Bereschit 38:14
Bereschit 38:14
zu talmud.de Impressum

Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
וַתָּ֩סַר֩ בִּגְדֵ֨י אַלְמְנוּתָ֜הּ מֵֽעָלֶ֗יהָ וַתְּכַ֤ס בַּצָּעִיף֙ וַתִּתְעַלָּ֔ף וַתֵּ֙שֶׁב֙ בְּפֶ֣תַח עֵינַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר עַל־דֶּ֣רֶךְ תִּמְנָ֑תָה כִּ֤י רָאֲתָה֙ כִּֽי־גָדַ֣ל שֵׁלָ֔ה וְהִ֕וא לֹֽא־נִתְּנָ֥ה ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Da legte sie ihre Witwenkleider ab, bedeckte sich mit einem Schleier und verhüllte sich, und setzte sich an eine offene Aussicht, welche am Wege nach Timna lag; denn sie hatte gesehen, Schela war groß geworden und sie war ihm nicht zur Frau gegeben worden.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Da legte sie ihre Wittwenkleider ab, bedeckte sich mit einem Schleier, verhüllte sich, und setzte sich an der öffentlichen Heerstraße, welche auf dem Wege auf Thimna ist. Denn sie sahe, daß Schelah erwachsen war, und sie ihm nicht zur Frau gegeben worden.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Da legte sie ihre Witwenkleider ab, bedeckte sich mit dem Schleier, verhüllte sich und setzte sich an den Eingang von Enajim, das auf dem Wege nach Timna. Denn sie hatte gesehen, daß Schela groß geworden, und doch ward sie ihm nicht zum Weibe gegeben.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
דא לעגטע זיא איהרע וויטווענקליידער אב, בעדעקטע זיך מיט איינעם שלייער, פֿערהילטע זיך, אונד זעצטע זיך אן דער עפֿענטליכען העערשטראסע, וועלכע אויף דעם וועגע נאך תמנה איזט, דען זיא זאה דאס שלה ערוואכסען וואר, אונד זיא איהם ניכט צור פֿרויא געגעבען ווארדען.
Onkelos
וְאַעְדִּיאַת לְבוּשֵׁי אַרְמְלוּתַהּ מִנַּהּ וְאִתְכַּסִּיאַת בְּעֵיפָא וְאִתַּקָּנַת וִיתִיבַת בְּפָרָשׁוּת עַיְנִין דִּי עַל אֹרַח תִּמְנָת אֲרֵי חָזַת אֲרֵי רְבָא שֵׁלָה וְהִיא לָא אִתְיְהִיבַת לֵהּ לְאִנְתּוּ
Raschi

ותתעלף. כִּסְּתָה פָנֶיהָ, שֶׁלֹּא יַכִּיר בָּהּ:

ותשב בפתח עינים. בִּפְתִיחַת עֵינַיִם, בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים שֶׁעַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ בְּפִתְחוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁכָּל עֵינַיִם מְצַפּוֹת לִרְאוֹתוֹ (סוטה י'):

כי ראתה כי גדל שלה וגו'. לְפִיכָךְ הִפְקִירָה עַצְמָהּ אֵצֶל יְהוּדָה, שֶׁהָיְתָה מִתְאַוָּה לְהַעֲמִיד מִמֶּנּוּ בָנִים:

Raschi (Deutsche Übersetzung)

Und hüllte sich ein, sie bedeckte ihr Angesicht, dass er sie nicht erkenne.

Und setzte sich an die Mündung der beiden Wege, an den Eingang zu den beiden Straßen, an den Scheideweg auf der Straße nach Timna; unsere Lehrer erklären (Sota 10b), an den Eingang zu unserem Vater Abraham, nach dem alle Augen sich sehnten, ihn zu sehen.

Weil sie sah, dass Schela groß geworden; darum gab sie sich Juda preis, weil sie sich danach sehnte von ihm Nachkommen aufzurichten (Hor. 10b).

