Die Torah - Die fünf Bücher Mose
בן אוני. בֶּן צַעֲרִי:
בנימין. נִרְאֶה בְעֵינַי, לְפִי שֶׁהוּא לְבַדּוֹ נוֹלַד בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁהוּא בַּנֶּגֶב כְּשֶׁאָדָם בָּא מֵאֲרַם נַהֲרַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן (במדבר ל"ג), הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה (בראשית י"ב):
בנימין. בֶּן יָמִין, לְשׁוֹן צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם (תהילים פ"ט), לְפִיכָךְ הוּא מָלֵא:
Sohn meines Leidens בן אוני, Sohn meines Schmerzes (Bereschit Rabbah 82:9).
Binjamin בִּנְיָמִין, Sohn des Südens, es scheint mir, weil er allein im Lande Kanaan geboren wurde, das ist im Süden ימין, wenn jemand von Aram Naharaim kommt, wie es heißt (Num. 33, 40), »im Süden, im Lande Kanaan«; (12, 9) »immer weiter nach Süden ziehend«.
Binjamin, Sohn des Süden בֶּן יְמִין, vom Ausdruck (Ps. 89, 13) »den Norden und den Süden יְמִין, du hast sie erschaffen«; darum ist das Wort voll (mit Jud zwischen מ und נ) geschrieben.
כי מתה , כשקרבה למות ואין בה תקוה קראה לו קודם שתמות בן אוני : בן אוני , בן צערי , וכן ת"א בר דווי , וכ"ת יב"ע והמתרגם האשכנזי · והראב"ע פי' בן אבלי כמו לא אכלתי באוני (דברים כ"ו י"ד), כלחם אונים (הושע ט' ד'), וכן פי' הרמב"ן : בנימין , בן זקונים , בן ימים כמו לקץ הימין (דניאל י"ב י"ג), כמו הימים · (הרשב"ם) , וכן מתורגם בל"א , והרד"ק בשרשים שרש ימן פי' לשון ימין הפך השמאל וז"ל, נתחבר שם העצם מימין ופירושו בן ימין , ולפי שהימין נכבד וחביב על האדם מהשמאל והקטן שבבנים חביב על האדם יותר קראו בנימין, כלומר בן ימיני חביב ונכבד עלי שנולד לעת זקנתי, וכן תהי ידך על איש ימינך (תהלים פ' י"ח) , האהוב והחביב עליך כמו שאמר על בן אדם אמצת לך (שם)עכ"ל, עם קצת תו' מהמ"י, אבל רש"י פי' בענין אחר וז"ל, בנימין, נראה בעיני לפי שהוא לבדו נולד בארץ כנען שהיא בנגב כשאדם בא מארם נהרים, כמו שנאמר בנגב בארץ כנען (במדב' ל"ג מ'), הלוך ונסוע הנגבה (לעיל י"ב ט'), בנימין , בן ימין כמו צפון וימין אתה בראתם (תהלים פ"ט י"ג) , לפיכך הוא מלא עכ"ל · (וכ"ה בס' היסוד, ויקרא יעקב את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו רחל בנימין כי בארץ הימין נולד לו), וכתב עליו הרמב"ן וז"ל,ולא הבינותי זה שתהא א"י דרומית לארם נהרים, שהרי ארם מזרחית לא"י כדכתיב וילך ארצה בני קדם (לעיל כ"ט א') , וכתיב מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם (במדבר כ"ג ז') , ויעקב עבר הירדן שהוא למזרחה של א"י והיה חוזר דרך אדום שהוא בדרום א"י, נמצא ארם מזרחית דרומית לא"י, וא"י לצפונה, אבל אם נולד בתחום בית לחם אפרתה שהוא בארץ יהודה, כדכתיב מבית לחם יהודה (רות א' א') , וכתיב ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה (מיכה ה' א') , הנה הוא בדרומה של א"י, והנה בין בית אל ובין בית לחם אפרת כולה, ואם המקום בהר אפרים הרי הוא בצפונה של ארץ ישראל, כדכתיב יהודה יעמוד על גבלו מנגב ובית יוסף יעמדו על גבולם מצפון (יהושע י"ח ה') ואם בחלקו של בנימין ג"כ אינה בדרום, דכתיב ויהי להם הגבול לפאת צפונה (שם י"ב) , ומכל מקום אין טעם לקרותו בן דרום , והנכון בעיני כי אמו קראתו בן אוני ורצתה לומר בן אבלי כלחם אונים, לא אכלתי באוני, ואביו עשה מן אוני כחי, מלשון ראשית אונו ( דברים כ"א י"ז). ולאין אונים (ישעי' מ' כ"ט) , ולכן קרא אותו בנימין בן הכח או בן החוזק כי הימין בו הגבורה וההצלחה, כענין שכתוב לב חכם לימינו (קהלת י' ב') , ימינך תמצא שנאיך (תהלים כ"א ט') , ימין ה' רוממה (שם קי"ח ט"ז) , רצה להיות קורא אותו בשם שקראתו אמו, כי כן כל בניו בשם שקראו אותם אמותם יקראו, והנה תרגם אותו לטובה