Die Torah - Die fünf Bücher Mose
למה זה תשאל. אֵין לָנוּ שֵׁם קָבוּעַ, מִשְׁתַּנִּים שְׁמוֹתֵנוּ, הַכֹּל לְפִי מִצְוַת עֲבוֹדַת הַשְּׁלִיחוּת שֶׁאָנוּ מִשְׁתַּלְּחִים (בראשית רבה):
Warum denn fragst du למה זה תשאל, wir haben keinen bestimmten Namen, unsere Namen ändern sich stets nach dem Gebot des Dienstauftrages, zu dem wir geschickt werden (Bereschit Rabbah 78:4).
למה זה תשאל לשמי , אין לנו שם קבוע, משתנים הם שמותינו הכל לפי מצות עבודת השליחות שאנו משתלחים • (ב"ר) , ונרא' לי פירושו כי הוסדו השמות של כל הדברים בעבור רוב ההשתנויות אשר יש בחמרים , כדי להכירם ולהגבילם ולהבדילם זה מזה , ע"י השמות ההם הפרטיים הקבועי' להם , והנה במלאכי מעלה אין צורך לאלו השמות לפי שאין לנו קצרי ההשגה ופחותי המעלה מבוא ודרך אל גדולי השגה ורבי המעלה , ודבר אין לנו עמהם להכירם או להשיגם כי אין שם ראייה חושיית כ"א ראיית שכלית והשגה , ואם נשיגם שנינו במדרגתם ומעלתם , אולם כשיושלחו מאת השם ב"ה אל העולם השפל להראות אל איזה נביא , בע"כ ילבשו איזה צורה מוחשית , ואז יוגדרו בשמות לפי [?]הצורה אשר ילבשו , והצורה תהי' לפי השלימות הביא , ולפי מדרגת האיש אשר נשלחו אליו , ואחרי גמרם שליחותם יפשטו את הצורה ההיא ויעלו למדרגתם הראשונה , והנה המלאך הזה בעצמו כשנשלח עוד הפעם אם ילבש צורה אחרת לפי השלימות ההיא או מדרגת האיש הזה שאיננו כראשון כ"א גדול או קטן ממנו , בהכרח גם שמו המורה על גדר צורתו ישתנה . וז"ל הרמב"ן למה זה תשאל לשמי , אמר אין לך בידיעת שמי תועלת כי אין הכח והיכולת בלתי לה' לבדו , אם תקראני לא אענך , וגם מצרתך לא אושיעך , אבל עתה אברך אותך כי כן צויתי , ולא פי' השתוב הברכה , והקרוב מה שאמרו רבותינו שהודה לו על הברכות שם במקום ההוא על כרחו כי לא רצה יעקב להמתין לו עד בית אל עכ"ל : ויברך אתו שם, אמר שם לפי שעתיד לברכו בבית אל . (רנ"י) , וכבר כתבתי דעת הרמב"ן ודעת חז"ל , והנראה לפי פשוטו שהברכה היא לא יעקב יאמר וגו' , והוא כלל שאחר הפרט כמנהג הכתובים :
Was fragst du mich nach meinem Namen? Wenn die Sonne aufgeht, dann erbleichen alle Namen vor, dem einen Einzigen, von dem es heißt יהיה ד׳ אחד ושמו אחד und es wird nur der einen Namen haben, der keinen Namen haben wollte, als die Menschen sprachen: נעשה לנו שם, und von dem Gott deshalb sprach: ואגדלה שמך – Er segnete ihn dort, ist doch jedenfalls eine räumliche Beschränkung. Es scheint daher: Eben dort ward Jakob die segnende Anerkennung, wo er, an der Grenze mit der Wiederkehr in das jüdische Land der eigensten Entwicklung des jüdischen Geistes und der abrahamitischen Bestimmung zuwandert. So winkt nicht durch kosmopolitisches Aufgehen in die Völkerströmung seinen Sprößlingen die Anerkennung und der Segen, sondern שָם, gerade bei der vollendetsten Einkehr in die scheinbar isolierende Bestimmung, die der jüdische Boden für alle Zeiten trägt.