Die Torah - Die fünf Bücher Mose
יעבר נא אדני. אַל נָא תַאֲרִיךְ יְמֵי הֲלִיכָתְךָ, עֲבֹר כְּפִי דַּרְכְּךָ וְאַף אִם תִּתְרַחֵק:
אתנהלה. אֶתְנַהֵל, הֵ"א יְתֵירָה, כְּמוֹ אֵרְדָה, אֶשְׁמְעָה:
לאטי. לְאַט שֶׁלִּי, לְשׁוֹן נַחַת, הַהוֹלְכִים לְאַט, לְאַט לִי לַנַּעַר (שמואל ב י"ח). לְאִטִּי הַלָּמֶ"ד מִן הַיְסוֹד, וְאֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת – אֶתְנַהֵל נַחַת שֶׁלִּי:
לרגל המלאכה. לְפִי צֹרֶךְ הֲלִיכַת רַגְלֵי הַמְּלָאכָה הַמֻּטֶּלֶת עָלַי לְהוֹלִיךְ:
ולרגל הילדים. לְפִי רַגְלֵיהֶם שֶׁהֵם יְכוֹלִים לֵילֵךְ:
עד אשר אבא אל אדני שעירה. הִרְחִיב לוֹ הַדֶּרֶךְ, שֶׁלֹּא הָיָה דַעְתּוֹ לָלֶכֶת אֶלָּא עַד סֻכּוֹת; אָמַר אִם דַּעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת לִי רָעָה, יַמְתִּין עַד בּוֹאִי אֶצְלוֹ, וְהוּא לֹא הָלַךְ; וְאֵימָתַי יֵלֵךְ? בִּימֵי הַמָּשִׁיחַ (בראשית רבה), שֶׁנֶּאֱמַר וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו (עובדיה א'); וּמִ"אַ יֵשׁ לְפָרָשָׁה זוֹ רַבִּים:
Möge doch mein Herr voranziehen, verlängere doch nicht die Tage deiner Reise; ziehe voran, wie du gewohnt bist, auch wenn du dich dadurch von mir entfernst.
Ich möchte führen אתנהלה , ist das selbe wie אֶתְנַהֵל, das He ist hinzugefügt, wie (18,21) »ich möchte mich herablassen אֵרְדָה«, (Ps. 85, 9) »ich möchte hören אֶשְׁמְעָה«.
In meinem langsamen Schritt לאטי, meine Langsamkeit לְאַט, ist ein Ausdruck für Ruhe; (Jes. 8, 6) »die ruhig dahinfließen«; (II Sam. 18, 5) »gehe mir sanft mit dem Jüngling um«; לְאִטִי das Lamed gehört zur Wurzel und ist kein Bedienungsbuchstabe, ich möchte in meinem langsamen Schritte führen.
Dem Fuße der Herden entsprechend, wie es für den Gang der Füße der Herden, die mir zu führen obliegt, nötig ist.
Und dem Fuße der Kinder entsprechend, ihren Füßen entsprechend, wie sie gehen können.
Bis ich zu meinem Herrn nach dem Se'ir komme, (Ab. zar. 25b) er gab ihm ein zu weites Reiseziel an, da er nur die Absicht hatte, bis nach Sukkot zu gehen, denn er dachte, sollte er die Absicht haben, mir Böses zu tun, so wird er damit warten, bis ich zu ihm komme; er ging aber nicht so weit. Wann wird er aber hingehen? In den Tagen des Moschiach (Bereschit Rabbah); so heißt es (Obadj. 1, 21), »und Erlöser werden den Berg Zion besteigen, um zu richten den Berg Esaw«; es gibt viele aggadische Midraschim zu diesem Abschnitt.