Biur von Moses Mendelssohn

ותכס, פעל יוצא וטעמו ותכס ראשה. בצעיף, הוא כסוי על הראש ויורד על הפנים. ותתעלף, ענין העטוף והכסוי, וכסתה פניה שלא יכירנה יהודה. בפתח עינים, בשער של פרשת דרכים שהכל עוברים ונראים לעינים דרך שם, והמפרשי' שם עיר טועה, שהרי כתיב לפנינו היא בעינים ואילו היה שם עיר היה לו לומר בעינים הבי"ת חטף (ר"ל שוא), שלא מצינו שיאמר בבית אל בירחו בירושלים. (הרשב"ם), ואין זאת ראיה גמורה כי מעטים נמצאו גם שמות הערים בפתח המורה על הידיעה או בה"א הידיעה. עלמה כמו אנשי העי (יהושע ז' ה'), בקרקר (שופטים ח' י'), וישב דוד בחרשה (שמואל א' כ"ג י"ח), כמ"ש הרד"ק במכלול (ד' קטן דף נ"ד ע"ב), (ושלא כדעת הרז"ה בצ"ה תיבת השוא אות י"ז שלא רצה בשי' הידיעה על שם העיר ואמר שהפתחין הם לסוף המאמר, ונראה מזרות הזה אל זרות אחר, כי על המנהג לא תהי' השתנות התנועות משוא לפתח או לקמץ כ"א בחס"ף, ואין במלות הכ"ל אס"ף), עכ"ז פירושו נכון הוא במלות פתח עינים, וכן פי' רש"י והרד"ק, והראב"ע פי' שם מקום, וי"א כי שני מעיינות מים היו בדרך ויש להם כדמות פתח ומשם יעבור יהודה בשובו אל מקומו, אבל אנקלוס ויב"ע והמתרגם האשכנזי תרגמו כפי' רש"י והרשב"ם. כי ראתה כי גדל שלה וגו', לפיכך הפקירה עצמה אצל יהודה שהיתה מתאוה להעמיד ממנו בנים. (רש"י), וידעה שראוי לו ליבמה אם לא ירצה שבנו ייבמה: (טו) ויחשבה לזונה, לפי שיושבת בפרשת דרכים, כי דרך הזונה לישב בפתח עינים כדכתיב וישבה לפתח ביתה על כסא מרמי קרת לקרא לעברי דרך וגו' (משלי ט' י"ד וט"ו) וכו', ויאמר כי כסתה פניה ולא הכירה, והנכון עוד לפי הפשט שיאמר שחשבה לזונה בעבור שתכסה הפנים, כי אחרי כן אמר כי לא ידע כי כלתו היא, והטעם כי דרך הזונה לשבת בפתח עינים מעולפת בצעיף מכסה קצת השער וקצת הפנים ומסקרת בעינים ושפתים ומגלה הגרון והצואר, כי בעבור שתעיז פניה ותאמר לו ותחזק בו ונשקה לו תכסה קצת הפנים, ועוד כי הקדשות היושבות על דרך בעבור שתזננה גם עם הקרובים תכסינה פניהן, וכן יעשו הקדשים גם היום בארצותם ובשובם לעיר לא נודעו. (הרמב"ן): (טז) ויט אליה אל הדרך, מדרך שהיה בה נטה אל הדרך אשר היא בה ובלשון לע"ז דישטורני"ר. (רש"י), ובל"א (אויסלענקן). הבה נא, הכיני עצמך ודעתך לכך, כל לשון הבה לשון הזמנה הוא חוץ ממקום שיש לתרגמו בלשון נתינה ואף אותן של הזמנה קרובים ללשון נתינה הם. (רש"י), וכבר בארתי היטב ענין השרש הזה בס' עלים לתרופ' בפסוק הבה נתחכמה לו (שמו' א' י'), ובפסוק הבה נלבנה (לעיל י"א ג') ובפרשה זו בפסוק ועתה לכו ונהרגהו (לעיל ל"ז כ'):

Text herunterladen