Die Torah - Die fünf Bücher Mose
והנה העתדים. אַעַ"פִּ שֶׁהִבְדִּילָם לָבָן כֻּלָּם שֶׁלֹּא יִתְעַבְּרוּ הַצֹּאן דֻּגְמָתָן, הָיוּ הַמַּלְאָכִים מְבִיאִין אוֹתָן מֵעֵדֶר הַמָּסוּר בְּיַד בְּנֵי לָבָן לָעֵדֶר שֶׁבְּיַד יַעֲקֹב (בראשית רבה):
וברדים. כְּתַרְגּוּמוֹ וּפַצִּיחִין, פייש"יר בְּלַעַ"ז, חוּט שֶׁל לָבָן מַקִּיף אֶת גּוּפוֹ סָבִיב, חֲבַרְבּוּרוֹת שֶׁלּוֹ פְתוּחָה וּמְפֻלֶּשֶׁת מִזּוֹ אֶל זוֹ; וְאֵין לְהָבִיא עֵד מִן הַמִּקְרָא:
Und siehe, die Böcke, obschon sie Laban alle abgesondert hatte, damit die Schafe nicht mit ähnlichen trächtig würden, trugen sie die Engel von der Herde, die in die Hand der Söhne Labans gegeben war, zur Herde in der Hand von Jaakob (Tanchuma).
Und gesprenkelte וברדים, wie der Targum übersetzt, fleckige וּפַצִיחִין, gestreift in andere Sprachen; ein weißer Streifen zog sich um ihren Körper, so dass die Flecken vollkommen voneinander getrennt und losgelöst waren ( מזן אל זן eine Art von der anderen); ich habe keine Parallelstelle aus der Schrift hierzu anzuführen.
והנה העתדים , אף על פי שהבדילם לבן כלם שלא יתעברו הצאן דוגמתן היו המלאכים מביאין אותן מעדר המסור ביד לבן לעדר שביד יעקב . (רש"י בשם ב"ר) , ועל דרך הפשט הי׳ זה מראה להבטיחו כי יולידו כהם , והעד מלת והנה כי בכל חלום יאמר כן , כטעם כאלו הדבר לפניו . ובב"ר לא הזכירו המלאכים אלא ממדרש אמרו עולים אין כתיב כאן אלא העולים כי פשוטו של מקרא כמו שאמרנו . (הרמב"ן) , עוד כתב זה היה אחר שהחליף את משכרתו ולכך אמר כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך , וטעם והנה העתדים העלים על הצאן הראה לו בחלום כי יעלו על הצאן העתדים וכולם עקדים , ואחרי כן היו כולם נקדים ושוב היו כלם ברדים , והגיד כי הוא רואה החמס שעושה לו לבן להחליף את משכרתו ויעשה הנולדים כמראה אשר יצטרך אליו יעקב ומכאן ואילך לא יעשה יעקב מקלות כי בוטח בה׳ ישוגב , והנה העתדים העלים על הצאן התישים והאילים יקראו עתדים , כי כל גדול בצאן יקרא כן אף בגדולי האנשים כל עתודי ארץ ( ישעי׳ י"ד ט׳) עכ"ל . וכתב הרד"ק בשרשים שרש עתד ידוע כי הם הזכרים מן העזים ונקראו גם כן תישים , והגדולים יקראו עתדים ותישים והקטנים יקראו שעירים , ונקראו האילים והגדולים בזה הלשון בדרך השאלה כל עתודי ארץ , לפי שהם הולכים לפני העם ומנהיגים אותם כעתודים לפני הצאן עכ"ל . על הצאן , הנקדות . וברדים , תרגומו ופציחין פיי"סיד בלע"ז [ פיישטע בל"א (אין גאנצן שטיקן גפלעקט) ] חוט של לבן מקיף את גופו סביב , חברבורת שלו פתוחה ומפולשת מזו אל זו , ואין לי להביא עד מן המקרא . (רש"י) , והרד"ק בשרשים שרש ברד פי׳ שיש להם כתמים לבנים כמו ברד , וכן פי׳ פה הראב"ע (ולדעתו גם זה נכלל בשם טלוא שהוא כולל לכולם) , וכן מתורגם בל"א , ויב"ע תרגם וגביהון