Die Torah - Die fünf Bücher Mose
וכל בנתיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲחָיוֹת תְּאוֹמוֹת נוֹלְדוּ עִם כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט וּנְשָׂאוּם, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כְּנַעֲנִיּוֹת הָיוּ, אֶלָּא מַהוּ וְכָל בְּנֹתָיו? – כַּלּוֹתָיו, שֶׁאֵין אָדָם נִמְנָע מִלִּקְרֹא לַחֲתָנוֹ בְּנוֹ וּלְכַלָּתוֹ בִתּוֹ:
וימאן להתנחם. אֵין אָדָם מְקַבֵּל תַּנְחוּמִין עַל הַחַי וְסָבוּר שֶׁמֵּת, שֶׁעַל הַמֵּת נִגְזְרָה גְזֵרָה שֶׁיִּשְׁתַּכַּח מִן הַלֵּב וְלֹא עַל הַחַי (בראשית רבה):
ארד אל בני. כְּמוֹ עַל בְּנִי, וְהַרְבֵּה אֶל מְשַׁמְּשִׁין בִּלְשׁוֹן עַל, אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים (שמואל ב כ"א), אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאֶל מוֹת חָמִיהָ וְאִישָׁהּ (שמואל א ד'):
אבל שאלה. כִּפְשׁוּטוֹ לְשׁוֹן קֶבֶר הוּא – בְּאֶבְלִי אֶקָּבֵר, וְלֹא אֶתְנַחֵם כָּל יָמַי. וּמִדְרָשׁוֹ, גֵּיהִנֹּם; סִימָן זֶה הָיָה מָסוּר בְּיָדִי מִפִּי הַגְּבוּרָה, אִם לֹא יָמוּת אֶחָד מִבָּנַי בְּחַיַּי, מֻבְטָח אֲנִי שֶׁאֵינִי רוֹאֶה גֵיהִנֹּם:
ויבך אתו אביו. יִצְחָק, בּוֹכֶה הָיָה מִפְּנֵי צָרָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אֲבָל לֹא הָיָה מִתְאַבֵּל, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא חַי:
Und alle seine Töchter, R. Juda sagt, Zwillingsschwestern waren mit jedem Stamm geboren worden, und diese heirateten sie; R. Nechemja sagt, es waren Töchter des Landes; nur, warum nennt er sie alle seine Töchter? Weil sie seine Schwiegertöchter waren; denn ein Mensch unterlässt nicht, seinen Schwiegersohn seinen Sohn und seine Schwiegertochter seine Tochter zu nennen (Tanchuma).
Er aber weigerte sich, Trost anzunehmen, ein Mensch nimmt für einen Lebenden, den er für tot hält, keinen Trost an; denn für den Toten ist ein Gesetz verhängt, dass er aus dem Herzen vergessen werde, nicht aber für den Lebenden (Bereschit Rabbah 84:20).
Ich werde ob meines Sohnes hinabsteigen ארד אל בני, wie עַל בְּנִי; häufig steht אֶל an Stelle von עַל; (II Sam. 21, 1) »ob אֶל Schauls und ob des Hauses der Blutschuld«; (I Sam. 4, 21) »ob אֶל der Wegnahme der Lade Gottes« und »ob וְאֶל ihres Schwiegervaters und ihres Mannes«.
Trauernd in die Gruft אבל שאלה, nach dem einfachen Sinn bedeutet es שְׁאֹל Grab, in meiner Trauer werde ich begraben werden und alle meine Tage keinen Trost mehr finden; der Midrasch sagt dazu, es bedeutet das Gehinnom; dieses Zeichen wurde vom Allmächtigen meiner Hand übergeben, wenn keiner meiner Söhne während meines Lebens stirbt, bin ich sicher, dass ich das Gehinnom nicht zu schauen brauche (Tanchuma wajig.).
Und sein Vater beweinte ihn, Jizchak weinte über das Leid Jaakobs; aber er trauerte nicht, weil er wusste, dass Josef lebte (Bereschit Rabbah 84:21).
וכל בנתיו, הראב"ע והרמב"ן פי' בתו ובת בנו, והוצרכו לזה בעבור בנתיו שהוא לשון רבים ולא הי' לו רק בת אחת , דינה בת לאה , אבל לא נמצאו לו בנות בנים רק שתים יוכבד בת לוי , ושרח בת אשר , והנה יוכבד על דעת חז"ל לא נולד' עד בוא יעקב למצרים בהיותו בין החומות , ושרח לדעת אנקלוס בפ' פינחס בפסוק ושם בת אשר שרח (במדבר כ"ו מ"ו) , לא היתה בתו רק בת אשתו כאשר הביא שם הרמב"ן נוסחת ת"א, ושום בת אתת אשר שרח, ולכן נאמר בפ' ויגש ובני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחתם (לקמן מ"ו י"ז) , לפי שלא היתה רק אחתם מן האם ולא בת אשר , וכן סופר בס' הישר שהדורה בת אבימאל בן עבר בן שם אשת אשר הביאה עמה מעבר הנהר את שרח בתה , והיתה בת שלש שנים , ותגדל הנערה בבית יעקב ע"ש • והרמב"ן ז"ל כתב בסוף דבריו וז"ל, ויתכן שיכנס בכלל הזה גם כלותיו עמהן כי בכלל הבנות יקראו גם הכלות כן, או כמאמר חכמים אין אדם נמנע מלקרוא לכלותיו בנותיו , וכן אמרה נעמי לכלותיה, שבנה בנתי (רות א' י"א וי"ב) , אל בנתי (שם י"ג) , לכי בתי (שם ב' ב') , ואיננו רק דרך חבה בלבד, כמו הלוא שמעת בתי (שם ח') , (ר"ל שאיננו מאיר חמותה רק מאמר בעז איש נכרי , וקראה בתי דרך חבה) עכ"ל • וזהו דעת ר' נחמי' בב"ר , והיא תסכי' לפשוטו של מקרא • כי ארד, לא אנחם אלא ארד על בני אבל