Die Torah - Die fünf Bücher Mose
Buch:
Kapitel:
Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ לֵאמֹ֖ר שִׁכְבָ֣ה עִמִּ֑י וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נׇס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
da ergriff sie ihn an seinem Kleide und sprach: Lege dich doch zu mir! Er ließ sein Kleid in ihrer Hand, floh und ging hinaus.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Und sie ergriff ihn bei seinem Kleide, und sprach: lege dich zu mir. Er aber ließ sein Kleid in ihrer Hand, entflohe, und ging zum Hause hinaus.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
erfaßte sie ihn bei seinem Gewande und sprach: Lege dich zu mir. Er aber ließ sein Gewand in ihrer Hand und floh auf die Straße.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
אונד זיא ערגריף איהן בייא זיינעם קליידע, אונד שפראך: לעגע דיך צו מיר, ער אבער ליס זיין קלייד אין איהרער האנד, ענטפלאה, אונד גינג צום הויזע הינויס·
Onkelos
וַאֲחִדְתֵּהּ בִּלְבוּשֵׁהּ לְמֵימַר שְׁכוּב עִמִּי וְשָׁבְקֵהּ לִלְבוּשֵׁהּ בִּידַהּ וַעֲרַק וּנְפַק לְשׁוּקָא
Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch
Biur von Moses Mendelssohn
ויעזב בגדו בידה, לכבוד גברתו לא רצה להוציאו מידה בכחו הגדול ממנה והסיר אותו מעליו כי היה בגד שיתעטף בו כמעיל ולבוש, והיא בראותה כי הניח בגדו בידה פחדה פן יגלה עליה לבני הבית או לאדוניו, והקדימתו אליהם לאמר כי הפשיט בגדו לשכב עמה, ובראותו כי הרימותי קולי נבהל לברוח, וזה טעם ויהי כראותה כי עזב בגדו, ולכן לא תגיד היא ויעזב בגדו בידי, רק אמרה לאנשי ביתה ולבעלה ויעזב בגדו אצלי· (הרמב״ן)· וינס, מן החדר פן יגבר עליו יצה״ר· (רע״ס), וכפי המסופר בס׳ הישר נתנה את החרב על צוואר יוסף להמיתו אם לא יתרצה לה, ויברח בבהלה, וע״י כך נקרע הבגד אשר החזיקה בו·
Text herunterladen
Schon Siporno macht aufmerksam darauf, wie besonnen und rücksichtsvoll Josef selbst in einer solchen Stellung einem solchen Weibe gegenüber gewesen. — וינס ויצא החוצה, er floh — jedoch draußen stürzte er nicht, machte kein Aussehen, sondern: draußen ging er. Sie vermutete diese Rücksicht nicht, sonst hätte sie nicht geschrien. Bei ihr heißt es: כראתה וגי וינס החוצה, sie sah ihn hinauseilen, deshalb rief sie. In ihrer Erzählung freilich sagt sie: וינס וצא החוצה er floh und "schlich" hinaus. Sie will ihn ja eben als den Verbrecher zeichnen.