Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ארחת. כְּתַרְגּוּמוֹ שְׁיָרַת, עַל שֵׁם הוֹלְכֵי אֹרַח:
וגמליהם נשאים וגו'. לָמָּה פִרְסֵם הַכָּתוּב אֶת מַשָּׂאָם? לְהוֹדִיעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁאֵין דַּרְכָּן שֶׁל עַרְבִיִּים לָשֵׂאת אֶלָּא נֵפְטְ וְעִטְרָן, שֶׁרֵיחָן רַע, וְלָזֶה נִזְדַּמְּנוּ בְשָׂמִים, שֶׁלֹּא יִזּוֹק מֵרֵיחַ רַע:
נכאת. כָּל כִּנּוּסֵי בְשָׂמִים הַרְבֵּה קָרוּי נְכֹאת, וְכֵן וַיַּרְאֵם אֶת כָּל בֵּית נְכֹתֹה (מלכים ב כ') – מִרְקַחַת בְּשָׂמָיו. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם לְשׁוֹן שַׁעֲוָה:
צרי. שָׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף, וְהוּא נָטָף הַנִּמְנֶה עִם סַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת:
ולט. לוֹטִיתָא שְׁמוֹ בִלְשׁוֹן מִשְׁנָה. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ שֹׁרֶשׁ עֵשֶׂב, וּשְׁמוֹ אשטרולוזיאה בְּמַסֶּכֶת נִדָּה:
Eine Karawane אֹרְחַת, wie der Targum übersetzt, Reisezug, weil sie des Weges ziehen אֹרַח.
Und ihre Kamele trugen, warum macht der Vers ihre Last bekannt? Um uns den Lohn der Frommen zu zeigen; denn die Araber pflegten sonst nur Naphtha und Pechöl, die schlecht riechen, zu führen; ihm aber fügten sich Gewürze, dass er durch den schlechten Geruch keinen Schaden erleide (Bereschit Rabbah 84:17).
Gewürze נְכֹאת, jede Sammlung von vielen Gewürzen wird נְכֹאת genannt; ebenso (II Kön. 20, 13), »er zeigte ihnen sein ganzes Gewürzhaus נְכֹתֹה«, eine Mischung von Gewürzen; Onkelos übersetzt es als eine Bezeichnung für Wachs.
Balsam צרי, ein Harz, das von den Ketafbäumen tropft (Kerit. 6a); es ist נָטָף (Ex. 30, 34), das unter den Gewürzarten des Räucherwerkes aufgezählt wird.
Und Lotus ולט, in der Mischnasprache (Scheb. VII, 6) לוֹטִיתָא; unsere Lehrer sagen, es sei die Wurzel eines Krautes, das aristolochie Osterluzei genannt wird, zu Nidda 8a.