שאלה • (הרשב"ם) , הנה יפרש מלת כי שאחר שרש מאן בלשון אלא כמו כי שאחר מלת לא , כמ"ש בפ' וירא על ויאמר לא כי צחקת (לעיל י"ח ט"ו) , כי ענין מאן הוא בדבור או במעשה ובזה יבדל מפעל לא אבה , כי לא אבה הונח על הרצון והמחשבה , והמאון על הבטוי והמעשה , ויהי' כאלו אמר ויאמר לא אנחם , כי אם ארד וגו' , וכן תרגם המתרגם האשכנזי • אל בני , כמו על בני והרבה אל משמשין בלשון על, אל שאול ואל בית הדמים (שמואל ב' כ"א א') , אל הלקח ארון האלהים ואל חמיה ואישה (שם א' ד' כ"א) • (רש"י) , ועניינו כמו בעבור בני , אבל אנקלוס מתרגם , לגבי, וכן יב"ע, לות ברי, מפרשי' אל כפשוטו , על דרך ויאסף אל עמיו (לקמן כ"ה ח') , ועוד רבים , ובלשון זה אמר דוד על הילד אשר מת לו , אני הלך אליו והוא לא ישוב אלי (שמואל ב' י"ב כ"ג) , וכן תרגם המתרגם האשכנזי • שאלה , כפשוטו לשון קבר הוא, באבלי אקבר ולא אתנחם כל ימי , וכ"ת יב"ע, לבי קבורתא, וכן מתורגם בל"א • ויבך אתו, ענינו עליו • אביו, לפי פשוטו הוא יעקב, והוא כלל שאחר הפרט , ולכן מתורגם בל"א (אלזא בוויינטע) • והרשב"ם כתב ויבך אתו אביו , כלומר זהו מרובה , ולפי שהוא מיותר דרשו חכמים אביו יצחק , אף כי היה יודע שלא נהרג עכ"ל • כי יצחק הי' עדיין חי כי לא מת עד אחר י"ב שנה אחר מכירת יוסף , וכתב רש"י שיצחק הי' בוכה מפני צרת ו של יעקב אבל לא היה מתאבל שהיה יודע שהו' חי , וכן תיב"ע על יצחק :
Alle seine Söhne und alle seine Töchter: wohl die Schwiegertöchter "standen auf׳ nicht gingen, kamen, sondern "standen auf, ihn zu trösten. Aufstehen zu einer Tat setzt überall einen vorangehenden Entschluss, eine Ermannung voraus. Sie waren also bis dahin selbst in Schmerz versunken gewesen; hatte doch niemand so viel Schmerz zu empfinden, als eben sie, die Tröstenden. Einen alten Vater untröstlich vor sich zu sehen, jeden heiteren Gedanken sich als Sünde anrechnend, da müsste selbst der hartgesottenste Bösewicht das Gefühl der quälendsten Reue empfinden, selbst so trostlos werden, daß er selbst des Trostes bedürfte, nicht aber Trost zu bringen vermöchte. Warum hat aber keiner den Balsam in die Wunde geträufelt und gesprochen: er lebt? Antwort: Weil dies die größte Grausamkeit gewesen wäre. Ein zerrissenes Kind ist für das Bewusstsein der Eltern nicht verloren, ein ungeratenes mehr als verloren. Wer nicht den Schmerz tausendfach erhöhen wollte, der musste schweigen, bis einmal Josef wiederkehren würde und dann die Freude über den Wiedergefundenen und die Tatsache der Wiederkehr selbst den Gedanken des geübten Verbrechens mildern würden. So hätte er zu dem einen noch zehn Söhne in einem Augenblick verloren.
Er weigerte sich נחם .להתנחם siehe (Bereschit 6, 6): Trösten kann man niemanden, man kann ihm nur Trostgründe geben, die er sich selbst zu Gemüte nehmen und damit eine Umstimmung seiner Stimmung bewirken muss; er aber weigerte sich, es auch nur zu versuchen, diese Umwandlung an sich zu vollbringen. כי ארד אל בני אבל שאלה, nicht als ob der Gram ihn töten sollte, sondern er glaubte, bis an sein Grab trauern zu müssen: sein Sohn darf ihn nicht heiter wiedersehen. Jakob mochte sich auch nach seiner Auffassung Vorwürfe machen. Nach einem so schrecklichen Vorgange hält das Gemüt sehr scharfe Abrechnung und verzeiht sich auch das Leiseste nicht. — ויבך אתו אביו, nicht עליו, sondern בכה .אתו verwandt mit פקה ,פקע ,בקע, alles ein Ausbrechen, ein Frei-werden aus einem Innern. בכה: die Wirkung eines hervorbrechenden Gefühls. בכה על: über eine äußere Veranlassung. בכה את, den Gegenstand gleichsam hinausweinen, ihn fortwährend im Herzen tragen, und die Wirkung dieses im Herzen Tragens durch eine von Zeit zu Zeit sich ins Auge stehlende Träne äußern. Er trägt ihn im Herzen, auch wenn er nicht weint. (יצא] יוע=[בקע]בכה], Träne ist der Schweiß der arbeitenden Seele, Schweiß ist die Träne des arbeitenden Leibes). Bezeichnend steht hier die Träne zuletzt. Jakob jammerte nicht und schrie nicht. Das ויבך bezieht sich auf die spätere Zeit. Wenn die andern heiter waren, stahl sich verstohlen eine Träne in das Auge des Vaters.