Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ותפקחנה וגו'. לְעִנְיַן הַחָכְמָה דִּבֵּר הַכָּתוּב וְלֹא לְעִנְיַן רְאִיָּה מַמָּשׁ, וְסוֹף הַמִּקְרָא מוֹכִיחַ:
וידעו כי עירמים הם. אַף הַסּוּמָא יוֹדֵעַ כְּשֶׁהוּא עָרוּם, אֶלָּא מַהוּ וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם? מִצְוָה אַחַת הָיְתָה בְיָדָם וְנִתְעַרְטְלוּ הֵימֶנָּה (בראשית רבה):
עלה תאנה. הוּא הָעֵץ שֶׁאָכְלוּ מִמֶּנּוּ, בַּדָּבָר שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ בּוֹ נִתַּקְּנוּ (סנהדרין ע'), אֲבָל שְׁאָר הָעֵצִים מְנָעוּם מִלִּטֹּל עַלֵּיהֶם. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נִתְפַּרְסֵם הָעֵץ? שֶׁאֵין הַקָּבָּ"ה חָפֵץ לְהוֹנוֹת בְּרִיָּה, שֶׁלֹּא יַכְלִימוּהָ וְיֹאמְרוּ זֶהוּ שֶׁלָּקָה הָעוֹלָם עַל יָדוֹ, מִדְרַשׁ רַבִּי תַנְחוּמָא:
Da gingen ihnen die Augen auf, der Vers spricht von der Erkenntnis und nicht vom wirklichen Sehen, der Schluss des Verses beweist dies.
Sie erkannten, dass sie nackt waren, (Bereschit Rabbah 19:6) auch der Blinde weiß es, wenn er nackt ist; was bedeutet also, sie erkannten, dass sie nackt waren? Eine Pflicht hatten sie in ihrem Besitz gehabt, und sie hatten sich derselben entkleidet.
Blätter des Feigenbaumes, (Sanhedrin 70b) das ist der Baum, von dem sie gegessen hatten; durch die Sache, durch die sie verdorben worden waren, wurde ihnen geholfen, aber die anderen Bäume verwehrten ihnen, ihre Blätter zu nehmen. (Bereschit Rabbah 15) Warum steht aber der Name des Baumes nicht deutlich? Weil der Heilige, gelobt sei Er, kein Geschöpf kränken will; dass man ihn nicht beschäme und sage, durch diesen ist die Welt geschlagen worden. (Midrasch R. Tanchuma.)
וידעו כי עירמם הם , אף הסומא יודע כשהוא ערום , אלא שעתה הרגישו בעצמם הרגש הבושת שבני אדם מרגישים בהיותם ערומים , כי נכנסה בהם תשוקה עזה ויתירה , כאשר אמרנו למעלה , ויצאה תאות המשגל חוץ לגדרה והתגבר עליהם בקשת עונג המוחשים , באין מעצור לרוח דמיונם לשוטט אנה ואנה , והתחילו להתבייש זה מזו וזו מזה , כי זה הוא ענין הבושת , והנה חמדה ותאוה שמות נרדפי' וההבדל שביניהם יתבאר לך במ"ת אי"ה . עלה , נכתב בה"א במקום יו"ד המשך המורה על הרבים , וכן ת"י טרפי תאנין , וכן מתורגם בל"א :
Die Schlange hatte vollkommen Recht. Es gingen ihnen die Augen auf, sie wurden aufgeklärte Menschen — ihre erste Erkenntnis aber war — daß sie nackt seien! Das Bewusstsein nackt zu sein, ist aber das Bewusstsein, daß an uns sichtbar sei, was es nicht sein sollte. Es ist dies das schon oben angedeutete Gefühl der Scham, das in dem Bewusstsein des Menschen von seiner eigentlichen Bestimmung wurzelt. So lange der Mensch im Dienste seines Gottes ganz steht, hat er sich auch seines leiblichen Teiles nicht zu schämen. Auch die leiblichen Reize sind göttlich und rein, so lange sie sich als Mittel zu Gott heiligen Zwecken unterordnen. Sobald aber dieses Verhältnis sich umkehrt, haben wir uns allerdings ihrer zu schämen; es erwacht dann die Stimme in uns, die mit dem Gewissen in innigem Zusammenhange steht und uns erinnert, daß wir eben nicht Tiere sein sollten.