Die Torah - Die fünf Bücher Mose
וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃
בשכן ישראל בארץ ההיא. עַד שֶׁלֹּא בָא לְחֶבְרוֹן אֵצֶל יִצְחָק אֵרְעוּהוּ כָל אֵלֶּה:
וישכב. מִתּוֹךְ שֶׁבִּלְבֵּל מִשְׁכָּבוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ שְׁכָבָהּ; וְלָמָּה בִלְבֵּל וְחִלֵּל יְצוּעָיו? שֶׁכְּשֶׁמֵּתָה רָחֵל נָטַל יַעֲקֹב מִטָּתוֹ, שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה תָּדִיר בְּאֹהֶל רָחֵל וְלֹא בִּשְׁאָר אֹהָלִים, וּנְתָנָהּ בְּאֹהֶל בִּלְהָה; בָּא רְאוּבֵן וְתָבַע עֶלְבּוֹן אִמּוֹ, אָמַר אִם אֲחוֹת אִמִּי הָיְתָה צָרָה לְאִמִּי, שִׁפְחַת אֲחוֹת אִמִּי תְּהֵא צָרָה לְאִמִּי? לְכָךְ בִּלְבֵּל (שבת נ"ה):
ויהיו בני יעקב שנים עשר. מַתְחִיל לְעִנְיָן רִאשׁוֹן, מִשֶּׁנּוֹלַד בִּנְיָמִין נִשְׁלְמָה הַמִּטָּה וּמֵעַתָּה רְאוּיִים לְהִמָּנוֹת, וּמְנָאָן; וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ, לְלַמְּדֵנוּ בָא, שֶׁכֻּלָּן שָׁוִין וְכֻלָּן צַדִּיקִים, שֶׁלֹּא חָטָא רְאוּבֵן:
Als Israel in jenem Lande wohnte, bevor er nach Chebron zu Jizchak kam, begegnete ihm all dies.
Und wohnte bei וישכב, weil er das Lager seines Vaters störte, rechnet es ihm die Schrift an, als wenn er bei ihr gewohnt hätte. Und warum störte und entweihte er sein Lager? Als Rachel gestorben war, nahm Jaakob sein Lager, das immer im Zelte Rachels und nicht in den anderen Zelten aufgestellt war, und brachte es ins Zelt von Bilha; da kam Ruben und nahm sich der Zurücksetzung seiner Mutter an, indem er sagte, wenn die Schwester meiner Mutter eine Nebenfrau meiner Mutter war, soll dann auch die Magd der Schwester meiner Mutter dasselbe tun? Darum störte er (Schabbat 55b).
Es waren die Söhne Jaakobs zwölf, er beginnt mit einer neuen Sache; nachdem Binjamin geboren war, war das Lager vollendet, und jetzt waren sie geeignet gezählt zu werden, darum zählt er sie; unsere Lehrer haben erklärt, er kommt uns zu lehren, dass sie alle gleich und alle Gerechte waren, da Ruben nicht buchstäblich gesündigt hatte (Sabb, 55b).
ויהי בשכן ישראל בארץ ההוא , עד שלא בא לחברון אצל יצחק ארע כל זה · וישכב בלהה פילגש אביו , לשון מכלל יופי (ואולי הוא מפי' הרד"ק לס' בראשית) פילגש היא האמה המיוחדת לאדם למשכבו בלא כתובה ובלא קדושין וראובן חשב כי לא היתה אסורה עליו לפי שהיתה תחלה שפחה ואחר כך לקחה אביו לפלגש, והכתוב מעיד עליה שהיתה לו לאשה שכן כתיב ותתן לו את בלהה שפחתה לאשה (לעיל ל' ד') עכ"ל · הנה מפרש הפסוק כפשוטו , וכן פי' הרמב"ן , וחז"ל אמרו ( בשבת דף נ"ה ע"ב ) שלא חטא בשכיבה ממש רק שבלבל משכבו ומעלה עליו הכתוב כאלו שכבה, וכן היב"ע וכן פירש"י , וכן סופר בס' הישר וז"ל , ויהי אחרי מות רחל ויתן יעקב את אהלו באהל בלהה שפחתה · ויקנא ראובן אל לאה אמו על הדבר הזה ויתמלא חמה · ויקם בחמתו וילך ויבא אל אהל בלהה וינתק את משכב אביו משם · בעת ההיא הוסרה מבני ראובן חלק הבכורה והמלכות והכהונה כי חלל יצועי אביו ותנתן הבכורה ליוסף והמלכות ליהודה והכהונה ללוי על אשר חלל ראובן יצועי אביו עכ"ל · אולם אנקלוס תרגם הכתוב כפשוטו , ונ"ל שכוונתו לפרש שכיבה ממש כדעת רבי אליעזר ורבי יהושע בשבת (שם), כי תרגום של תורה אנקלוס הגר אמרו מפי ר"א ור"י כדאיתא במגילה (דף ג' ע"א) , והמתרגם האשכנזי תרגם כפי פשוט המלות , ויובנו דבריו להמפרש ג"כ כדעת האומרים שלא חטא אלא שמעלה עליו הכתוב כאלו חטא וקוראו חטא ממש · וישמע ישראל , ספר הכתוב ענותו כי שמע בחלל בנו יצועו ולא צוה שיוציאוהו מביתו מכלל בניו ולא ינחל עמהם, אבל ימנה עמהם ויהיו שנים עשר והוא ימנה ראשון , ולכך עשה טעמי הפרשיות פסוק אחד כי אף על פי שהוא תחלת ענין שבא למנות השבטים משנולדו כולם רמז כי ראובן לא נדחה במעשהו · ( הרמב"ן ) , ולשון הרשב"ם וישמע ישראל , לא נכתב זה אלא להודיעך שבשביל ששמע יעקב את הדבר אמר לו בשעת צוואתו פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך (לקמן מ"ט ג') · ויהיו בני יעקב שנים עשר , עתה כשנולד בנימין היו שנים עשר (וכן פי' רש"י) , ועוד שסיים כל ענין אותה הפרשה לא היה רוצה להפסיקה עכ"ל :