Die Torah - Die fünf Bücher Mose
קטנתי מכל החסדים. נִתְמַעֲטוּ זְכֻיּוֹתַי עַל יְדֵי הַחֲסָדִים וְהָאֱמֶת שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי, לְכָךְ אֲנִי יָרֵא, שֶׁמָּא מִשֶּׁהִבְטַחְתַּנִי נִתְקַלְקַלְתִּי בְחֵטְא וְיִגְרֹם לִי לְהִמָּסֵר בְּיַד עֵשָׂו (שבת ל"ב):
ומכל האמת. אֲמִתַּת דְּבָרֶיךָ, שֶׁשָּׁמַרְתָּ לִי כָּל הַבְטָחוֹת שֶׁהִבְטַחְתַּנִי:
כי במקלי. לֹא הָיָה עִמִּי לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא מִקְנֶה אֶלָּא מַקְלִי לְבַדּוֹ. וּמִ"אַ נָתַן מַקְלוֹ בַּיַּרְדֵּן וְנִבְקַע הַיַּרְדֵּן:
Ich bin zu gering für all die Wohltaten קטנתי מכל החסדים, meine Verdienste sind gering geworden durch all die Wohltaten und die Treue, die Du mir erwiesen hast (Onkelos); darum fürchte ich, vielleicht bin ich, seitdem Du mir die Verheißung gegeben hast, durch die Sünde schlecht geworden, und das könnte verursachen, dass ich in die Hand Esaws gegeben werde (Schabbat 32a).
Und für all die Treue, die Bewahrheitung Deiner Worte; denn Du hast alle Verheißungen, die Du mir gegeben hast, an mir erfüllt.
Denn mit meinem Stabe, ich hatte weder Silber noch Gold noch Herden bei mir, sondern nur allein meinen Stab; der agadische Midrasch (Bereschit Rabbah 76) sagt, er berührte mit seinem Stab den Jarden, da wurde der Jarden gespalten.
קטנתי, לומר כי קטון הוא מהיותו ראוי לכל החסדים שעשה עמו, וכן מי יקום יעקב כי קטן הוא (עמוס ז' ב' וה'), מהיותו יכול לסבול כל הנגזר עליו, וכן אמרו בב"ר קטנתי, רבי אבא אמר איני כדאי, והחסדים הם הטובות שעשה עמו בלא נדר והאמת הטובה אשר הבטיחו ואמת לו הבטחתו, יאמר שאינני ראוי שיבטיחנו ויעשה לו אותן טובות שהבטיחו בהן ולא לטובות אחרות רבות שעשה עמו, ולא הבינותי דעת אנקלוס שתרגם מכל חסדין ומכל טבוון, והוא רגיל לתרגם חסד ואמת טיבו וקשוט, ואולי עשה חסדים בגלותו אשר הצילו פעמי' רבות מבל צרותיו ועשה אמת בל הטוב הזה שהיה לו, כי נתן לו בנים ובנות ועושר ונכסים וכבוד, והנכון בעיני כי החסדים הקיימים יקראו אמת, כי היא מגזרת אמנה כטעם ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם (שמואל ב' ז' י"ו), ענין קיום, לחמו נתן מימיו נאמנים (ישעי' ל"ג י"ו), כאשר היה תחלה לא כמו אכזב מים לא נאמנו (ירמי' ט"ו י"ח)· (הרמב"ן), ויב"ע תרג' מכל טבוון ומן כל קושטא, וכבר הארכתי בזה בפ' חיי שרה בפסוק אשר הנחני בדרך אמת (לעיל כ"ד מ"ח) ע"ש, והנה לדעת הרמב"ן (וכן הרשב"ם והרא"ע) יהיו החסדים פעולים אל פעל הקבלה החסר בכתוב, ומ"ם מכל בענין שלא, וקטנתי סבה לזה, וכן מתורגם בל"א, אבל רש"י פי' (והוא מגמר' דשבת דף ל"ב ע"א) נתמעטו זכיותי ע"י החסדים והאמת שעשית עמי עכ"ד ויהי' לפ"ז מ"ם מכל מ"ם הסבה, והחסדים הם הסבה אל הקטנה המסובבת, והרמב"ן טען על פירושו ע"ש, ומלת קטנתי פעל עבר לגזרת פעול כמ"ש גם יכלתי (שם ל' ח')· כי במקלי, בלבד, בלי הון ורכוש, וכ"ת יב"ע, בחוטרי בלחוד, וכן מתורגם בל"א, וא"ת ארי יחידי, לא תרגם המלה רק הכוונה· ועתה הייתי, נעשיתי, ולפי שעשית לי חסדים ואמת יותר מן הראוי לי ואני עדיין לא קיימתי נדרי ולא עבדתיך כראוי לכך אני ירא, אעפ"י שהבטחתני שאינך דן את האדם אלא לפי מעשיו, כמו שמצינו בחזקיהו שאמר לו הנביא מת אתה ולא תחיה (מלכים ב' כ' א' וישעי' ל"ח א'), ואחר כך בתפילת חזקיהו הוסיף הקב"ה על ימיו חמש עשרה שנה, כן פי' הרשב"ם· והרמב"ן כתב כי הכל הי' מיראת חטא כי דרך הצדיקים לירוא תמיד, והי' מתירא אולי חפי' מצילא משם חטא בבואו בברית עם לבן עובד ע"ז או בדבר אחר ושגיאות מי יבין עכ"ל· וכ"כ רש"י והרא"ע:
für mich freilich bete und bitte ich nicht, ich habe bereits so viel von dir erhalten, daß ich bereits dem mit meiner Dankespflicht nicht genügen kann, bin durch die Fülle deiner Wohltaten ja schon ganz klein geworden. Denn nicht die absolute, sondern die aus dem Verhältnis zu dem Empfangenen sich ergebende relative Größe der Leistungen macht die Größe des Menschen aus. Wir laufen alle Gefahr, um so geringer zu sein, je mehr wir haben; —