Die Torah - Die fünf Bücher Mose
את כל אכל. שֵׁם דָּבָר הוּא, לְפִיכָךְ טַעֲמוֹ בָּאָלֶ"ף וְנָקוּד בְּפַתָּח קָטָן, וְאוֹכֵל שֶׁהוּא פֹּעַל, כְּגוֹן כִּי כָּל אֹכֵל חֵלֶב, טַעֲמוֹ לְמַטָּה בַּכַּ"ף, וְנָקוּד קָמָץ קָטָן:
תחת יד פרעה. בִּרְשׁוּתוֹ וּבְאוֹצְרוֹתָיו:
Alle Speise, את כל אֹכֶל ist ein Hauptwort, darum ist der Ton auf dem א und ist die zweite Silbe mit Patach-Katon (Segol) punktiert; wenn aber אוֹכֵל ein Verb (Partizip) ist wie Levit. (7,25), »denn jeder, der Fett isst אוֹכֵל«, so ist der Ton auf der letzten Silbe (auf dem כ) und ist diese mit Kamez-Katon (Zere) punktiert.
Unter der Hand Pharaos, in seinem Besitze und in seinen Schatzkammern.
אכל, שם דבר הוא לפיכך טעמו באל"ף ונקוד בפתח קטן (ר"ל סגול), ואוכל שהוא פועל כגון כי כל אכל חלב (ויקרא ז' כ"ה), טעמו בכ"ף ונקוד קמץ קטן (ר"ל צירי) · (רש"י) : ויצברו בר תחת יד, ממונה פרעה, וכל זה היה בעל כרחם של מצריים, ולכך כתוב ויפקד פקדים ויצברו שכן מצינו באחשורוש ויפקד המלך פקדים בכל מדינות מלכותו ויקבצו את כל נערה וגו' אל יד הגא וגו' (אסתר ב' ג'), (וכן סופר בס' היושר כי ב' דברים יעץ, א' לגבות מהם לאוצר המלך, וב' שגם הם יקבצו איש איש מתבואת שדהו ויתנו באוצרותיהם), ויקבצו, היא הגבייה מבעלי השדות, ויצברו, היא האסיפה אל ידי שומרי האוצרות, וכן ביוסף תמצא ויקבץ ויצבר · (הרשב"ם) · בר, י"א כי טעם בר להיותו עם שבליו, והנכון בעיני שנקרא בר אחר מלאכת לזרות או לסבר. (הרלב"ע), ולפ"ז יהיה שרשו ברר ולא ברה · אכל בערים, שב על ויצברו, ושעורו ויצברו בר (תחת יד פרעה) להיות אכל בערים · ושמרו, הוא מאמר לעצמו, וישמרו האכל הנזכר, ויהי' תחת יד פרעה כמו מאמר מוסגר, וטעם הנגינה יסייע לפי' זה ·
Allein es soll noch mehreres geschehen, es soll nicht bloß dem Allernotwendigsten vorgesorgt werden. Diese, dem einzusetzenden Landesvormund vorbehaltene Maßregel wird in diesem Vers entwickelt. Das Verständnis hat aber Schwierigkeiten. Es heißt: אוכל וגו כל ויקבצו אתי wenn in den guten Jahren alle Nahrungsmittel aufgespeichert werden sollen, so verhungert die Bevölkerung, ehe die Hungerjahre kommen. Möglich, daß קבץ, das allerdings sonst zusammen sammeln heißt, hier mehr: zusammen halten, an sich halten bedeute, eine Bedeutung, die an sich nicht fern, und in seiner offenbaren Verwandtschaft mit יבש ,גבש ,כבש ,גוץ ,כוץ ,קפץ liegt, die allesamt ein Komprimieren ausdrücken. Demgemäß scheint ein doppeltes vorgeschlagen. 1) eine Steuer im vorigen Vers. 2) hier eine Bevormundung der Verwendung, d. h. eine Beschränkung des Kornhandels, zunächst des Exportes. Ägypten war ja im ganzen Altertum der Kornspeicher der übrigen Welt. Es soll daher אוכל in natura im Lande verbleiben. Es heißt darum wiederholt אוכל und nicht תבואה, da zuletzt ja auch das Geld als Erträgnis der Jahre betrachtet werden könnte. Nichts soll daher in den Jahren des Überflusses nach außen. Ja, es soll nicht einmal eine Stadt mit der anderen in Getreide Geschäfte machen, so daß kein Korn in unfruchtbares Geld umgesetzt werde. Wollen die Produzenten verkaufen, so sollen sie nur an Pharao verkaufen können und das also gekaufte Getreide unter seinem Verschluss geborgen bleiben. Und damit der wohltätige Zweck dieser allerdings beengenden Kontrolle allen gegenwärtig bleibe und deshalb das Gehässige verliere, soll das von der Krone aufgekaufte Getreide nicht in ein Zentralmagazin gebracht, sondern אכל בערים ושמרו, in jeder Stadt selbst das in ihr aufgekaufte Getreide unter Verschluss der Regierung aufgespeichert und so der Bevölkerung überall das wohltuende Bewusstsein verbleiben, in diesen Kornvorräten eine Sicherung gegen künftigen Mangel vor Augen zu haben — אינו דומה מי שיש לו פת בסלו וכוי — und überzeugt zu sein, daß nicht etwa die Regierung mit diesen Aufkäufen eine Handelsspekulation nach dem Auslande beabsichtige, die sie dem Volke untersagt.