Die Torah - Die fünf Bücher Mose
מקל לבנה. עֵץ הוּא, וּשְׁמוֹ לִבְנֶה, כְּמָא דְתֵימָא תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה (הושע ד'), וְאוֹמֵר אֲנִי הוּא שֶׁקּוֹרִין טרינבל"א בְּלַעַ"ז, שֶׁהוּא לָבָן:
לח. כְּשֶׁהוּא רָטֹב:
לוז. וְעוֹד לָקַח מַקַּל לוּז, עֵץ שֶׁגְּדֵלִין בּוֹ אֱגוֹזִים דַּקִּים, קולדו"י בְּלַעַז:
וערמון. קשטני"יר בְּלַעַז:
פצלות. קִלּוּפִים קִלּוּפִים, שֶׁהָיָה עוֹשֵׂהוּ מְנֻמָּר:
מחשוף הלבן. גִּלּוּי לֹבֶן שֶׁל מַקֵּל, כְּשֶׁהָיָה קוֹלְפוֹ הָיָה נִרְאֶה וְנִגְלֶה לֹבֶן שֶׁלּוֹ בַּמָּקוֹם הַקָּלוּף:
Stäbe von Weißpappeln, das ist ein Baum, der לִבְנֶה heißt; wie es heißt (Hosch. 4, 13), »unter Ulme und Weißpappel לִבְנֶה«; ich meine, es ist der Baum, den man Zitterpappel nennt, der weiß ist.
Frische, die saftvoll waren.
Haselnussbäumen לוּז, und ferner nahm er Stäbe von Haselnussbäumen; ein Baum, an dem kleine Nüsse wachsen, Haselstaude in anderen Sprachen.
Und Kastanienbäume, Kastanienbaum in anderen Sprachen.
Streifen פצלות, geschälte Stellen; er machte sie bunt.
Indem er das Weiße bloßlegte מחשוף הלבן, Entblößen des Weißen am Stabe; wenn er ihn schälte, wurde sein Weißes an der Stelle der Schälung sichtbar und aufgedeckt.
ויקח לו יעקב מקל לבנה , כיון שהסכימו להיות שכרו באלה היה ראוי לעשות כל מה שיוכל להולידם כן, ואולי התנה יעקב שיעשה בהן כל מה שירצה, כי לבן לא היה יודע בתולדת הזו והרועים לא היו מרגישים בדבר בראותם המקלות ברהטים פעם אחת בשנה בימי ניסן, כי בהעטיף הצאן בימי תשרי לא ישים שלא ישאר ללבן עד הרבה · ויש אומרים כי השנה הראשונה נולדו ליעקב נקודי' וטלואי' רבים,בברכת השם אשר הראה לו המלאך ושם המקלות בפני אלו שהיו שלו שיולידו בדמותם שלא יאמר לבן כאשר יולדו כי גנוב הוא אתו, וזה פי' בכל יחם הצאן המקשרות שהיו הנולדים לו, ובהעטיף הצאן של לבן לא ישים,והיה העטפים ללבן אשר לא יולדו נקודי' והקשרים כלם ליעקב כי יולדו כלם נקודים · (הרמב"ן) · מקל לבנה , לפי שהוא דבוק מקל של לבנה לפיכך היא פתח , וכן מעשר בקר (ויקרא כ"ז ל"ב) , מספד תמרורים (ירמי' ו' כ"ו) , ובלא דבקות ויך את האתון במקל (במדבר כ"ב כ"ז) , בכל רחבות מספד (עמוס ה' י"ו) , מעשר מן המעשר (במדב' י"ח כ"ו) , כ"כ הראב"ע והרשב"ם · אבל דעת הרד"ק במכלול (ד' קטן דף ר"ח ע"ב) , שהוא אחד בסמוך ובמוכרת בצירי כמו ובמקל יד (יחזקאל