Hebräischer Text (nach der Masorah)
וּבְנֵ֨י יַעֲקֹ֜ב בָּ֤אוּ מִן־הַשָּׂדֶה֙ כְּשׇׁמְעָ֔ם וַיִּֽתְעַצְּבוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיִּ֥חַר לָהֶ֖ם מְאֹ֑ד כִּֽי־נְבָלָ֞ה עָשָׂ֣ה בְיִשְׂרָאֵ֗ל לִשְׁכַּב֙ אֶת־בַּֽת־יַעֲקֹ֔ב וְכֵ֖ן לֹ֥א יֵעָשֶֽׂה׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Inzwischen waren die Söhne Jaakobs vom Felde heimgekommen, sobald sie es gehört. Die Männer waren schmerzlich betrübt und es brannte sie sehr; denn er hatte an Jisrael eine Schandtat geübt, sich zur Tochter Jaakobs zu legen; also würde sonst nicht geschehen sein!
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Jakobs Söhne kamen zurück vom Felde, als sie es hörten. Die Männer waren betrübt, und es verdroß sie sehr, daß eine solche Frevelthat geschehen an Jisrael, Jakobs Tochter zu beschlafen; welches nicht geschehen sollte.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
kamen die Söhne Jaakobs vom Felde, und als sie es hörten, waren die Männer betrübt und zürnten sehr, denn eine Schandtat übte er an Jißrael, die Tochter Jaakobs zu beschlafen, und das hätte nicht geschehen sollen.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
יעקבס זעהנע קאמען צוריק פאם פעלדע, אלס זיא עס הערטען· דיא מעננער ווארען בעטריבט, אונד עס פערדראס זיא זעהר, דאס איינע זאלכע פרעוועלטאט געשעהען אין ישראל, יעקבס טאכטער צו בעשלאפען, וועלכעס ניכט געשעהען זאללטע ·
Onkelos
וּבְנֵי יַעֲקֹב עַלּוּ מִן חַקְלָא כַּד שְׁמָעוּ וְאִתְנְסִיסוּ גֻּבְרַיָּא וּתְקֵיף לְהוֹן לַחֲדָא אֲרֵי קְלָנָא עֲבַד בְּיִשְׂרָאֵל לְמִשְׁכַּב עִם בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לָא כָשַׁר לְאִתְעֲבָדָא
Raschi
וכן לא יעשה. לְעַנּוֹת אֶת הַבְּתוּלוֹת, שֶׁהָאֻמּוֹת גָּדְרוּ עַצְמָן מִן הָעֲרָיוֹת עַל יְדֵי הַמַּבּוּל (בראשית רבה):
Raschi (Deutsche Übersetzung)
Solches durfte nicht geschehen, Jungfrauen zu schwächen; denn die Völker hatten sich infolge der Sintflut Gesetze gegen Unsittlichkeit auferlegt (Bereschit Rabbah 80:6).
Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch
Biur von Moses Mendelssohn
ובני יעקב באו מן השדה כשמעם, הוא אחד מן המקראות שאין להם הכרע אבל חז״ל, אם כשמעם שב למעלה או למטה, כשמעם ויתעצבו, ותהי׳ לפ״ז הוי״ו מאותן המחברות המאמרים המתיחסים בזמן או בשבה, כמו כשמוע עשו וגו׳ ויצעק (לעיל כ״ז ל״ד), והנגינה שלפנינו תכריע שׁשב למעלה שהוא בז״ק, ואולי הי׳ להם לחז״ל ספק גם בנגינה אם הוא בז״ק או בנגינה המחברת המלה לאחריה · ולשון הרשב״ם ובני יעקב באו מן השדה, בתוך כך שיצא חמור לדבר אל יעקב ומצאם וידבר אתם וגו׳ עכ״ל · לשכב את בת יעקב, המקור בא על המחשבה שקודם המעשה, ופעמים בא על המחשבה והמעשה, לשכב את בת יעקב ושכב, וכן וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה (שמות כ״א י״ד), וכן עשה שהרגו · וכן לא יעשה, לענות הבתולות שהאומות גדרו עצמן מן העריות מפני המבול, לשון רש״י, (והוא מב״ר), ולא ידעתי זה, כי הכנענים שטופים בעריות ובבהמה ובזכור דכתיב כי את כל התועבת האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם (ויקרא י״ח כ״ז), ולא התחילו בהן במותו הדור ובימי אברהם ויצחק היו יראים פן יהרגו אותם לקחת נשיהם, אבל וכן לא יעשה נמשך עם בישראל, כי נבלה עשה בישראל וכן לא יעשה בהם, על כן אמר בישראל כי איננה נבלה בין הכנענים, ואנקלוס אמר, לא כשר לאיתעבדא, לומר שהוא אסור ולכן היא נבלה בישראל · (הרמב״ן) :
Von einem doppelten Gefühle waren die Männer beherrscht; עצב, von dem Schmerze der gewaltsamen Verzichtleistung, dem schmerzlichen Gefühle des Verlustes: ihre reine, sittlich keusche Dina war nicht mehr, sie hatten sie verloren, auch wenn sie sie aus Schechems Händen wieder erlangten. Dies das eine, das persönliche Gefühl. Die verruchte Tat aber "brannte" sie; denn נבלה (נפל נבל ,נול bezeichnen denselben Begriff in verschiedenen Kreisen. נול und נפל: Trümmer, Schutt; נבל: Welken der Blätter, Schwachwerden der Kraft, Ersterben tierischen Lebens, Ersterben der sittlichen Kraft, allgemein: das In-Trümmergehen eines früher kräftigen Wesens. Daher נבלה: eine Tat, die von völliger sittlicher Entartung zeugt, eine Schandtat. Auch eine Tat, die die völlige sittliche Unwürdigkeit dessen voraussetzt, an welchem sie geübt wird, so selbst Hiob 42, 8. So auch נַבֵל: etwas als unwürdig, oder als nichtswürdig behandeln. Hier dürfte es in beiden Bedeutungen zu fassen sein —) hatte er an Israel geübt, eine Tochter Jakobs zu schänden!
Jakob, die schwache, durch nichts geschützte Familie, kann — das erfuhren sie bei diesem ersten Zusammenstoss derselben mit den andern Völkern — nur gesichert sein durch Anerkennung ihres sittlichen, geistigen Adels, durch welchen sie eben in ihrer materiellen Schwäche das siegreiche Göttliche zur Erscheinung bringt und als solche Israel ist. Hier aber war diese Menschenwürde in Israel getötet: denn so würde sonst nicht geschehen sein; gegen eine einheimische, berechtigte Bürgerstochter hätte er das nicht gewagt; nur weil es ein "Judenmädchen" eine בת יעקב, gewesen, war solches geschehen. Das fühlten sie tief. Die kräftige "Sehne des festen Auftretens" den andern Völkern zu überlassen, war ihnen eben eingeschärft worden. Sie sollten es gleich erfahren, daß es doch Fälle geben könne, in denen, wie hier, wo es sich um Rettung der Reinheit, der Sittlichkeit handelt, man wünschen könne, das Schwert aus Esaus Händen in die eigenen nehmen zu können; dies das: ויחר להם.