Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ופחד יצחק. לֹא רָצָה לוֹמַר אֱלֹהֵי יִצְחָק, שֶׁאֵין הַקָּבָּ"ה מְיַחֵד שְׁמוֹ עַל הַצַּדִּיקִים בְּחַיֵּיהֶם, וְאַעַ"פִּ שֶׁאָמַר לוֹ בְּצֵאתוֹ מִבְּאֵר שֶׁבַע אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק, בִּשְׁבִיל שֶׁכָּהוּ עֵינָיו, וַהֲרֵי הוּא כַּמֵּת; יַעֲקֹב נִתְיָרֵא לוֹמַר אֱלֹהֵי, וְאָמַר וּפַחַד:
ויוכח. לְשׁוֹן תּוֹכָחָה הוּא וְלֹא לְשׁוֹן הוֹכָחָה:
Er, den Jizchak fürchtet ופחד יצחק, er wollte nicht sagen, der Gott Jizchaks אֱלֹהֵי יִצְחָק, weil der Heilige, gelobt sei Er, Seinen Namen nicht durch die Gerechten bezeichnet, solange diese leben; obschon Er bei seinem Auszug von Ber Scheba zu ihm gesprochen, »ich bin der Ewige, der Gott deines Vaters Abraham und der Gott Jizchaks«, weil dessen Augen dunkel geworden waren und er einem, der bereits gestorben ist, gleich war, so fürchtete sich dennoch Jaakob zu sagen, der Gott Jizchaks, und er sagte, Er, den Jizchak fürchtet.
Er wies zurecht ויוכח, es bedeutet Zurechtweisung und nicht Entscheidung.
אלהי אבי, ואח' כך פירש אלהי אברהם: ופחד יצחק, א"ת וכן יב"ע, ודדחל ליה יצחק, ולשון רש"י לא רצה לומר אלהי יצחק שאין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם, ואע"פ שאמר לו בצאתו מבאר שבע אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק (בראשית כ"ח י"ג), בשביל שכהו עיניו והרי הוא כמת, יעקב נתיירא לומר אלהי ואמר ופחד עכ"ל: וזהו שאמר להלן וישבע יעקב בפחד אביו יצחק בתי שמפחד יצחק ממנו, וכן פי' הרד"ק בשרשים שרש פחד, וכתב שאמר זה ביצחק לפי שפחד מהשם ומסר עצמו בדבר העקדה, ולדעתי יותר הי' שייך זה על אברהם לפי דברי הכתובים המיחסים הנסיון הזה לאברהם ולא ליצחק, ולכן שפט מזה הראב"ע שהי' אז יצחק עדיין נער ורך ועקדו בע"כ, ויהיו דבריו אלו מתיים או לאו, עכ"פ ראינו שהפסוק מיחסו לאברהם, ולכן הנכון כדברי רש"י, והראב"ע פי' ופחד הוא שם המקרה. והכוונה יראת יצחק את השם היא הועילתני כי זכות האב תועיל לבן, והוא יותר מכוון ע"פ דקדוק המלה, וכן מתורגם בל"א, אבל להלן בפסוק וישבע צריך גם הוא לפרש כרש"י והרד"ק: היה לי, בעזרי, כ"ת אנקלוס ויב"ע והמתרגם האשכנזי: ריקם, שרשו ריק, והוא שם בתוספת מ"ם וימלא עם זכר ונקבה יחיד ורבים, כמו מ"ם של אמנם וחנם: שלחתני, ולא בשמחה ובשירים. ויוכח, לשון תוכחה הוא ולא לשון הוכחה: (רש"י), ולשון הרמב"ן ויותר נכון לשון הוכחה כי אמר למעלה ויוכיחו בין שנינו ואמר עתה כי האלהים היודע הנסתרות היא הוכיח בין שניהם, ולכך לא אמר ויוכח אותך אמש עכ"ל: וכן מתורגם בל"א, אולם מה שרצה להוכיח פירושו ממה שלא אמר ויוכח אותך, איננה הוכחה לדעתי, כי גם לפי פירושו צריך לקשרו עם מלת בין, ולומר ויוכח בינינו אמש כמ"ש למעל' ויוכיחו בין שנינו, ובאמת יותר נראה לי מה פירש"י כי ההוכחה היא ע"פ בירור הטענות של שניהם, והשלישי מבחין עם מי הצדק והיושר. כמו שאמר למעלה שים כה נגד אחי ואחיך, ר"ל נספר הדבר שבינינו לפניהם למען ישכילו לדעת דבר מי יצדק, משא"כ בדבר ה' אל לבן לא הי' לא שמיעת טענות שניהם ולא בירור דברים רק גזירה מוחלטת, השמר לך וגו', שהיא תוכחה ולא הוכחה:
פחד יצחק, ist nicht Gott, sondern der schreckenvolle Moment der Akeda, in welcher Jizchak bereits das Opfermesser über sich gezuckt fühlte. Es ist der Höhepunkt der von Jizchak gelösten sittlichen Vollendung. Wäre nicht Abrahams Gott und Jizchaks unendliches Verdienst mir beigestanden etc. Bedeutsam ist hier das Wort der Weisen: חביבה מלאכה מזכות אבות -שזכות אבות הצילה ממון ומלאכה הצילה נפשות, Arbeit ist wertvoller als das Verdienst der Eltern, dieses hat nur Güter, jene Seelen gerettet.