Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אלה תולדות יעקב. וְאֵלֶּה שֶׁל תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב, אֵלּוּ יִשּׁוּבֵיהֶם וְגִלְגּוּלֵיהֶם עַד שֶׁבָּאוּ לִכְלַל יִשּׁוּב, סִבָּה רִאשׁוֹנָה יוֹסֵף בֶּן י"ז וְגוֹמֵר, עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלְגְּלוּ וְיָרְדוּ לְמִצְרַיִם, זֶהוּ אַחַר יִשּׁוּב פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא לִהְיוֹת דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו. וּמִ"אַ דּוֹרֵשׁ תָּלָה הַכָּתוּב תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב בְּיוֹסֵף מִפְּנֵי כַמָּה דְבָרִים, אַחַת, שֶׁכָּל עַצְמוֹ שֶׁל יַעֲקֹב לֹא עָבַד אֵצֶל לָבָן אֶלָּא בְרָחֵל, וְשֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁל יוֹסֵף דּוֹמֶה לוֹ, וְכָל מַה שֶּׁאֵרַע לְיַעֲקֹב אֵרַע לְיוֹסֵף: זֶה נִשְׂטַם וְזֶה נִשְׂטַם, זֶה אָחִיו מְבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ וְזֶה אֶחָיו מְבַקְּשִׁים לְהָרְגוֹ, וְכֵן הַרְבֵּה בִּבְ"רַ. וְעוֹד נִדְרָשׁ בּוֹ וישב, בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, קָפַץ עָלָיו רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף – צַדִּיקִים מְבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, אָמַר הַקָּבָּ"ה לֹא דַיָּן לַצַּדִּיקִים מַה שֶּׁמְּתֻקָּן לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא שֶׁמְּבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה:
והוא נער. שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת, מְתַקֵּן בִּשְׂעָרוֹ, מְמַשְׁמֵשׁ בְּעֵינָיו, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִרְאֶה יָפֶה:
את בני בלהה. כְּלוֹמַר וְרָגִיל אֵצֶל בְּנֵי בִלְהָה, לְפִי שֶׁהָיוּ אֶחָיו מְבַזִּין אוֹתָן וְהוּא מְקָרְבָן:
את דבתם רעה. כָּל רָעָה שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְאֶחָיו בְנֵי לֵאָה הָיָה מַגִּיד לְאָבִיו, שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין אֵבֶר מִן הַחַי, וּמְזַלְזְלִין בִּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת לִקְרוֹתָן עֲבָדִים, וַחֲשׁוּדִים עַל הָעֲרָיוֹת, וּבִשְׁלָשְׁתָּן לָקָה: וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים בִּמְכִירָתוֹ וְלֹא אֲכָלוּהוּ חַי, וְעַל דִּבָּה שֶׁסִּפֵּר עֲלֵיהֶם שֶׁקּוֹרִין לַאֲחֵיהֶם עֲבָדִים – "לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף", וְעַל עֲרָיוֹת שֶׁסִּפֵּר עֲלֵיהֶם, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו וְגוֹ:
דבתם. כָּל לְשׁוֹן דִּבָּה פרלדי"ץ בְּלַעַז, כָּל מַה שֶּׁהָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר בָּהֶם רָעָה, הָיָה מְסַפֵּר:
דבה. לְשׁוֹן דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים (שיר ז'):
Dies sind die Nachkommen Jaakobs, dies gehört zu den Nachkommen Jaakobs, dies sind ihre Niederlassungen und ihre Wanderungen, bis sie zu einer endgültigen Heimat gelangten. »Die erste Ursache war Josef, welcher siebzehn Jahre alt war…« Dadurch kamen Fügungen über sie, dass sie nach Ägypten hinabziehen mussten; dies ist nach den obigen Erläuterungen der einfache Sinn des Verses, so dass jedes Wort dem Zusammenhang des Ganzen entspricht. Der aggadische Midrasch erklärt, der Vers hat die Nachkommen Jaakobs aus vielen Gründen mit Josef verknüpft; einmal, weil das eigentliche Ziel Jaakobs, um dessentwillen er Laban diente, Rachel gewesen war; ferner waren die Gesichtszüge Josefs denen Jakobs ähnlich; und alles, was Jaakob begegnete, begegnete auch Josef; dieser wurde gehasst, ebenso dieser; diesen wollte sein Bruder töten, ebenso seine Brüder diesen; und so stehen noch viele Ähnlichkeiten im Bereschit Rabbah 83:3. Ferner wird dort erklärt, וישב Jaakob wollte in Ruhe wohnen, da überfiel ihn die Aufregung um Josef willen; die Frommen möchten alle in Ruhe wohnen, da spricht der Heilige, gelobt sei Er, genügt den Frommen nicht, was für sie in der zukünftigen Welt bereit ist, dass sie schon in dieser Welt in Ruhe wohnen wollen!
Und er war als Jüngling, er beschäftigte sich mit Handlung der Jugend, ordnetet sein Haar und pflegte seine Augen, um schön auszusehen.