ולגבורה, וראיתי בב"ר בן אוני בן צערי, ואביו קרא לו בנימין בלשון הקדש · ולא ידעתי מהו, כי הכל לשון הקדש, וכן שמות כל בניו לשון קדש הם, אבל רמזו למה שאמרתי שתרגם הלשון לטובה עכ"ל · אבל כבר כתבתי דעתי בסוף פ' ויצא בפסוק ויאמר יעקב כאשר ראם כי אין ארם מזרחית דרומית לא"י רק מזרחית צפונית לא"י, כאשר יעידו ע"ז פסוקים רבים בגבולי הארץ בפ' אלה מסעי ובס' יהושע , אשר לכוונת הקיצור לא הבאתים , ויעקב בנסעו מחרן לחברון לא הוצרך ללכת דרך ארץ אדום ולא לעבור את מעבר יבק , עד אחר שהגידו לו המלאכים כי עשו בא לקראתו אז נטל עצה ללכת לקראתו , ותחת כי היו פניו מועדות תחלה לנגד מערבית דרומית ללכת באלכסון מחרן לחברון , הפך עתה פניו לנגד דרום ממש ללכת לקראת עשו לפייסו ואז בא אל נחל יבק בגבול בני עמון , ועפ"י דברינו אלה יסולקו כל הדוחקים · ואין הכחשה לדברי מן הפסוקים שהביא הרמב"ן שארם במזרח א"י, כי גם רש"י יודה זה, אך הוא סמוך לצפון , כאשר גם לדבריו היא מזרחית דרומית · ועכ"ז קורא אותה הכתוב ארצה בני קדם , מן ארם וגו' מהררי קדם , וידעתי כי עיקר קושית הרמב"ן ז"ל על רש"י הוא בעבור שכתב שהיא בנגב כשאדם בא מארם נהרים, והבין הוא ז"ל שכוונתו נגב ממש , וא"כ ארם צפונית לא"י, והוא נגד הכתובים הקוראים אותה ארץ קדם , אבל אין כן כוונת רש"י, כי לא בא לפרש רק מלת ימין , אבל באמת יש לה קצת נטיה אלכסונית למערב והנה עיר חברון אשר לשם היתה מגמת פני יעקב איננה בסוף הדרום סמוך למערב, אדרבה היא סמוכה יותר למזרח , ולכן ההולך לשם ממזרחית צפונית יהי' עיקר מראית פניו לדרום אך יש לו נטיה אלכסונית קצת לנגד מערב כאלכסון מרובע ארוך, אשר אין להמדבר דרך כלל (בלי כוונה אל פרט הנטי' המועטת) להקפיד עלי' ולפרשה, ויתכן לה הקריאה העיקרית לנגד דרום , ומלבד כל דברי הנזכרים המדייק בלשון רש"י שכתב בארץ כנען שהיא בנגב כשאדם בא מארם נהרים , ולא כתב בקוצר מלין כדרכו שהיא נגב לארם נהרים , יבין בלי ספק שכוונתו שאיננה נגב ממש לארם נהרים , רק כשאדם בא מארם נהרים לנגד שכנגדו הנה הוא הולך בנגב א"י ( כי כן כוונתו במלת בנגב על נגב א"י ולא נגב ארם , כאשר יורו הכתובים שהביא , וכאשר כתבתי בהקדמה כי כל הרוחות שבתנ"ך מזרח ומערב צפון ודרום על קוטב א"י סובבות ) , ולא כדעת הרמב"ן שארם במזרחית דרומית לא"י ואז ההולך ממנה לנגד שכנגדה , הנה הוא הולך נגד צפון של א"י , ועוד לאלוה מלין בזה ולא ראיתי להאריך :
און .בן אוני scheint in seiner Grundbedeutung die physische, oder moralische Fähigkeit zum Erwerb und Besitz zu sein, daher auch den Anspruch auf ein Gut zu bedeuten. In diesem Sinne heißt auch און rabbinisch geradezu: Rechtstitel: כותבין ב״ק פ׳ בי) .עליו אונו). Es ist Vorbedingung und Anfang vom הון. Der Missbrauch dieser Erwerbs- und Besitzeskraft heißt: אָוֶן, wie der Missbrauch der Überordnung עול עָוֶל. Daher aber auch און das erste durch einen herben Verlust hervorgerufenen Schmerzgefühl; es ist der sich zum Besitz berechtigt glaubende Anspruch, der im Momente des Verlustes am schärfsten hervortritt, sich gleichsam gegen die Beraubung empört. Daher zunächst das durch die noch daliegende Leiche frisch gehaltene Schmerzgefühl um einen Dahingeschiedenen. ויהי העם כמתאוננים: das Volk war, als ob sie über sich selbst trauerten, sie sahen sich wie bereits Gestorbene an, und hielten gleichsam Trauer über sich. Hier somit בן אוני: Sohn meiner Trauer, d. i. Sohn meines Hinscheidens, das man bald betrauern wird. Der Vater aber nannte ihn: בן ימין, Sohn der Rechte, d.i. Sohn der Kraft, die heitere Bedeutung des און hervorkehrend. Über den Namenwechsel 17ישרא יעקב V. 20 u. 21, siehe zu Kap.45, 28.