Die Torah - Die fünf Bücher Mose
בן זקנים. שֶׁנּוֹלַד לוֹ לְעֵת זִקְנָתוֹ. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם בַּר חַכִּים הוּא לֵהּ – כָּל מַה שֶּׁלָּמַד מִשֵּׁם וָעֵבֶר מָסַר לוֹ. דָּ"אַ, שֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁלוֹ דּוֹמֶה לוֹ:
פסים. לְשׁוֹן כְּלִי מֵילָת, כְּמוֹ כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת, וּכְמוֹ כְּתֹנֶת הַפַּסִּים דְּתָמָר וְאַמְנוֹן, וּמִ"אַ עַ"שֵׁ צָרוֹתָיו, שֶׁנִּמְכַּר לְפוֹטִיפַר וְלַסּוֹחֲרִים וְלַיִּשְׁמְעֵאלִים וְלַמִּדְיָנִים:
Ein Sohn des Alters, der ihm in der Zeit seines Alters geboren worden war. Onkelos übersetzt, er war ihm ein weiser Sohn, alles, was er von Schem und Eber gelernt hatte, überlieferte er ihm (Bereschit Rabbah 84:8). Eine andere Erklärung: dessen Gesichtszüge, den seinen glichen (Bereschit Rabbah 84:8).
Verbrämten פַּסִים, ein Ausdruck für ein Kleid aus feiner Wolle; wie (Esth. 1, 6) »bunte Wolle כַּרְפַּס«; und wie (II Sam. 13,18), ein Mantel aus feiner Wolle כְּתוֹנֶת הַפַּסִים, bei Tamar und Amnon (Schabbat 10b). Der aggadische Midrasch deutet פַּסִים nach seinen Leiden, er wurde Potifar פוטיפר verkauft, den Socharim סוחרים (Kaufleuten), den Jischmeelim ישמעאלים und den Midjanim מדינים (Bereschit Rabbah 84:8).
וישראל אהב וגו' , כל זה גרם הקנאה · הרשב"ם · אהב את יוסף , יותר מכל בניו · כי בן זקנים הוא לו , שהולידו לזקוניו והוא בן תשעים ואחת שנה , וגם אחיו בנימין קראו וילד זקני' קטן (לקמן מ"ד כ') , וכן פי' הרשב"ם וז"ל בן זקנים , כי אחרון היה לי"א בנים , אבל בנימין לא נולד אחרי כן עד זמן מרובה , והרבה קודם שנולד בנימין היה לו בן זקונים והתחיל לאהבו עכ"ל · והרמב"ן כתב על הפירוש הזה שאיננו נכון בעיניו , כי הכתוב אמר שאהב את יוסף מכל בניו בעבור שהוא בן זקונים וגם כל בניו נולדו לו בזקוניו , והנה יששכר וזבולון אינם גדולים מיוסף רק בשנה או שנתים , והנראה כי מנהג הזקנים שיקחו אחד מבניהם הקטנים להיות עמו לשרתו והוא נשען על ידו תמיד לא יפרד ממנו והוא נקרא לו בן זקוניו בעבור שישרתו לזקוניו , והנה לקח יעקב את יוסף לדבר הזה והיה עמו תמיד ועל כן לא ילך עם הצאן ברעותם במקום רחוק , ואנקלוס שאמר בר חכים , ירצה לומר שהיה בן דעת וחכם בעיני אביו וטעמו כטעם זקנים , ותרגם וילד זקנים , בר סבתין כי לא אמר הכתוב בכאן כי בן זקנים היה אבל אמר הוא לו שהיה בן בעיניו , וזאת כונתם באמרם כל מה שלמד משם ועבר מסר לו לומר שמסר לו חכמות וסתרי תורה ומצאו משכיל ובעל סוד בהם כאלו היה זקן ורב ימים עכ"ד · זקנים , שם בלשון רבים לא יבא ממנו יחיד , ועיין מה שכתבתי בפ' וירא (לעיל כ"א ב') · כתנת פסים , לשון כלי מלת כמו כרפס ותכלת (אסתר א' ו') , וכמו כתנת פסים דתמר ואמנון (שמואל ב' י"ג י"ח) · (רש"י) , והרד"ק בשרשים שרש פס כתב כתנת פסים , היה מצבעים רבים שכל פס ממנו היה מצבע בפני עצמו ותרגום ככף איש (מלכים א' י"ח מ"ד) , כפסת ידא עכ"ל , וכ"ת יב"ע והתרגום הירושלמי פרגוד מצוייר , וכן מתורגם בל"א :
Trotz der vorerwähnten Schwächen steckte ein ganz herrlicher Mensch in Josef. Nicht Jakob, „Jisrael“ sah in ihm den vorzüglichsten seiner Söhne, בן זקונים הוא לו, er sah sich in ihm fortlebend, in ihm den Fortträger aller seiner geistigen Errungenschaften (siehe Kap. 21, 7). — פסים von פסס: aufhören, enden, scheint die Verbrämung der Säume eines Gewandes zu bedeuten, die allen Gewändern gegeben werden, welche die Persönlichkeit mehr hervortreten lassen sollen. Heißt doch vielleicht עדה, die allgemeine Bezeichnung von Schmücken, ebenso wie פסס, zugleich aufhören, wovon: עד, bis. Jedenfalls war es eine Auszeichnung, die ihn als einen zu einer besonderen Bestimmung Auserwählten erscheinen ließ. — Daß alles dies nicht vernünftig war, Jakob seine Reden nicht hätte aufnehmen sollen, wie überhaupt ein "Lieblingskind" in der Geschichte unserer Väter und eines jeden Hauses nur verderbliche Folgen hat, das ist durch die herben Folgen, die alles dies in der Geschichte nach sich zog, bitter genug hervorgehoben. Es sind dies Schwächen, die sich so leicht im Leben der Menschen wiederholen, aber immerhin Schwächen.