Die Torah - Die fünf Bücher Mose
גרתי. לֹא נַעֲשֵׂיתִי שַׂר וְחָשׁוּב אֶלָּא גֵּר, אֵינְךָ כְּדַאי לִשְׂנֹא אוֹתִי עַל בִּרְכַּת אָבִיךָ שֶׁבֵּרְכַנִי הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְקַיְּמָה בִי. דָּ"אַ גַּרְתִּי בְּגִימַטְרִיָּא תרי"ג, כְּלוֹמַר, עִם לָבָן גַּרְתִּי וְתַרְיַ"ג מִצְוֹת שָׁמַרְתִּי וְלֹא לָמַדְתִּי מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים:
Hielt ich mich als Fremder auf, ich wurde kein Fürst und Vornehmer, sondern ein Fremder; du hast also keinen Grund, mich wegen der Segnungen deines Vaters zu hassen; denn er hat mich gesegnet, sei ein Herr über deine Brüder; und das ist nicht an mir in Erfüllung gegangen (Tanchuma). Eine andere Erklärung: גַרְתִּי ist im Zahlenwert = 613; das heißt, ich hielt mich bei dem Bösewicht Laban auf und hütete doch die 613 Gebote und lernte nicht von seinen bösen Handlungen.
ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר וגו', כבר כתבתי בהקדמה ובבאורי פעמים רבות שאין כוונת לאמר על השומע והמצווה, רק הוא מוסב תמיד על המצוה, והכוונה להודיע לשונו ממש, ומכאן ראי' לזה, כי אם הי' פירושו ויצו אתם שיאמרו, יהי' כה תאמרון מיותר, אבל באורו ויצו אתם ויאמר כה תאמרון וגו', ובלי מלת לאמר לא הי' שייך להסב הדבור אל יעקב, ולספר לשונו ממש, רק כותב התורה הי' מספר כוונתו בלשון זה ויצו אתם שיאמרו לאדוניו לעשו, והנה מלת לאמר תודיע לשון יעקב אליהם המתחיל מן כה תאמרון, וכה תאמרון מודיע לשונם שיאמרו לעשו ומתחיל מן כה אמר, וכה אמר מודיע לשון יעקב אל עשו ומתחיל עם לבן גרתי, והנה הרשב"ם מודיע פה ענין מלת לאמר במלות מועטות וז"ל ויצו אתם לאמר, צוה אותם ואמר להם כה תאמרון, והשלוחים לא היו יודעין דאגתו של יעקב עכ"ל· לאדני, אמר להם כן עד שיתברר אלהם שהוא אדוניו וידברו עמו בדרך מוסר העבד· (הרא"ע), ולשון הרמב"ן צוה אותם שיאמרו לאדני לעשו אנחנו שלו או שלוחים אליו ולאמר לו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי, ודומה לו בפרשה למי אתה, או שקראו יעקב בפניהם אדני עשו להזהירם שלא יזכירוהו אפילו שלא בפניו רק דרך כבוד בראותם כי אדונם קורא אותו אדני· ודע כי הכבוד הזה שהי' יעקב עושה לאחיו בפחדתו לאמר אדני ועבדך בעבור כי המנהג בצעיר לתת מעלה וכבוד אל הבכור כאלו הוא אביו, כאשר רמזה לנו התורה גם לרבות אחיך הגדול, והנה יעקב לקח בכורתו ואת ברכתו ועשו שוטם אותו עליהם, ועתה הי' מראה לו כאלו אין המכירה ההוא אצלו כלום, וכי הוא נוהג בו ככבוד האב להוציא את המשטמה מלבו עכ"ל · עם לבן גרתי, כאשר ידעת במלות אבי ואמי שלא יחשוב בשבילי ברת· (הרשב"ם) · וָאֵחַר, כמו ואאחר, כמו ואהב את יעקב (מלאכי א' ב'), כמו ואאהב, וכן ואכל ואמר חסרון אל"ף של יסוד· (הרשב"ם כ"י), והוא מבנין הקל, ועל הרוב יהי' האית"ן במולם בגזרת נחי פ"א אל"ף, ומעטים בצירי, כמו אני אהבי אהב (משלי ח' י"ז), וכולם כדי להמשיך אות נחה במקום פ"א הפעל, והכוונה הואיל ואחרתי עד עתה בבית לבן, לפיכך לא באתי' להשתחוות לך עד עתה:
(5-6) Wir haben oben gesehen, aus welchen Gründen Jakob arm aus dem väterlichen Hause fortgegangen war, und wenn er jetzt reich zurückkehrt und zumal Esau auch nicht mehr zu Hause ist, lag das Bedürfnis sehr nahe, dem Esau sagen zu lassen, daß, und wie er alles erworben. In drei Worten sagt er Esau das ganze Bittere und Prüfungsvolle seiner Vergangenheit. Fremd und unberechtigt sein ist überall hart, bei einem Laban sein unter allen Umständen eine harte Prüfung, עם לבן גרתי, als Fremder bei einem Laban seine Tage zuzubringen, vergegenwärtigt das bitterste Los. ואחר עד עתה und nicht aus Wohlbehagen, sondern gezwungen war ich, so lange zu bleiben. Ich wäre gerne früher gekommen. Allein bis vor sechs Jahren hatte ich nur Frauen und Kinder, aber noch nicht den ersten eigenen Groschen erworben. Auf diesem harten, wenig beneidenswerten Wege zwanzigjähriger Mühen bin ich zu dem gelangt. was ich habe. Ich habe es für Recht gehalten, dich dies wissen zu lassen, damit — dieses lange Leid Sühne für Vergangenes, und mein jetziger Wohlstand selbst mein Fürsprecher bei dir sein möge.