Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ותתעלף. כִּסְּתָה פָנֶיהָ, שֶׁלֹּא יַכִּיר בָּהּ:
ותשב בפתח עינים. בִּפְתִיחַת עֵינַיִם, בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים שֶׁעַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ בְּפִתְחוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁכָּל עֵינַיִם מְצַפּוֹת לִרְאוֹתוֹ (סוטה י'):
כי ראתה כי גדל שלה וגו'. לְפִיכָךְ הִפְקִירָה עַצְמָהּ אֵצֶל יְהוּדָה, שֶׁהָיְתָה מִתְאַוָּה לְהַעֲמִיד מִמֶּנּוּ בָנִים:
Und hüllte sich ein, sie bedeckte ihr Angesicht, dass er sie nicht erkenne.
Und setzte sich an die Mündung der beiden Wege, an den Eingang zu den beiden Straßen, an den Scheideweg auf der Straße nach Timna; unsere Lehrer erklären (Sota 10b), an den Eingang zu unserem Vater Abraham, nach dem alle Augen sich sehnten, ihn zu sehen.
Weil sie sah, dass Schela groß geworden; darum gab sie sich Juda preis, weil sie sich danach sehnte von ihm Nachkommen aufzurichten (Hor. 10b).
ותכס, פעל יוצא וטעמו ותכס ראשה. בצעיף, הוא כסוי על הראש ויורד על הפנים. ותתעלף, ענין העטוף והכסוי, וכסתה פניה שלא יכירנה יהודה. בפתח עינים, בשער של פרשת דרכים שהכל עוברים ונראים לעינים דרך שם, והמפרשי' שם עיר טועה, שהרי כתיב לפנינו היא בעינים ואילו היה שם עיר היה לו לומר בעינים הבי"ת חטף (ר"ל שוא), שלא מצינו שיאמר בבית אל בירחו בירושלים. (הרשב"ם), ואין זאת ראיה גמורה כי מעטים נמצאו גם שמות הערים בפתח המורה על הידיעה או בה"א הידיעה. עלמה כמו אנשי העי (יהושע ז' ה'), בקרקר (שופטים ח' י'), וישב דוד בחרשה (שמואל א' כ"ג י"ח), כמ"ש הרד"ק במכלול (ד' קטן דף נ"ד ע"ב), (ושלא כדעת הרז"ה בצ"ה תיבת השוא אות י"ז שלא רצה בשי' הידיעה על שם העיר ואמר שהפתחין הם לסוף המאמר, ונראה מזרות הזה אל זרות אחר, כי על המנהג לא תהי' השתנות התנועות משוא לפתח או לקמץ כ"א בחס"ף, ואין במלות הכ"ל אס"ף), עכ"ז פירושו נכון הוא במלות פתח עינים, וכן פי' רש"י והרד"ק, והראב"ע פי' שם מקום, וי"א כי שני מעיינות מים היו בדרך ויש להם כדמות פתח ומשם יעבור יהודה בשובו אל מקומו, אבל אנקלוס ויב"ע והמתרגם האשכנזי תרגמו כפי' רש"י והרשב"ם. כי ראתה כי גדל שלה וגו', לפיכך הפקירה עצמה אצל יהודה שהיתה מתאוה להעמיד ממנו בנים. (רש"י), וידעה שראוי לו ליבמה אם לא ירצה שבנו ייבמה: (טו) ויחשבה לזונה, לפי שיושבת בפרשת דרכים, כי דרך הזונה לישב בפתח עינים כדכתיב וישבה לפתח ביתה על כסא מרמי קרת לקרא לעברי דרך וגו' (משלי ט' י"ד וט"ו) וכו', ויאמר כי כסתה פניה ולא הכירה, והנכון עוד לפי הפשט שיאמר שחשבה לזונה בעבור שתכסה הפנים, כי אחרי כן אמר כי לא ידע כי כלתו היא, והטעם כי דרך הזונה לשבת בפתח עינים מעולפת בצעיף מכסה קצת השער וקצת הפנים ומסקרת בעינים ושפתים ומגלה הגרון והצואר, כי בעבור שתעיז פניה ותאמר לו ותחזק בו ונשקה לו תכסה קצת הפנים, ועוד כי הקדשות היושבות על דרך בעבור שתזננה גם עם הקרובים תכסינה פניהן, וכן יעשו הקדשים גם היום בארצותם ובשובם לעיר לא נודעו. (הרמב"ן): (טז) ויט אליה אל הדרך, מדרך שהיה בה נטה אל הדרך אשר היא בה ובלשון לע"ז דישטורני"ר. (רש"י), ובל"א (אויסלענקן). הבה נא, הכיני עצמך ודעתך לכך, כל לשון הבה לשון הזמנה הוא חוץ ממקום שיש לתרגמו בלשון נתינה ואף אותן של הזמנה קרובים ללשון נתינה הם. (רש"י), וכבר בארתי היטב ענין השרש הזה בס' עלים לתרופ' בפסוק הבה נתחכמה לו (שמו' א' י'), ובפסוק הבה נלבנה (לעיל י"א ג') ובפרשה זו בפסוק ועתה לכו ונהרגהו (לעיל ל"ז כ'):