמים כוון אל דברי אלה בשומו האתנח במלת לבדם הא', שראוי להיות במלת לבדם הב', כי מאמר כי לא יכלון וגו' שב על כלם, אך לפי דברי הנ"ל אינו שב כ"א על ולמצרים וגו', ולא על וישימו לו לבדו ולהם לבדם, שהי' לסבת חשיבותו ולא בעבור כי תועבה וגו' • כי תועבה הוא, בזוי הי' למצרים לאכול עם אנשי עבר הנהר כי נבזים היו בעיניהם, ואנשי מצרים גםי הרוח היו כדכתיב קראתי לזאת רהב הם שבת (ישעי' ל' ז') וכו' • (הרשב"ם) • תועבה, הוא תואר במשקל המתואר זבח במשקל נקבה כמשפטו, כמ"ש בכמה מקומות :
Josef speiste auch nicht mit den Mizrim. Er hat also selbst als Fürst seine ibrische Herkunft nicht verleugnet. — עברים war doch nur die charakteristische Bezeichnung der Nachkommen Abrahams. Es ist daher sehr eigentümlich, daß schon damals, wo sie noch aus kaum siebenzig Personen bestanden, sie schon so charakteristisch hervortraten, daß sie einen besonderen nationalen Namen hatten und ja Josef schon früher auch das Land Kanaan ארץ העברים nennen konnte! — תועבה. Eine auffallende Erscheinung bietet die Wurzel תעב. Sie ist augenscheinlich verwandt mit תאב, und beide sind aus דאב, Schmerz haben, erwachsen. Beide bedeuten eine heftige Schmerzempfindung, תעב durch die Gegenwart, תאב durch die Abwesenheit des betreffenden Gegenstandes. Da indes תעב verabscheuen, nur im Piel, תאב, nach etwas schmachten, nur im Kal vorkommt, einmal תאב im Piel erscheint, מְתָאֵב אנכי את גאון יעקב (Amos 6, 8) und dort auch verabscheuen bedeutet: so dürfte sich wohl die ganze Erscheinung aus der umwandelnden Bedeutung des Piel erklären, wie גָאל und גָאֵל, dort aber ist געל auch im Kal das Gegenteil von גאל.—