חיוורין , והוא קרוב לזה , אך לא ידעתי מנין לו לפרש דוקא גביהון . אנכי האל בית אל , כמו אל בית אל , הה"א יתירה ודרך מקראות לדבר כן , כמו כי אתם באים אל הארץ כנען (במדבר ל"ד ב׳) . (רש"י) , ולדעת הראב"ע והרד"ק חסר הנסמך ורוצה לומר האל אל בית אל , וכן ועץ הדעת (דעת) טוב ורע (בראשית ב׳ ט׳) , וכן הארון הברית (יהושע ג׳ י"ד) , וכתב עוד הרד"ק במכלול (ד׳ קטן דף נ"ג ע"ב ונ"ד ע"א) , וז"ל ולפי דעתי כי באו בשתי ידיעות כי סמיכות המלה אל מלה אחרת היא ידיעה , והה"א ידיעה אחרת , ובאו המלות האלה בשתי ידיעות לרוב ההודעה כמו כל הָעָם הארץ (יחזקאל מ"ה ט"ז) , אנכי האל בית אל , הָאָרוֹן הברית , ועץ הדעת טוב ורע וכו׳ , הַיַּיִן החמה (ירמי׳ כ"ה ט"ו) וכו׳ , והדומים להם , ואף על פי שיש בהם שאינם נקודים כדרך הסמוכים כמו הָעָם הארץ , הָאָרוֹן הברית , הַיַּיִן החמה , מפני ה"א הידיעה באו כן , או יתכן שבהם (ר"ל באלו לבדם) חסר הנסמך עכ"ל . ולשון הרמב"ן אנכי האל בית אל , יספר יעקב לנשיו כל מה שאמר לו מלאך האלהים בחלום כי הכל פיוס להן שתלכנה עמו , אבל מה שיספר לא חלום אחד הוא , כי מאמר שא נא עיניך וראה כל העתדים היה בהיותו עובד את לבן בצאנו בעת יחם הצאן באחת מהשנים הראשונות , ומאמר אנכי האל בית אל היה אחר כן בעת הנסיעה , כי אחר שאמר לו קום צא מן הארץ הזאת לא נתעכב עוד בחרן לרעות עוד צאן לבן, ויעלו התישים על הצאן ותלדנה נקדים וטלאים, רק ממחרת החלום שלח לרחל וללאה ויספר להן חלומו והלכו להם וכו' והמלאך ידבר בשם שולחו · (הרמב"ן), וכן אשר נדרת לי, ידבר המלאך בלשון אדניו כאלו הוא מדבר כי יעקב לא נדר למלאך אלא לאל · אשר משחת שם מצבה, להקדישה ועדיין לא הקרבת עלי' נדריך: (הרשב"ם), וכן פי' רש"י :
(10-13) Obgleich Laban alle die buntfarbigen Böcke ausgesondert hatte und nur einfarbige da waren, so siehst du doch, daß Ich die Geburten nach den wechselnden Bestimmungen Labans gestalten lasse; denn ich habe sehr wohl gesehen, was Laban dir tut. Also nicht etwa, weil du hier nicht meinen Schutz auch ferner finden könntest, sondern weil ich האי בית אל, weil ich der Gott bin, dem eben ein בית auf Erden gebaut werden soll, der seine Stätte im Familienleben der Menschen finden will, wie du dies bei dem Denkstein erfahren, und dessen Verwirklichung du dort gelobt. Dieses Gelübde erwartet bereits seine Erfüllung. Ich habe das dir Verheißene bereits gelöst, jetzt ist es an dir. das deinerseits Gelobte zu erfüllen — צא מן הארץ הזאת, in diesem Lande, in Aram, kann dieses Familienleben wie Gott es will sich nicht entfalten, hier war es genug, daß Jakob einem Laban gegenüber materiell und geistig sittlich unversehrt geblieben und die harte Probe der Redlichkeit einem Schurken gegenüber glänzend bestanden.