Die Torah - Die fünf Bücher Mose
צדקה. בִּדְבָרֶיהָ:
ממני. הִיא מְעֻבֶּרֶת. וְרַבּוֹתֵינוּ ז"ל דָּרְשׁוּ שֶׁיָּצְאָה בַת קוֹל וְאָמְרָה מִמֶּנִּי וּמֵאִתִּי יָצְאוּ הַדְּבָרִים, לְפִי שֶׁהָיְתָה צְנוּעָה בְּבֵית חָמִיהָ, גָּזַרְתִּי שֶׁיֵּצְאוּ מִמֶּנָּה מְלָכִים, וּמִשֵּׁבֶט יְהוּדָה גָּזַרְתִּי לְהַעֲמִיד מְלָכִים בְּיִשְׂרָאֵל:
כי על כן לא נתתיה. כִּי בְּדִין עָשְׂתָה, עַל אֲשֶׁר לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי:
ולא יסף עוד. יֵשׁ אוֹמְרִים לֹא הוֹסִיף, וְיֵשׁ אוֹמְרִים לֹא פָסַק. וַחֲבֵרוֹ גַּבֵּי אֶלְדָּד וּמֵידָד, וְלֹא יָסָפוּ, וּמְתַרְגְּמִינָן וְלָא פְּסָקוּ:
Sie ist gerecht in ihren Worten.
Durch mich* wird sie Mutter מִמֶנִי; unsere Lehrer s. A. erklären, eine himmlische Stimme wurde vernommen, die sagte, durch mich מִמֶנִי und von mir ist die Sache ausgegangen; weil sie im Hause ihres Schwiegervaters sittsam gewesen, habe ich bestimmt, dass Könige von ihr abstammen sollen; und vom Stamme Juda habe ich beschlossen, Könige in Israel aufzustellen (Sota dort).
Denn, weil ich sie nicht gegeben habe; denn sie hat recht getan, weil ich sie nicht meinem Sohn Schela gegeben habe.
Und er fuhr nicht fort וְלֹא יָסַף, manche erklären, er nahte ihr nicht mehr, und manche erklären, er trennte sich nicht mehr von ihr. Ähnlich bei Eldad und Medad (Num. 11, 25); »sie fuhren nicht fort«, übersetzen wir, »sie hörten nicht auf« (Sota 10a).
צדקה ממני, הנכון לפי הפשט הוא כפי׳ הרמב״ן והרשב״ם ז״ל , וזה לשון הרמב״ן, והנכון שהוא כמו צדקים ועבים ממנו (מלכים א׳ ב׳ ל״ב), ויאמר אל דוד צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה (שמואל א׳ כ״ד י״ח), צדקה במעשיה יות׳ ממנו, כי היא הצדקת ואני החוטא אליה שלא נתתיה לשלה בני, והטע׳ כי שלה הוא היבם ואם לא יחפוץ לקחת את יבמתו אביו הוא הגואל אחריו, כאשר פירשתי למעלה בדין היבום עכ״ל, וכן מתורגם בל״א · כי על כן לא נתתיה לשלה בני, חסר הסי״ן שבמקום אשר, כמו כי על כן ראיתי פניך (לעיל ל״ג י׳), ופירושו כי על כן שלא נתתיה לשלה בני עשתה זאת ובדין עשתה, ועל כן צדקה היא ממני · ולא יסף עוד לדעתה, מצאנו בתרגום ב׳ נוסחאות יש נוסחא ולא אוסיף עוד למדעה, ויש נוסחא ולא פסק עוד מלמדעה , כ״כ הרד״ק בפירושו לס׳ בראשית, ונוסח שלפנינו בת״א ולא אוסיף וכו׳, וכ״ת יב״ע ובמתרגם האשכנזי , כי כ״ה משמעות פשוטו של מקרא , ולשון הרשב״ם ולא יסף , לא הוסיף שאם אתה מפרשו ולא פסק היה לו לכתוב ולא יסף עוד לדעתה עכ״ל · וכ״ה בנוסח כ״י , ונראה להגיה המלה האחרונה , מלדעתה · ולשון הרמב״ן ולא יסף עוד לדעתה , אחרי שקיים זרע לבניו לא רצה להיות עמה עוד אע״פ שהיא ברצונו כי איננה אסורה עליו והיתה אשתו כמשפט היבמים , וזה עעם האומר לא פסק [הוא שמואל סבא חמוהי דרב שמואל בר אמי משמי׳ דרב שמואל בר אמי בסוטה (דף י׳ ע״ב) ], כתיב הכא ולא יסף וכתיב התם קול גדול ולא יסף (דברים ה׳ י״ט) עכ״ל :