Die Torah - Die fünf Bücher Mose

והקם זרע. הַבֵּן יִקָּרֵא עַל שֵׁם הַמֵּת:

ויבם אתה, הראב"ע כת' טעמו אמר שאתה יבמה הראה היבום, וזהו בא אל אשת אחיך עכ"ל. כוונתו כי יבם הוא שם עצם פרטי לאחי בעל האשה, והוא הנקר' בלשון משנה גיסו, ולכן יקשה לדעתו לשון ויבם, כי כבר הוא יבם לה גם בהיות אחיו בחיים, לכ"א כי פירושו הראה לה ש"שאתה יבם לה מאז שהיה אחיך חי, וזה בעשות החיוב המוטל עליך להקים זרע לאחיך והיינו שתשאנה. והנה לפי דעתו נגזר פעל יַבֵּם מן השם יָבָם, והנה אף שנראה' שגם הרד"ק בשרשי' הסכים עמו בזה, מ"מ לא כן דעתי, אבל אומ' אני כי אחי בעל האשה לא נמצא לו שם פרטי בלשון מקרא, וכן לא נמצא שם פרטי לאשת אחיו, רק אחי בעלה נקרא אחי אישה, ואשת אחי האיש נקרא' אשת אחיו, ולכן בפרשת העריות נאמר ערות אשת אחיך לא תגלה (ויקרא י"ח י"ו), ולא נאמר ערות יבמתך לא תגלה, רק חז"ל בלשון המשנה קראו לו שם מדש, גיסה, ולה גיסתו, כי לשון מקרא לחוד ולשון חכמים לחוד, אבל שם יָבָם הוא שם תאר ונגזר מן הפעל יַבֵּם, והפעל הזה לא הונח רק על לקיחת אשת אחיו שמת בלא בנים, לאשה, ואז יש לו תאר יבם ולה יבמת (עם שלא נמצא הנפרד משם זה לנקבה במקרא, כי כי לא במקרא ג' פעמים יבמתו, וב' פעמים יבמתך, כולם בתי"ו דגושה, ואם הי' הנפרד יְבָמָה היתה התי"ו רפוי' בכנויים כמו מן צְדָקָה, צִדְקָתוֹ, ומן בְּרָכָה, בִּרְכָתִי), ולא הונח להם התאר הזה רק במקום שיש יבום, והיינו כשמת אחיו בלא בנים, והושאל השם יבמת גם אל נשי שני אחים שמתו בלא בנים, שנקראו כן על שם בעליהן שכל אחד מהם היו ראוי ליבם אשת אחיו לפי שמת אחיו בלא בנים, ולכן נאמר הנה שבה יבמתך וגו' שובי אחרי יבמתך (רות א' ט"ו), והתאר הזה יש לו גם קודם היבום אחר שמות אחיו בלא בנים, בעבור היבום שחל עליו: והקם זרע לאחיך, הבן יקרא על שם המת, לשון רש"י. ואין זה אמת כי במצות התורה כאמר גם בן יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל (דברים כ"ה ו'), ואין היבם מצוה לקרא לבנו כשם אחיו המת. ואמר בבעז וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו (רות ד' י'), ותקראנה אותו עובד לא מחלון, ועוד שאמר וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע, ומה הרעה אשר תבוא עליו עד כי השחית זרעו מפניהם אם יקרא שם בנו כשם אחיו המת, ורוב בני האדם מתאוים לעשות כן, ולא אמר הכתוב ויאמר אונן אבל אמר וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע, כי ידיעה ברורה היתה לו בזה שלא יהיה לו הזרע, אבל הענין סוד גדול מסודות התורה בתולדת האדם ונכר הוא לעיני רואים אשר נתן להם השם עינים לראות ואזנים לשמוע, והיו החכמים הקדמונים קודם התור' יודעים כי יש תועלת גדולה ביבום האח, והוא הראוי להיות קודם בו ואחריו הקרוב במשפחה, כי כל שאר הקרוב אליו ממשפחתו אשר הוא יורש נחלה יגיע ממנו תועלת, והיו נוהגי' לישא אשת המת האח או האב או הקרוב מן המשפחה, ולא היינו יודעים אם היה המנהג קדמון לפני יהוד'. ובב"ר אמרו כי יהוד' התחיל במצות יבום תחלה, כי כאשר קבל הסוד מאבותיו נזדרז להקים אותו, וכאשר באתה התורה ואסרה אשת קצת הקרובים רצה הקב"ה להתיר איסור אשת האח מפני היבום, ולא רצה שידחה מפני' איסור אשת אחי האב והבן וזולתם, כי באח הרגל הדבר ותועלת קרובה ולא בהם, כמו שהזכרתי, והנה נחשב לאכזריות גדולה באח כאשר לא יחפוץ ליבם וקוראים אותו בית חלוץ הנעל, כי עתה חלץ מהם וראוי הוא שתעשה המצוה הזאת בחליצת הנעל, וחכמי ישראל הקדמוני' מדעתם הענין הנכבד הזה הנהיגו לפנים בישראל לעשות המעשה הזה בכל יורשי הנחלה באותם שלא יהיה בהם איסור השאר, וקראו אותו גאול' וזהו ענין בעז וטע' נעמי והשכנות והמשכיל יבין. (הרמב"ן):