Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ברכתי. מִנְחָתִי, מִנְחָה זוֹ הַבָּאָה עַל רְאִיַּת פָּנִים וְלִפְרָקִים אֵינָה בָאָה אֶלָּא לִשְׁאֵלַת שָׁלוֹם, וְכָל בְּרָכָה שֶׁהִיא לִרְאִיַּת פָּנִים – כְּגוֹן וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה (בראשית מ״ז:ז׳), עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה דְּסַנְחֵרִיב (מלכים ב י"ח), וְכֵן לִשְׁאָל לוֹ לְשָׁלוֹם וּלְבָרְכוֹ דְּתֹעִי מֶלֶךְ חֲמָת (שמואל ב ח') – כֻּלָּם לְשׁוֹן בִּרְכַּת שָׁלוֹם הֵן, שֶׁקּוֹרִין בְּלַעַז שלו"איר, אַף זוֹ בִּרְכָתִי מו"ן שלו"ד:
אשר הבאת לך. לֹא טָרַחְתָּ בָּהּ וַאֲנִי יָגַעְתִּי לְהַגִּיעָהּ עַד שֶׁבָּאָה לְיָדְךָ (בראשית רבה):
חנני. נוּ"ן רִאשׁוֹנָה מֻדְגֶּשֶׁת, לְפִי שֶׁהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם שְׁתֵּי נוּנִי"ן, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר חֲנָנַנִי, שֶׁאֵין חָנֹן בְּלֹא שְׁתֵּי נוּנִי"ן, וְהַשְּׁלִישִׁית לְשִׁמּוּשׁ, כְּמוֹ עָשַׂנִי, זְבָדַנִי:
יש לי כל. כָּל סִפּוּקִי; וְעֵשָׂו דִּבֵּר בִּלְשׁוֹן גַּאֲוָה יֶשׁ לִי רָב, יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִכְּדֵי צָרְכִּי:
Meine Begrüssung בִּרְכָתִי, mein Geschenk; ein Geschenk wird zuweilen geschickt, um vor dem Angesicht (eines großen) erscheinen zu dürfen; zuweilen wird es nur als Begrüßung geschickt; überall wo ברכה mit dem Erscheinen vor dem Angesicht (eines großen) verbunden ist, wie (47, 7) »Jaakob begrüßte ויברך Pharao«; (II Kön. 18, 31) »begrüßet mich ברכה«, bei Sancherib; ebenso (II Sam. 8, 10), »nach seinem Wohle zu fragen und ihn zu begrüßen לברכו«, bei Toi, dem König von Chamat; an allen diesen Stellen bedeutet es Friedensgruß, was man in anderen Sprachen begrüßen nennt; auch hier bedeutet בִּרְכָתִי meine Begrüßung.
Die dir gebracht wurde, du hattest keine Mühe damit; ich aber habe mich bemüht, sie hingelangen zu lassen, bis sie in deine Hand kam (Bereschit Rabbah 78:12).
Hat mir Gunst erwiesen חַנַּנִי, das erste Nun hat ein Dagesch, weil es für zwei Nun steht; er hätte nämlich חֲנָנַנִי sagen müssen, da חָנן immer zwei Nun hat. Das dritte gehört zum angehängten Pronomen wie עָשַׂנִי (Jes. 29, 16), »er hat mich gemacht«, (30:20) «זְבָדַנִי hat mich beschenkt«.
Ich habe alles, alles, was ich brauche; aber Esaw sprach hochmütige Worte aus, ich habe viel, viel mehr, als ich brauche.
ברכתי , מנחתי , מנחה זו הבאה על ראיית פנים , ולפרקים איננה באה אלא לשאלת שלום , וכל ברכה שהיא לראיית פנים בנון ויברך יעקב את פרעה ( בראשית מ"ז י' ) , עשו אתי ברכה ( מלכים ב' י"ח ל"א ) דסנחריב , וכן לשאל לו לשלום ולברכו ( שמואל ב' ח' י' ) דתעי מלך חמת כולם לשון ברכת שלום הן שקורין בלע"ז שלודי"ר ( ובל"א גריסן ) , אף זו ברכתי תו"ן שלו"ד ( ובל"א מיין גרוס ) . ( רש"י ) . ולשון הרמב"ן את ברכתי , המנחה וכו' ויקראו המנחה שישלח האדם לרצונו , ברכה , כי הוא שולח מאשר ברך אותו השם כענין אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו ( דברים ט"ו י"ד ) , כאשר אמר למעלה מן הבא בידו , והמנחה אשר התנו בה למלך בדבר ידוע תקרא מס עכ"ל : הבאת , בא עם התי"ו להורות על הנקבה במקום ה"א הַבָּאָה , כמו כי אָזְלַת יד ( דברים ל"ב ל"ו ) , במקום אָזְלָה , וְקָרָאת אתכם ( שם ל"א כ"ט ) , במקום וְקָרְאָה , ורבים כן , נקבוץ הה"א הוא ת"ג במקום שורק : חנני , נו"ן ראשונה מודגשת לפי שהיא משמשת במקום שתי נונ"ין שהי' לו לומר חֲנָנֵנִי שאין חנן בלא שתי נונ"ין והשלישית לשמוש כמו עשני זבדני , ובא החי"ת בפתח כדרך הכפולים שהפ"פ בו פתוחה בבנין הקל בעבור הדגש שאחריו : יש לי כל , כל ספוקי : ויפצר בו , עיין מ"ש בפ' וירא ( י"ט ג' וט' ) פי' המלה , והאור המאמר לדעת המתרגם האשכנזי כן הוא , וכשהפציר בו לקח :