Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
וַיִּתְּנ֣וּ אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב אֵ֣ת כׇּל־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדָ֔ם וְאֶת־הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאׇזְנֵיהֶ֑ם וַיִּטְמֹ֤ן אֹתָם֙ יַעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עִם־שְׁכֶֽם׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Sie gaben Jaakob alle Götter der Fremde, die in ihrer Hand, und die Ringe, welche in ihren Ohren waren, und Jaakob vergrub sie unter der Eiche, welche bei Schechem ist.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Sie übergaben dem Jakob alle fremde Götter, die sie bei sich hatten, wie auch den Schmuck in ihren Ohren. Und Jakob vergrub sie unter der Linde, welche bei Schechem stand.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Und sie übergaben Jaakob all die fremden Götter, die in ihrer Hand, sowie die Ringe, die an ihren Ohren, und Jaakob verscharrte sie unter der Terebinthe, die bei Schekhem.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
זיא איבערגאבען דעם יעקב אללע פֿרעמדע געטטער דיא זיא בייא זיך האטטען, וויא אויך דען שמוק אין איהרען אהרען, אונד יעקב פֿערגרוב זיא אונטער דער לינדע, וועלכע בייא שכם שטאנד·
Onkelos
וִיהָבוּ לְיַעֲקֹב יָת כָּל טַעֲוַת עַמְמַיָּא דִי בִידֵיהוֹן וְיָת קָדָשַׁיָּא דִי בְאֻדְנֵיהוֹן וְטַּמַּר יָתְהוֹן יַעֲקֹב תְּחוֹת בָּטְמָא דִי עִם שְׁכֶם
Raschi↑

האלה. מִין אִילַן סְרָק:

עם שכם. אֵצֶל שְׁכֶם:

Raschi (Deutsche Übersetzung)↑

Eiche האלה, eine Art unfruchtbarer Baum.

Bei Schechem עם שכם, in der Nähe von Schechem.

Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch↑

In welchem Zusammenhange die Ringe mit der Abgötterei standen, ist dunkel. Daß auch das goldene Kalb, sowie der von Gideon gebildete Ephod aus solchen Ringen gemacht worden, hellt diese Beziehung nur wenig auf. Es können vielleicht zufällig auch die in Schechem erbeuteten Ringe götzentümliche Embleme gehabt haben. Bemerkenswert ist das chald. קדשיא für das hebr. נזמים.

Biur von Moses Mendelssohn↑

ואת הנזמים אשר באזניהם, מפרשי הפשט לא בארו בזה מדוע פרט הכתוב הנזמים והוא לא צוה להחליף כל שמלתיהם דמסתמא עשו כן, ויראה לי כדעת הראב״ע שחלוף השמלות לא הי׳ רק לנקיות ולא משום ע״ז (כדעת רש״י), ולא הוצרכו רק להחליפם וללבוש אחרים נקיים ולא לתתם ליעקב לטמנם, אבל הנזמים הי׳ מצוייר בהם צ״ז והם בכלל הסרו את אלהי הנכר וגו׳ ולכן נתנום אליו לטמנם עם יתר הע״ז, ומצאתי כן בתרגום יב״ע, וית קדשיא דהיו באודניהון דיתבי קרתא דשכם דהוה צייר בהון דמות פיסליה, והוא מפרש באזניהם של אנשי שכם, ומה שאמר דמות פיסליה ולא פיסלהון, יראה שכוונתו פסל של שכם, ר״ל שצורתו היתה חקוקה בנזמיהם, אולי לשם ע״ז, או אפשר לאהבתם אותו ולכבודו, ואף שלא היו לפ״ז ע״ז, נתנום לטמנם להכרית מארץ זכרו · האלה, אנקלוס ויב״ע תרגמו בוטמא, וכתב רבי יונה כי כן נקרא בערבי בטם (ובל״א טערעבינטי), והוא אילן ועלי שלו גרגיר ירוק ועושין ממנו שמן ונקרא שמן בוטם · וי״א כי הוא הנקרא בלע״ז אולמו (ובל״א אולם בוים) · (רד״ק בשרשים שרש אלה), והרמב״ם בפירושו למס׳ שביעית פ״ז משנה ה׳ מפרשו בלו״ע בערבי, שהוא פי׳ האלון לדעת יב״ע מתרגם הנביאים והירושלמי מתרגם התורה, כמ״ש להלן (בפסוק ח׳) · עם שכם, סמוך לשכם, וכ״ת יב״ע והמתרגם האשכנזי:

Text herunterladen