ארחת ישמעאלים, כמו שת"א, שיירת ערבאי, ולפי שהשיירות הולכות תמיד הארחות והדרכים נקראו הן עצמן על לשון הארחות • (רד"ק בשרשים שרש ארח), וישמעאלים תרגם אנקלוס ויב"ע בכל מקום, ערבאי • נכאת, הראב"ע בשם רבי משה הכהן פי' דבר נחמד, וכן ויראם את בית נכתה (ישעי' ל"ט ב'), כי הוא"ו והאל"ף יתחלפו שהם אותיות הנח • ורש"י כתב, כל כנוסי בשמים הרבה קרוי נכאת וכן ויראם את כל בית נכתה (מלכים ב' כ' י"ג), מרקחת בשמיו, ואנקלוס תרגם לשון שעוה עכ"ל • וכ"ה בב"ר, והנה לדעת רש"י יהי' נכאת כלל, וצרי ולט פרט אליו, ונראה לו שבעל הטעמים מסכים לפי' רש"י, כי על הרוב כשיבאו שלשה שמות פרטיים רצופים, יהיו השנים הראשונים מחוברים כמו ומשמע ודומה ומשא (לעיל כ"ה י"ד), אדם שת אנוש (ד"ה א' א' א'), אבל אם הראשון הוא כלל ושנים האחרונים פרטו, יהי' הכלל בטעם מפסיק, דהפרטים יתחברו, כמו ושם אבתי אברהם ויצחק (לקמן מ"ח י"ו) , (ועיין מ"ש בפ' תולדת (לעיל כ"ו ה'), בפסוק וישמר משמרתי), וא"כ הואיל והעמיד פה טעם מפסיק במלת נכאת, וחבר מלות וצרי ולט בטעם, יהי' נכאת כלל אל כל מיני בשמים וא"ז פרט אל' מיני בשמי' סוליכו, ולזה תרג' המתרג' האשכנזי נכאת (גווירצי) • וּצְרִי הגלד"י בשוא לבד, ולא נמצא עוד בשוא לבד, כי אם בק"מ ופעם אחת בחולם, ופנג ודבש ושמן וּצְרִי (יחזקאל כ"ז י"ז) , אמנם בפי' הצרי חלוקים המפרשים, הראב"ע פי' בשם רב סעדי' גאון כי הוא הנעשה משבעים ומעשה עקרים (ור"א בחור במקומו לס' השרשים כתב בשרש צרה בשמו מע"ב עקרים), ולדעת יוסף בן גוריון הוא פרי או שמן האילן שהובא מירימו אל מצרים, ורבי ישמעאל אמר (בכריתות (דף ו' ע"א) הנוסחא ר' שמעון אומר הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף) שהוא שרף ואנחנו נסמוך על דעתו ע"כ דברי הראב"ע • וכן הסכים רש"י, אבל מה שאמר שדעת יוסף בן גוריון היא שהוא שמן האילן שהובא מירימו למצרים, איננו כן, רק שהוא מפרש כן פנג הנאמר ביחזקאל ולא צרי, כי ז"ל בפ' ל"ח מספרו לעברים, וילכו הלוך ובוא עד ירימו עיר הריח ויחנו שמה ונקרא שם העיר עיר הריח כי במקום ההוא היה צומח אילן אפרסמון הנקרא בלס"אם אשר ממנו יצא השמן הטוב הנקרא שמן אפרסמון והוא שמן פנג עכ"ל • וכן בב"ר פ' מקץ בפסוק מעט צרי (לקמן מ"ג י"א), אמר בלסם קטף וכן מתורגם בל"א (באלזאם), ועיין מה שאכתוב מזה בפסוק קחו מזמרת הארץ וגו' מעט צרי וגו' (לקמן מ"ג י"א) • ולט, פירשו בו כי הוא הנקר' בלע"ז קסטאנייא"ש, ובבראשית רבה בפ' מקץ (מ"ג י"א) ולט, מסטיכי, והוא פרי גם שרף אילן ששמו (מאסטיכס) או (לענטיסקום), והר"ר בנימן מוספי' כתב בתוספות הערוך ערך לטם. כי תרגום וצרי ולט וקטף ולוטום , פירוש בלשון יוני ורומיי מין עץ גבוה ופריו כמו פול, טוב לאכל ולחזק הבטן ואינו גדל בכל הארצות , ויש נטע נקרא בשם זה ובגבעוליו שלשה עלין זה כנגד זה ובראש הגבעולים פורחים נצנים קטנים ודקים או לבנים או ירוקים וריחם ערב עכ"ל • והנטע ידוע, נקרא (מעלילאטום) , בל"א (סטיין קלעע) , וכוונת הכתוב על פרי העץ ששמו כך , וכן תרגם המתרגם האשכנזי (לאטום), ויש פותרין אותו (לאדאנום) והוא שרף אילן (לעדי), ורימו נודף • ורש"י כתב ולט לוטיתא שמו בלשון משנה, ורז"ל פי' שרש עשב ושמו אסטרולוז"אה במס' נדה עכ"ל • וברש"י כ"י אסטורזוי"אה, והוא מין עשב מר, גדל בארצות החמות בין מיני הדגן, והוא טוב לרפואה, נקרא גם בל"א (אסטרלוציי), ובלשון רומי (אריסטולוכיא) :