יעבר נא אדני , אל תאריך ימי הליכתך , עבור כפי דרכך ואף אם תתרחק : ואני אתנהלה , תבא מלת אני קודם אל"ף האי"תן המורה ג"כ למ"ב , והוא להפליג הכוונה על המ"ב ולהורות הפך הקודם , ר"ל אתה תסע מהר אבל אני אתנהל לאטי : אתנהלה , הכוונה אתנהל עמם , והה"א שבסוף נוספת מאותיות האמנת"יו : לאטי , ענינו בנחת והיו"ד נוספת , או הוא כנוי המדבר בעדו ( וכ"ה דעת רש"י לאט שלי ) , וכן תרגם המתרגם האשכנזי , והלמ"ד נוספת , ור' יהודה כתב שהיא שרשית ( וכ"ה דעת רש"י ) . ( רד"ק בשרשים שרש אט ) : לרגל המלאכה , לפי צורך הליכת רגלי המלאכה המוטלת עלי להוליך . והראב"ע כתב המלאכה , בעבור המקנה שהוא מלאכתי ( כי לפי שהאדם המתעסק בקנין הצאן כל מעשהו ומלאכתו עליהם אמרו עליהם מלאכה ) , והקרוב אלי כי פי' המלאכה מה שיוכל אדם לעשות בכחו וברשותו גם הממון יקרא כן , כמו אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ( שמות כ"ב ז' ) , ומזאת הגזרה מלת מלאך בעבור שהוא תחת רשות השולח , ויהי' לרגל כמו ויברך ה' אתך לרגלי ( בראשית ל' ל' ) , ויתכן להיות כמשמעו שהוליכם על רגליהם עכ"ל : והמתרגם האשכנזי באורו בל"א ( טראס ) שהוא כולל כל דבר שיוליך האדם אחריו לצרכו בעת נסיעתו ממקום למקום : ולרגל הילדים , לפי רגליהם שהם יכולים לילך : עד אשר אבא אל אדני שעירה , לשון הרמב"ן היה ליעקב בשובו אל ארצו דרך בארץ שעיר , והנה אמר לו עשו ואלכה לנגדך שלא יפרד ממנו עד שובו אל אביו לעשות לו כבוד בבואו אל ארצו , ויעקב אמר אני אלך לאטי ואבוא ישוב אל עיר ממשלתו , ואם אשוב דרך עירו יכבדני וילך עמי כאשר יחפוץ , ולא היה זה נדר ממנו שיבא אליו שאין עשו צריך לו : ורבותינו ראו עוד שלא היה בדעת יעקב לשוב דרך שעיר , ורצונו היה להתרחק ממנו כאשר יוכל , אבל הרמיז לו את הדרך וגם זו עצת חכמה עכ"ל : אבל לא ידעתי איזה דרך היה לו בארץ שעיר שהיא בדרום א"י ורחוק הרבה מן חקו הישר שמן חרן עד באר שבע , ואם כוונתו שאמר לעשו שההלכו יהי׳ דרך הר שעיר וכחש לו כדי להרחיקו מעליו, א״כ תהי׳ קרובה לדעת רבותינו שאמרו שאמר לעשו שיבא לגור שם וכחש לו : (טו) ויאמר למה זה, תעשה לי טובה זו שאיני צריך לה, אמצא חן בעיניך, ולא תשלם לי עתה שום גמול · (רש״י), וכן פי׳ הראב״ע, והכוונה ביעקב כי לא היה חפץ בהם ובחבורתם כלל וכל שכן שהי׳ בדעתו ללכת דרך אחרת · (הרמב״ן), ולשון מכלל יופי, למה זה אמצא חן בעיני אדני, לעשות לי כל הכבוד הזה, וכן מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני (רות ב׳ י׳) עכ״ל · אבל טעם הז״ק שבמלת זה יורה שהוא כפי׳ רש״י והראב״ע, והמתרגם האשכנזי תרגם כפי׳ רש״י לחלקו לב׳ מאמרים, אך במאמר אמצא חן בעיני אדני, נטה קלת מפירש״י שאמר שהוא בקשה מיעקב שלא יעשה לו גמול, והוא יפרש למה זה תעשה לי הטובה הזאת, די לי במציאות החן בעיניך, וטוב לי זה מכל המתנות, ויקושרו לפ״ז המאמרים היטיב :