Die Torah - Die fünf Bücher Mose
כמשלש חדשים. רֻבּוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן וְרֻבּוֹ שֶׁל אַחֲרוֹן וְאֶמְצָעִי שָׁלֵם (נדה מ"נ). וּלְשׁוֹן כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים כְּהִשְׁתַּלֵּשׁ הַחֳדָשִׁים, כְּמוֹ וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת (אסתר ט'), מִשְׁלוֹחַ יָדָם (ישעיהו י"א), וְכֵן תִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס כִּתְלָתוּת יַרְחַיָּא:
הרה לזנונים. שֵׁם דָּבָר, מְעֻבֶּרֶת כְּמוֹ אִשָּׁה הָרָה, וּכְמוֹ בָּרָה כַּחַמָּה:
ותשרף. אָמַר אֶפְרַיִם מִקְשָׁאָה מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, בִּתּוֹ שֶׁל שֵׁם הָיְתָה, שֶׁהוּא כֹהֵן, לְפִיכָךְ דָּנוּהָ בִשְׂרֵפָה:
Nach ungefähr drei Monaten כְּמִשְׁלשׁ חֳדָשִׁים, nach dem größten Teil des ersten Monats und dem größten Teil des letzten Monats und dem ganzen mittleren (Bereschit Rabbah 85:10). Der Ausdruck כְּמִשְׁלשׁ חֳדָשִׁים nach ungefähr drei Monaten bedeutet, als der Monat sich zum dritten Male wiederholte (infin.); (Esth. 9, 19) «וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת Gaben zu schicken«; (Jes. 11, 14) »erstreckt sich ihre Macht מִשְׁלוֹחַ יָדָם«; und so übersetzt auch Onkelos, als die Monate die Zahl 3 erreicht hatten כִּתְלָתוּת יַרְחַיָּא.
Sie wird Mutter durch Buhlerei הרה לזנונים, ist ein Adjektiv (kein Verb), eine werdende Mutter = אִשָׁה הָרָה; wie (Schir. 6,10) »klar wie die Sonne בָּרָה כַּחַמָה«.
Dass sie verbrannt werde, (Bereschit Rabbah 85:10) Efraim Makschaa sagt im Namen von R. Mei'r, sie war die Tochter von Schem, der ein Kohen war; darum verurteilte man sie zur Verbrennung (Lev. 21, 9).
כמשלש, רש״י פי׳ לשון כמשלש חדשים כהשתלש החדשים (ר״ל קרוב למקור), כמו ומשלש מנות (אסתר ט׳ י״ט וכ״ב), משלוח ידם (ישעי׳ י״א י״ד), וכן ת״א כתלתות ירחיא (ר״ל ולא תרגם כתלת ירחין , אבל יב״ע תרגם והוה בזמן תלת ירחין), ואמרו בב״ר רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם , כי הכרת העובר הוא בחודש השלישי להריונה, והכ״ף כמשלש הוא לדעת רש״י כ״ף הבא על המקור המורה על הזמן לפעמים , ולדעת הרד״ק במכלול (ד׳ קטן דף רכ״ז ע״א ורכ״ו ע״ב) הוא שם המספר במשקל מִזְמוֹר, וכל עיר מִבְחוֹר (מלכים ב׳ ג׳ י״ט), וענינו כמו כשלשה חדשים, והכ״ף כ״ף האמיתות ור״ל למשלש חדשים כ״כ בפי׳ שמואל (א׳ כ״ה ל״ח) · והנכון כמו שכתב במכלול (ד׳ קטן דף כ״ו ע״ב) שהיא כ״ף השיעור והקירוב, כמו כשש מאות אלף (שמות י״ב ל״ז), כאיפה שערים (רות ב׳ י״ז), ותורה כי אין השיעור או המנין והמספר מדוקדק ומצומצם רק קרוב לו, וכן מתורגם בל״א · הרה, שם דבר מעוברת כמו אשה הרה (שמות כ״א כ״ב), וכמו ברה כחמה (ש״הש ו׳ י׳) : (רש״י), וכ״כ הרד״ק בשרשים שרש ברה שהוא שם תאר · לזנונים , שרשו זנה , והוא שם המקרה בלשון רבים, ולא נמצא היחיד ממנו רק במשקל אחר , זנות , או תזנות , והתי״ו או הוי״ו בהם תמורת הה״א למ״ד הפעל , או שנפלה הה״א כדרכה , והוי״ו והתי״ו נוספות כדרך שיתוספו בשמו׳ כמו מַלְכוּת, גַבְהוּת אדם (ישעי׳ ב׳ י״א), ובשם זנונים תהיה הנו״ן תחת התי״ו, או נכפל בו עי״ן הפעל כמו תן הבה הניגי בן מן זנה זנונים , כ״כ הרד״ק בשרשים שרש זנה, ולפי דבריו האחרונים תהי׳ הוי״ו במקום ה״א למ״ד הפעל כמו היו״ד הא׳ במלת הגיגי , ולדעתי יהי׳ שרש השם הזה זנן, ויהי׳ בענין הזנות ב׳ שרשים נרדפים זנה, וזנן, ויהי׳ זנונים במשקל זקונים , נעורים, בתולים · ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף , אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משום רבי מאיר תמר בתו של שם היתה שהוא כהן לפיכך דנוה בשריפה, זה כתב רש״י ולא פירשו , ואני לא ידעתי הדין הזה שבת כהן אינה חייבת שריפה אלא בזנות עם זיקת הבעל ארוסה או נשואה כמו שמפורש בגמרא בסנהדרין, אבל בת כהן שומרת יבם שזנתה אינה במיתה כלל, ובין בת ישראל ובין בת כהן אינה אלא ללאו גרידא, ואם תאמר שהיה היבום נוהג בבני נח והיא להם בכלל אשת איש ואזהרה שלהם זו היא מיתתם, והלא הם אומרים שיהודה התחיל במצות יבום תחלה, וכן בגמרא סנהדרין מוכיח שאין יבמה בבני נח חייבת כלל, ונראה לי שהיה יהוד׳ קצין שוטר ומושל בארץ, והכלה אשר תזנה עליו איננה נדונית כמשפט שאר האנשים אך כמבזה את המלכות, ועל כן כתוב ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף כי באו לפניו לעשות בה ככל אשר יצוה, והוא חייב אותה מיתה למעלת המלכות ושפט אותה כמחללת את אביה לכבוד כהונתו לא שיהיה דין הדיוטות כן, ועל דרך הפשט יתכן שהיה מנהגם כנהוג היום במקצ׳ ארצות ספרד שהאשה אשר תזנה תחת אישה מוסרין אותה לבעלה והוא דן אותה למיתה או לחיים כרצונו, והנה היתה מיועדת לשלה בנו והיא להם כאשת איש בנימוסיהם · (הרמב״ן) :