Die Torah - Die fünf Bücher Mose
את אחיו. קְרוֹבָיו:
דרך שבעת ימים. כָּל אוֹתָן ג' יָמִים שֶׁהָלַךְ הַמַּגִּיד לְהַגִּיד לְלָבָן הָלַךְ יַעֲקֹב לְדַרְכּוֹ, נִמְצָא, יַעֲקֹב רָחוֹק מִלָּבָן שִׁשָּׁה יָמִים, וּבַשְּׁבִיעִי הִשִּׂיגוֹ לָבָן. לָמַדְנוּ שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָלַךְ יַעֲקֹב בְּשִׁבְעָה יָמִים הָלַךְ לָבָן בְּיוֹם אֶחָד (שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים, וְלֹא נֶאֱמַר וַיִרְדֹּף אַחֲרָיו שִׁבְעַת יָמִים):
Seine Brüder, seine Verwandten.
Einen Weg von sieben Tagen דרך שבעת ימים, jene ganzen drei Tage, welche der Bote gegangen war, um es Laban zu berichten, zog Jaakob seines Weges; daraus ergibt sich, dass Jaakob sechs Tage von Laban entfernt war; und am siebten erreichte ihn Laban; wir lernen daraus, dass die ganze Strecke, die Jaakob in sieben Tagen ging, Laben an einem Tage zurücklegte; so heißt es, »er verfolgte ihn einen Weg von sieben Tagen«; und es heißt nicht, »er verfolgte ihn sieben Tage lang« (Bereschit Rabbah 74:6).
את אחיו , קרוביו , וכן תרגם יב"ע והמתרגם האשכנזי : דרך שבעת ימים , כל אותן הימים שהלך המגיד להגיד ללבן הלך יעקב לדרכו, נמצא יעקב רחוק מלבן ששה ימים למדנו שכל מה שהלך יעקב בז' ימים הלך לבן ביום אחד , לשון רש"י מבראשית רבה, ונכון הוא שילך לבן כגבור לרוץ אורח, כי כן דרך הרודפים. אבל לבן דרך ג' ימים שם בין צאנו ובין הצאן אשר ביד יעקב, לא בין העיר ובין צאנו כאלו לבן רועה צאנו במזרח לעיר ויעקב למערבה, וביניהם דרך שלשת ימים , והנה יעקב מן העיר נסע כי שם ביתו בניו ובנותיו וכל אשר לו מלבד הצאן, והוגד ללבן ביום הג' כי לא הרגישו ביום הראשון ושב לבן לעירו ולקח את אחיו משם ורדף אחריו מעירו שבעת ימי' והשיגו ביום השביעי אבל נאמר על דעת בראשית רבה כי מן השדה אשר שם הצאן נסע יעקב, ולבן לקח את אחיו עמו מגוזזי צאנו, ובפרקי ר' אליעזר נראה כי לבן שב לעירו, ומשם לקח כל גבור וכל בן חיל ורדף אחריו משם · (הרמב"ן) , והרשב"ם כתב דרך שבעת ימים , כי יעקב הי' הולך לאט בשביל צאנו, ולבן שהי' רחוק ממנו הלך לגזוז את צאנו , כדכתיב וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב, והוא מיהר לרדוף והשיגו לסוף שבעת ימים : וידבק, ענין השגה וכן תרגום וישגם (בראשית מ"ד ו') , ואדבקינון :
Das Mitnehmen der Genossen zeigt, daß die Absicht gewesen, Gewalt zu gebrauchen. Labans gemeine Natur erkannte, wie das im Verfolge ja klar heraustritt, in Jakobs ganzer Habe nicht dessen mit seiner Kraft redlich erworbenes Eigentum, ist ja die Arbeitskraft kein sichtbares Kapital — sondern nur vom Wohlwollen des Dienstherrn bewilligte, noch dessen Belieben unterstehende und nur mit dessen Einwilligung fortzunehmende Güter.