Die Torah - Die fünf Bücher Mose

וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵיהֶ֗ם לֹ֤א נוּכַל֙ לַעֲשׂוֹת֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לָתֵת֙ אֶת־אֲחֹתֵ֔נוּ לְאִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ל֣וֹ עׇרְלָ֑ה כִּֽי־חֶרְפָּ֥ה הִ֖וא לָֽנוּ׃

זיא שפראכען נעהמליך צו איהנען: וויר קעננען דיזעס ניכט טוהן, דאס וויר אונזערע שוועסטער איינעם מאננע געבען, וועלכער איינע פֿארהויט האט, דען דיזעס ווערע אונס איינע שאנדע ·

וַאֲמָרוּ לְהוֹן לָא נִכּוּל לְמֶעְבַּד פִּתְגָּמָא הָדֵין לְמִתַּן יָת אֲחָתָנָא לִגְבַר דִּי לֵיהּ עָרְלְתָא אֲרֵי חִסּוּדָא הִיא לָנָא

חרפה הוא. שֶׁמֶץ פְּסוּל הוּא אֶצְלֵנוּ; הַבָּא לְחָרֵף חֲבֵרוֹ הוּא אוֹמֵר לוֹ עָרֵל אַתָּה אוֹ בֶּן עָרֵל. חֶרְפָּה בְּכָל מָקוֹם גִּדּוּף:

ערלה, ערלת בשר, וטעמו דבר שיכבד וכן ערל שפתים (שמות ו׳ י״ב) ערלה אזנם (ירמי׳ ו׳ י׳), וכל דבר היתר והכבד שראוי להשליכו ולהסירו יקרא ערלה, ועיין מ״ש בפ׳ לך לך (י״ז י״ד) · כי חרפה הוא לנו, שמן פסול וגדוף: (טו) נאות, נתרצה, ושרשו יאת וליודי האית״ן להמשיך פ״א הפעל, והעבר כי לך יאתה (ירמי׳ י׳ ז׳), בקמץ העי״ן בעבור האתנח, והעתיד בא לגזרת פעול (שלא כמנהג נחי העי״ן שדרכו לבא לגזרת פעל בעתיד, כמו ארד ישב), נאות, יאות, בתשלומו על משקל יפעול · להמל, להיות נמול, והוא מבנין נפעל ושרשו מול, ודגש המ״ם לחסרון נו״ן נפעל, אמנם יש ג״כ שרש נמל מענין זה כמ״ש בפ׳ לך לך (י״ז י״א): (טז) ונתנו, נו״ן שני׳ מודגשת לחסרון נו״ן למ״ד פעל, במקום נתננו, והוא עבר המהופך לעתיד, ופירושו ונתן · ואת בנתיכם נקח לנו, אתה מוצא בתנאי שאמר חמור ליעקב ובתשובת בני יעקב לחמור שתלו החשיבות בבני יעקב ליקח בנות שכם את שיבחרו להם, ובנותיהם יתנו להם לפי דעתם, דכתיב ונתנו את בנתינו לפי דעתנו, ואת בנתיכם נקח לנו בכל אשר נחפוץ, וכשדברו חמור ושכם בנו אל יושבי עירם הפכו הדברים, את בנתם נקח לנו לנשים ואת בנתינו נתן להם כדי לרצותם שיאותו להמול · (רש״י וכן פי׳ הרשב״ם) · את בתנו, ולא אמרו את אחתנו כי היו מדברים בעבור אביהם: