Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אכפרה פניו. אֲבַטֵּל רָגְזוֹ; וְכֵן וְכֻפַּר בְּרִיתְכֶם אֶת מָוֶת (ישעיהו כ"ח), לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ (שם מ"ז). וְנִרְאֶה בְעֵינַי שֶׁכָּל כַּפָּרָה שֶׁאֵצֶל עָוֹן וְחֵטְא וְאֵצֶל פָּנִים כֻּלָּן לְשׁוֹן קִנּוּחַ וְהַעֲבָרָה הֵן, וְלָשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא, וְהַרְבֵּה בַּתַּלְמוּד וְכַפֵּר יְדֵיהּ, בָּעֵי לְכַפּוּרֵי יְדֵי בְּהַהוּא גַבְרָא, וְגַם בִּלְשׁוֹן הַמִּקְרָא נִקְרָאִים הַמִּזְרָקִים שֶׁל קֹדֶשׁ כְּפוֹרֵי זָהָב (עזרא א'), עַל שֵׁם שֶׁהַכֹּהֵן מְקַנֵּחַ יָדָיו בָּהֶן בִּשְׂפַת הַמִּזְרָק:
Ich möchte seinen Zorn versöhnen אכפרה פניו, den Zorn aufheben; ebenso (Jes. 28, 18), »euer Bund mit dem Tode wird aufgehoben וכפר«; (dort 47, 11) »du kannst es nicht abwenden וכפרה«. Es scheint mir, dass der Ausdruck כַּפָּרָה überall, wo er neben Schuld und Sünde und neben Zorn vorkommt, immer soviel wie Abwischen und Entfernen bedeutet; der Ausdruck kommt im Aramäischen vor, und im Talmud finden wir ihn häufig, die Hand abwischen wie (Gitt. 56a), »Er will die Hand an diesem Manne abwischen כפר ידיה«; und auch im Sprachgebrauch des Verses werden die Sprenggefässe des Heiligtums goldene כְּפוֹרֵי זָהָב genannt (Esra 1, 10), »weil der Priester seine Hände daran abwischte«, am Rande des Sprenggefässes (Zevachim 93b).
ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו , צוה שכל אחד מהם יאמר זה הדבור מלבד הדבור המיוחד לו כדי שימלא עשו דברי כלם מכוונים בזה שהיה יעקב הולך אחריהם לשעיר להקביל פני אחיו • (ר"ע ספורנו ) • כי אמר , יעקב בלבו , ואין זה מדברי השלוחים רק דברי משה • אכפרה פניו , אבטל רוגזו , וכן וכפר בריתכם את מות (ישעי' כ"ח י"ח) , לא תוכלי כפרה (שם מ"ז י"א) , ונראה בעיני שכל כפרה שאלל עון וחטא ואלל פנים כלן לשון קנוח והעברה הן ולשון ערמי הוא והרבה בגמרא וכפר ידיה , בעי לכפורי ידיה בההוא גברא , וגם בלשון המקרא נקראים המזרקים של קדש כפורי זהב (עזרא י') , על־שם שהכהן מקנח ידיו בהן בשפת המזרק • (רש"י) , וכן פי' הרמב"ע והרד"ק בשרשים שרש כפר שאכפרה לשון הסרה והסתרה , ופניו לשון כעס ורוגז , כמו ופניה לא היו לה עוד (שמואל א' א' י"ח) , שהוא כנגד מה שנאמר בתחלה וכעסתה צרתה גם כעס (שם ו') , וכן ת"א , אנמיניה לרוגזיה , ולפי שהכעס נראה בפנים כנהו בם , [ו]אבל אין דעת הרמב"ן כן ז"ל, אחר שהעתיק לשון רש"י , וא"כ יהי' פי' כי חשב יעקב בלבו אכפרה פניו, והכתוב מגיד לנו זה כי איננו ראוי שיאמרו השלוחים לעשו ככה, וכן פי' ר"א, ואיננו ישר בעיני שיצטרך הכתוב להגיד לנו עתה מחשבתו זאת והיא ידועה בכל שולחי מנחה, ועוד שא"כ היה ראוי שיזכיר הכתוב זה בתחלה והנה גם הוא אחרינו כי חשב אכפרה פניו, ועתה לא הוסיף על הצואה הזאת , אבל הנכון כי עתה הוסיף לפרש להם שיאמרו הנה גם הוא אחרינו בלשון כבוד כלשון הזה גם הנה עבדך יעקב אחרינו, והקדים אותנו לפניו לתת כופר נפשו על ראותו פני כבודך במנחה הזאת, כאשר יתנו העבדים כפרם בתת להם רשות לראות פני המלך, ואחרי כן אראה פניו כי אולי ישא פני ויכבדני , להיותי מרואי פני המלך , וזה דרך מעלה מיראתו ממנו , ובא אכפרה פניו כדרך ואיש חכם יכפרנה (משלי ט"ז י"ד) , יתן כפר על החמה , ולשון קנוח בכפור איננו לשון קדש רק לשון ארמית וכן כפורי זהב שם המזרקים בבבל (ר"ל שלא נקראו כן בכל המקרא רק בס' עזרא וס' ד"ה שכתבו ג"כ עזרא והוא הביא שם זה מבבל) , כי לעולם לא תבא כפרה בחטא , אבל יאמר לכפר על נפשותיכם (שמות ל' ט"ו) , לכפר עליו ונסלח לו (במדבר ט"ו כ"ח) , על נפשו , ויאמר אכפרה בעד חטאתכם (ר"ל שלא נאמר אכפרה על חטאתכם או את חטאתכם רק בעד ותהיה הכוונה אכפרה עליכם בעד חטאתכם) , וכולן מלשון ונתנו איש כפר נפשו (שמות ל' י"ב) , שהוא פדיון עכ"ל, וכן פי' ר"ע ספורנו שאלה הדברים כי אמר אכפרה וגו' שם בפי עבדיו כדי שימעט רגזו של עשו בדבור ההכנעה עם המנחה , ואחרי כן אראה פניו , דרך הבקור הראוי לשרים כענין יראה כל זכורך את פני האדון (שם ל"ד כ"ג) , ולא יראו פני ריקם (שם כ' וכ"ג ט"ו) , וכן אמר לעשו אחר כך כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים , כי המנהג לפקוד את השרים במנחה עם ראיית פניהם עכ"ד , ועם כי דברי הרמב"ן נכונים , ויראה שהיא ג"כ דעת יב"ע שתרגם נרעי ית סבר אפוי , וב"ה כוונת המתרגם האשכנזי , עכ"ז כללו אשר המליץ שלא תבוא כפרה בחטא בבתלוות מלת על או את , איננו מכוון כי פסוקים רבים יתנגדו לו , כמו פשעינו אתה תכפרם (תהלים ס"ה ד') , והוא רחום יכפר עון (שם ע"ח ל"ח) , וכפר על חטאתנו (שם ע"ט ט') , אל תכפר על עונם (ירמי' י"ח כ"ג), אם יתכפר עון בית עלי (שמואל א' ג' י"ד) , בחסד ואמת יכפר עון (משלי ט"ו ו') , אם יכפר העון הזה (ישעי' כ"ב י"ד) , בזאת יכפר עון יעקב (שם כ"ז ט') , וחטאתך תכפר (שם ו' ז') , ואולי כוונתו שלא נמצא בתורה חטא ועון ופשע פעולים אל הכפרה , [ויתכן שיהי' ענין כופר לשון הגנה וכסוי , יקרא הכלי שבו מכסי' את הארון , כפורת והזפת יקרא כופר לפי שמכסין בו את העץ להגין בעדו שלא ירקב , וכן הדבר המכסה את החטא , שלא יזיק יקרא כפרה , מלשון כסוי חטאה (תהלים ל"ב א') , וכן המכסה על הנפש החוטאת ומגין בעדה שלא יזיקה החטא , יקרא כפרה , והפדיון גם הוא יקרא כופר שהוא מגין בעד הפדוי , ומכסה אותו שלא יארע לו נזק (שמעתי מפי ידידי הרב בעל יין לבנון נר"ו , והוא נכון) ] :
אכפרה פניו: Da פנים, von פנה, wenden, sich wenden, eine Richtung irgendwo hin nehmen, eigentlich allgemein: die Wendungen, die Richtungen bedeutet, die jemand in Beziehung zu einem Gegenstande zu nehmen im Begriffe ist, und davon erst der Begriff פנים, Angesicht, als desjenigen Körperteils stammt, in dessen Stellung, Bewegung und Blick diese Beziehungen ihren Ausdruck finden, so ist פנים der Ausdruck sowohl für die freundliche als unfreundliche Gesinnung. Es heißt ebenso: באור פני מלך חיים (Prov. 16, 15) als: פני ד׳ בעושי רע (Ps. 34, 17) . אכפרה פניו heißt daher eigentlich: ich möchte die in ihm gegen mich vorhandene Gesinnung beschwichtigen. (כפר siehe zu Kap. 6, 19.)
אולי ישא פני. Nach den verschiedenen Bedeutungen der Wurzel נשא erscheint auch der Ausdruck נשא פנים in verschiedener Bedeutung. Insbesondere sind es die beiden: aufheben und auf sich nehmen, die hier in Betracht kommen. Hier: vielleicht wird er mein Angesicht, das jetzt נופל ist, niedergeschlagen, und das ich nicht zu erheben wage, aufheben, d. h. durch Vergeben und Vergessen machen, daß ich wieder zu ihm auf- schauen könne. לא תשא פני דל, überhaupt נשא פנים במשפט, ist in der Bedeutung auf sich nehmen, wovon: in sich aufnehmen, in den Kreis seiner Wahrnehmungen und Vorstellungen aufnehmen, daher: כי תשא את ראש, zählen, d. h. ja: die Existenzen mehrerer sich irgend einem gemeinsamen Begriff unterordnender Individuen nach einander ins Bewusstsein aufnehmen. Ebenso: נשא פנים במשפט, die Individualität, die Persönlichkeit der Partei mit unter die Faktoren des Urteils aufnehmen, Rücksicht darauf nehmen, wer vor Gericht steht.