Bei den Söhnen Bilhas, das heißt, er hielt sich bei den Söhnen Bilhas auf, weil seine Brüder diese gering schätzten; er aber zog sie zu sich heran.
Erzählung von bösen Handlungen über sie, alles Böse, das er bei seinen Brüdern, den Söhnen Leas, sah, erzählte er seinem Vater; sie hätten ein Glied eines lebenden Tieres gegessen, und sie schätzten die Söhne der Mägde gering, indem sie sie Knechte nannten, und seien der Unzucht verdächtig; und für alle drei Worte wurde er bestraft, bei seinem Verkauf schlachteten sie einen Ziegenbock und aßen ihn nicht lebendig; und für die Erzählung, die er über sie dem Vater gebracht, sie bezeichneten ihre Brüder als Knechte, (Ps. 105, 17) »wurde Josef zum Knecht verkauft«, und wegen der Unzucht, die er von ihnen erzählt hatte, erhob die Frau seines Herrn… (Bereschit Rabbah).
Erzählung über sie, überall bedeutet der Ausdruck דִבָּה Nachrede in anderen Sprachen; alles Böse, das er ihnen nachsagen konnte, erzählte er.
דבה von Ausdruck (Schir 7, 10), »bewegt דוֹבֵב die Lippen der Schlafenden«.
אלה תלדות יעקב , זה לשון הרשב"ם ז"ל , כפי מה שמצאתי בכ"י ישן על קלף שביד המתרגם האשכנזי , (כי בפי' הרשב"ם שבדפוס נפלו טעיות רבות מחסרון הבנת המעתיק הראשון שהדפיסו בברלין , והעתיק מן הרשב"ם כ"י הזה , ולא היה בקי באותיות הישנות ההן , כאשר כתבתי בהקדמת הקונטרס עלים לתרופה שנדפס כבר) אלה תלדות יעקב , ישכילו ויבינו חושבי שכל , מה שלימדונו רבותינו כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו , אף כי עיקרה של תורה באה ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט ההגדות וההלכות והדינין על ידי אריכות הלשון ועל ידי שלשים ושתים מדות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ועל ידי שלש עשרה מדות של ר' ישמעאל , והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר , ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטן של מקראות , ולפי שאמרו חכמים אל תרבו בניכם בהגיון , וגם אמרו העוסק במקרא מדה ואינה מדה , העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו , ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות , וכדאמרי' במסכת שבת הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינן כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו , וגם רבינו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא , ואף אני שמואל בר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום , ועתה יראו המשכילים מה שפירשו הראשונים אלה תלדות יעקב , אלה מקראות ומאורעות שאירעו ליעקב , והנה זה הכל הוא , כי כל אלה תולדות האמור בתורה ובכתובים יש מהם שמפרש בני האדם ויש מהם רבים שמפרשים בני בנים , כאשר פירשתי באלה תולדת נח , למעלה בפרשת בראשית כתיב ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת (לעיל ה' ל"ב) , ואחרי כן מפרש כי העולם חטאו ונח מצא חן , ואחרי כן מפרש אלה תולדת נח בני בניו האיך , כי שלשה בנים היו לו ולוה הקב"ה להכניסם בתיבה י"ב חדש ובצאתם ויולדו להם בנים אחר המבול (שם י' א') עד שעולים לשבעים בנים שהיו שבעים אומות , כדכתיב ומאלה נפרדו וגו' (שם ל"ב) , וכן בעשו בפרשה ראשונ' מפרש בני עשו שנולדו לו במקום אביו , ואחרי כן וילך אל ארץ וגו' (שם ל"ו ו') , וישב לו בהר שעיר וכל הפרשה , וכתיב ואלה תלדות עשו אבי אדום שעיר (שם ט') , וכל פרשה שנייה זאת בבני עשו (ר"ל מה שהולידו בני עשו) , וכשם שמצינו בעשו שפירש שבניו נולדו במגורי אביו קודם שהלך אל ארץ מפני יעקב ובני בניו נולדו בהר שעיר , כן ביעקב למעלה כתיב ויהיו בני יעקב שנים עשר וגו' (שם ל"ה כ"ב) , ומפרש לבסוף אלה בני יעקב אשר ילד לו בפדן ארם , ויבא יעקב אל יצחק אביו וגו' (שם כ"ו וכ"ז) , הרי פירש בניו של יעקב והיכן נולדו כאשר עשה