נשא עינים ist nie ein zufälliges, sondern ein absichtliches Ausschauen. Auch ihnen, da sie sich zum Essen niedersetzten, ließ doch das Gefühl keine Ruhe. Sie schauten nach der Grube hin. — Die Ismaeliten waren ein verwandter Stamm, und da dies keine "Kaufleute" waren, die mit allem und auch mit Menschen Geschäfte machten, so durften die Brüder, indem Josef den Ismaeliten verkauft wurde, erwarten, daß er bei ihnen bleiben und mit ihnen, nachdem sie ihre Gewürze in Mizrajim verkauft haben würden, in ihre Heimat, Arabien, zurückkehren würde. Es erklärt dies, weshalb die Brüder später gar keine Ahnung davon hatten, daß Josef in Ägypten sein könne. Es würde dies sich noch mehr bestätigen, wenn, wie es immerhin möglich ist und auch von manchen so aufgefasst wird, die Brüder ihn an die Ismaeliten verkauft hätten, von denen sie, wie gesagt, erwarten durften, daß sie ihn mit sich in die Heimat nehmen würden, und diese es auch getan hätten, wenn nicht inzwischen midianitische Kaufleute schon vorauf gezogen wären, die ihn von den Ismaeliten auf Spekulation kauften und ihn dann in Ägypten wieder verkauften. Dem würde dann anscheinend der Bericht V. 36 entsprechen, demzufolge die Medaniten, vermutlich gleichbedeutend mit Midianiten, ihn in Mizrajim verkauften. Wenn es dann Kap. 39, 1 heißt, daß Potiphar ihn von der Hand der Ismaeliten, die ihn dort hinabgebracht hatten, gekauft habe, so müsste dies dann nur indirekt verstanden werden: vermittelst der Midianiten, an welche jene ihn verkauft hatten. Es dürfte dann aber darum auf die Ismaeliten dort als die erste Hand hingeblickt werden, in welche Josef durch die Brüder gebracht worden war, weil eben dadurch die irrige Meinung der Brüder motiviert ist, die ihn gar nicht in Ägypten erwarteten, eine Voraussetzung, die zu dem Verfolg der Geschichte nicht unwesentlich ist. Da jedoch jedenfalls entweder V. 36 oder Kap. 39, 1 in uneigentlichem Sinne verstanden werden muss, das מיד הישמעאלים aber viel weniger eine indirekte Vermittlung, als das מכרו אתו אל מצרים zulässt, wo vielmehr das אל, "nach Mizrajim hin", nicht במצרים, in Mizrajim, ganz eigentlich eine indirekte Vermittlung ausdrückt, da ferner der Wortlaut des V. 28 durchaus berichtet, nicht die Brüder, sondern diese midianitischen Kaufleute hätten Josef aus der Grube gezogen und ihn an die Ismaeliten verkauft: so hat diese Auffassung viel mehr für sich. Die Brüder wollten ihn an die Ismaeliten verkaufen, inzwischen kamen ihnen die Kaufleute zuvor, holten Josef heraus und verkauften ihn an die Ismaeliten. Immerhin meinten die Brüder, er befinde sich in deren Händen und sei mit ihnen in ihre Heimat zurückgekehrt. Es war gleichwohl eine ihnen unbekannte Fügung, daß diese ihn dennoch in Ägypten verkauften. Der ganze Verkauf fällt gleichwohl den Brüdern zur Last, da er in ihrem Sinne geschah und sie ihn gerne geschehen ließen, ohne ihn zu hindern, was ihnen ja ein leichtes gewesen wäre.