Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ויספר אל אביו ואל אחיו. לְאַחַר שֶׁסִּפֵּר אוֹתוֹ לְאֶחָיו חָזַר וְסִפְּרוֹ לְאָבִיו בִּפְנֵיהֶם:
ויגער בו. לְפִי שֶׁהָיָה מֵטִיל שִׂנְאָה עָלָיו:
הבוא נבוא. וַהֲלֹא אִמְּךָ כְבָר מֵתָה, וְהוּא לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַדְּבָרִים מַגִּיעִין לְבִלְהָה שֶׁגִּדְּלַתּוּ כְּאִמּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ לָמְדוּ מִכָּאן שֶׁאֵין חֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים, וְיַעֲקֹב נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא הַדָּבָר מִלֵּב בָּנָיו שֶׁלֹּא יַקְנִיאוּהוּ, לְכָךְ אָמַר לוֹ הֲבוֹא נָבוֹא וְגוֹ' – כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּאִמְּךָ כָּךְ הַשְּׁאָר הוּא בָטֵל:
Und er erzählte seinem Vater und seinen Brüdern, nachdem er ihn seinen Brüdern erzählt hatte, erzählte er ihn noch einmal seinem Vater in ihrer Gegenwart.
Da schalt mit ihm, weil er sich Hass zuzog.
Sollen wir etwa kommen, ist nicht deine Mutter schon gestorben? Und er wusste nicht, dass die Worte für Bilha bestimmt waren, die ihn wie seine Mutter aufgezogen hatte (Bereschit Rabbah 84:11). Unsere Lehrer entnehmen von hier, dass kein Traum frei ist von nichtigen Dingen ( Berach. 55b); Jaakob hatte aber die Absicht, die Sache aus dem Herzen seiner Söhne zu entfernen, damit sie ihn nicht beneideten; darum sagte er zu ihm, »sollen wir etwa kommen …« wie es von deiner Mutter nicht möglich ist, so ist auch das übrige nichtig.
ויספר אל אביו ואל אחיו, לאחר שספר אותו אל אחיו הזר וספרו לאביו בפניהם, וספר החלום הזה לאביו ולא הראשון, כי הוא עצמו הכיר פתרונו כי השמש ירמוז לאביו, כ"כ הרמב"ן • ויגער בו אביו, גערה המחוברת עם בי"ת הוא גערה ממש דרך קלון, ובלא בי"ת הוא לשון השחתה, כמו הנני גוער לכם את הזרע (מלאכי ב' ג'), גערת גוים אבדת רשע (תהלים ט' ו'), גערת הוא כפל לשון של אבדת, וכן גער חית קנה (שם ס"ח ל"א), ובעבור שראה בפניהם שהיו שונאים אותו על זה, לכן גער בהם לשכך חמתם מעליו • מה החלום הזה אשר חלמת, כמו מה אדם ותדעהו (שם קמ"ד ג'), כלומר מה החלום הזה, אינו כלום שתגידנו, כי אינם אלא דברים בטלים, או טעם הגערה לומר איך נשאך לבך לחלום החלום הזה, אין זה כי אם גובה לב וגערות שיעלו דברים כאלו על לבבך, כענין שנאמר בחלומות רעיונך על משכבך סלקו (דניאל ב' כ"ט), והרהרין על משכבי (שם ד' ב') • (הרמב"ן) • הבוא נבוא אני ואמך, לשון רש"י, והלא אמך כבר מתה, והוא לא היה יודע שהדברים מגיעים לבלהה שגדלתו כאמו • ורבותינו למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים, ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו לכך אמר לו הבוא נבוא וגו' כשם שאי אפשר באמך כך הכל בטל עכ"ל • ולפי פשוטו של מקרא גער בו על שהוא מוסר דברים כאלה ומשניא בהבלי החלומות, ואין זה אלא מעשה נערות, וכ"כ הרשב"ם מה החלום הזה וגו', אפילו היתה אמו קיימת היה אומר להוכיחו עכ"ל • וכ"ה בס' הישר וז"ל, התחשוב בלבבך אשר בוא נבוא אני ואמך ואחד עשר אחיך להשתחות אליך כי תדבר הדברים האלה עכ"ל • הנה לא האשימו רק על אשר הוא מדבר הדברים האלה ומשיבם:
Die Brüder hatten diesen Traum zuerst gar nicht auf sich bezogen. Als sie aber den Vater ihn so deuten hörten, fingen sie auch an, daran zu glauben und beneideten ihn um die ihm bevorstehende Zukunft.