בבני עשו , ועתה כותב אלה תלדות יעקב , בני בניו שהיו שבעים והאיך נולדו , כילד יוסף בן שבע עשרה שנה ונתקנאו בו אחיו ומתוך כך ירד יהודה מאת אחיו והיו לו בנים בכזיב ובעדלם שלה ופרץ וזרח ונתגלגל הדבר שיוסף הורד מצרימה ונולדו לו במצרים מנשה ואפרים , ושלח יוסף בשביל אביו וביתו עד שהיו שבעים , וכל זה היה צריך משה רבינו לכתוב שעל זה הוכיחם בשבעים נפש ירדו אבתיך וגו' (דברים י' כ"ב) עכ"ל · בן שבע עשרה שנה , להודיעך כי עשרים ושתים שנה נעלם מאביו יעקב , שהרי בן שלשים שנה היה בעמדו לפני פרעה ושבע שני השובע ושני שנים של רעב ואז בא אביו , כדכתיב ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר (לקמן מ"ה ו') · (הרשב"ם) · היה רעה את אחיו בצאן , לשון הרשב"ם בני לאה לפי דרך ארץ קורא אחיו ולא בני השפחות · והוא נער את בני בלהה וגו' , נערותו ורגילותו ומשתיו היו עם בני בלהה ועם בני זלפה , ומתוך כך התחילו אחיו בני לאה לשנוא אותו · את אחיו , עם אחיו רועה , ובשמחת נערותו היה נבדל מהם ורגיל עם בני השפחות כמו נער , כדכתיב כי נער ישראל (הושע י"א א') , וכתיב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (שמואל ב' ב' י"ד) , הולך ומונה כל מיני ענייניים שגרמו לשנוא אותו , וגם ויבא יוסף את דבתם רעה , את דבתם של אחיו רעה , כמדרש אגדה לפי פירושי שאמר לאביו כך מבזים הם בני השפחו' אבל אני מכבדם ואני רגיל אצלם , פשטנים אחרי' לא עמדו על העיקר עכ"ל הרשב"ם· וא"כ היו בני השפחות אוהביו , וכן פי' רש"י , אבל לדעת רבותינו בב"ר על כולם היה מוציא הדבה , וכן נראה מהכתוב שכלם הסכימו במכירתו , שא"כ מדוע לא הצילוהו בני השפחות · ולהרמב"ן בזה דרכים אחרים , אלא שכלם לא יסכימו עם סדר הנחת הטעמי' המבואר למבין , ולסוף העלה שהנכון כמו שתרגם אנקלוס , והוא נער והוא מרבי , יאמר כי בהיותו נער הי' תמיד עם בני השפחות , הם גדלוהו כאב ולהם צוה אביהם שישמרוהו וישרתוהו לא לבני הגבירות , והוא מביא מהם דבה רעה אל אביהם , ולכן ישנאוהו אלה הארבעה האחים , ואחר כן אמר כי אביו אהבו , ויראו אחיו האחרים כי אותו אהב אביהם יותר מכלם , ויקנאו בו וישנאוהו , נמצא שנוא מכלם , בני הגבירות יקנאו בו בעבור שאהב אותו מהם והם בני גבירה כמוהו , ובני השפחו' אשר לא יקנאו בזה למעלתו עליהם , ישנאו אותו בעבור היותו מביא דבתם אל אביהם · וטעם דבתם רעה להפליג , כי כל דבה רעה היא , ועל דעת רש"י יתכן שתהיה דבה טובה , ומביא דבה הוא אשר יראה יגיד (אף שיאמר אמת) , אבל ומוציא דבה הוא כסיל (משלי י' י"ח) , האומר שקר [ודבר מנוגה כמו ויציאו דבת הארץ (במדבר י"ג ל"ב)] · ועל דרך הפשט איננו קשה שיקראנו נער והוא בן שבע עשרה שנה , כי בעבור היותו קטן מכלם יקראנו כן , לומר כי לא היה מתחזק כאחיו ויצטרך להיות עם בני בלהה וזלפה מפני גבורתו , וכתיב ברחבעם בן שלמה ורחבעם היה נער ורך לבב ולא התחזק לפניהם (ד"ה ב' י"ג ז') , והוא בן ארבעים ואחת שנה במלכו , וכן השלום לנער אבשלום (שמואל ב' י"ח ל"ב) , ובנימן ברדתו למצרים גדול מתנו ויקראנו נער כמה פעמים (מדברי הרמב"ן ז"ל) , וכ"ת המתרגם האשכנזי · נשי אביו , כי נשיו היו שלקחם לנשים [כמו שכתוב בכל אחת מהן לאשה (לעיל ל' ד' וט')] , ולא יקרא אותן הכתו' שפחות רק בהיותן עם רחל ולאה שהן גבירות להן , וכן וישם את השפחות ואת ילדיהן (שם ל"ג ב') , לומר כי בעבור היותן שפחות לרחל וללאה שם אותן לפניהן , וכן וישכב את בלהה פילגש אביו (שם ל"ה כ"ב) , שאלו היתה גברת לא יעשה כן , ויתכן כי בחיי רחל ולאה יקרא אותן שפחות ופלגשים , ועתה מתו ולקחן לנשים , כ"כ הרמב"ן , וכבר הזכרנו למעלה שהכר"ה שגם הפלגש תקרא אשה · דבתם , כל לשון דבה פרל"רינג בלע"ז [ובל"א (גרעדי או רעדי) , וברש"י כ"י מצאתי כאן ובפ' שלח לך (במדב' י"ד ל"ז) , לעז של דבה פלוד"יינ , והוא פלעדא"יא ובל"א (פארטראג)] , כל מה שהיה יכול לדבר בהם רעה היה מספר · דבה , לשון דובב שפתי ישנים (ש"ה ז' י') · (רש"י) , ושרשו דבב ודגש הבי"ת יורה על חסרון בי"ת ועי"ן הפעל :