ל"ט ט') , מקל שקד (ירמי' א' י"א) , שהם סמוכי' וצרוים , אבל מקל לבנה שנשתנ' לפתח בסמיכות הוא משקל אחר עכ"ד · ואולי משקלו האחר , דין , שבת , שהם בסמיכות ודין אלמנות (תהלים ס"ח ו') , שבת קדש (שמות י"ו כ"ג) , ועיין עוד להלן מזה · לבנה , הוא עץ שגזרתו לבן , וכתב רבי יונה כי הוא הנקרא בערבי לובנ"י · (רד"ק בשרשים שרש לבן , ורש"י כתב עץ הוא ושמו לבנה כמה דתימא תחת אלון ולבנה (הושע ד' י"ג) , ואומר אני שהוא שקורין טרינ"בלא שהוא לבן עכ"ל, ובל"א (עספען האלץ) · לח , כשהוא רטוב, ולא הוא הפך היבש , והוא תאר ושרשו לוח · ולוז, ועוד לקח מקל לוז עץ שגדלים בו אגוזים דקים קולד"רי בלע"ז · (רש"י) (קודראיע והוא בל"א האזלנוססטרויך) , ורבינו סעדיה ז"ל פירש לוז שקדים בעבור שנקראו כן בלשון ישמעאל, וכן בתרגום ירושלמי תרגום שקדים לוזים , וכן כתב הראב"ע בשם הגאון שהוא רב סעדיה , וכתב כי הב' לשונות (ר"ל עברי וערבי שהוא לשון ישמעאל) והארמית ממשפחה אחת היו · וערמון , הוא הנקרא בלשון רז"ל דולבי וכן אמר המתרגם ודלוב , ואומרים כי הוא האילן הנקרא בלע"ז קסט"ניר , כ"כ הרד"ק בשרשים שרש ערם , וכן פי' רש"י , ונקרא בערבי שי"ך ב"לוט כלומר מלך האלונים והוא הערמון , ובל"א (קאסטאניען בוים) · ויפצל , ענינו הסרת הקלף מעל העץ בעודו לח · פצלות , קילופים קילופים שהיה עושהו מנומר , מחשף הלבן, גלוי לובן של מקל כשהי' קולפו היה נראה ונגלה לובן שלו במקום הקילוף, וממשוף ענינו גלוי כמו וזרעך חשופה (יחזקאל ד' ז') , חשף ה' את זרוע קדשו (ישעי' נ"ב י') , וקיצור המאמר הוא קשה קצת , ומפרשי הפשט לא פירשוהו , ואנקלוס תרגם , קילוף חיוור , כמו שתרגם ויפצל , פצלות , ואיננו תרגום המלה רק הכוונה , ויב"ע תרגם , לגלאה חיורא , עשה ממנו מקור, וענינו , ויפצל בהן פצלות לבנות לגלות הלבן אשר על המקלות , ואף שהוא שם המקרה , הנה מצאנו שבא במקום המקור כמו למקרא העדה ולמסע את המחנות (במדבר י' ב') , שפירושו לדעת קצת לקרוא העדה ולהסיע את המחנות , ומשלוח מנות (אסתר ט' י"ט וכ"ב) , שפירושו ולשלוח , כמ"ש הרד"ק במכלול (ד' קטן דף ל"ט ע"א) , ותחסר פה למ"ד השמוש בדרכה ליפול לפעמים , והוא שם ממשקל קל, על משקל משעול , מזמור , מגדול . משלוח , ופתח המ"ם להרחיב על החי"ת , או שהוא מהפתוחים גם בלא אחה"ע כמו מכאוב , מטמון , משקוף , ושרש זה הוא תמיד יוצא , ועכ"ז דחוק הוא , אבל המתרגם האשכנזי הניחו על הוראתו שהוא שם המקרה , וענינו לפי תרגומו , שעשה בהן פצלות ע"י גלוי הלובן של המקלות · המקלות , נפל הדגש ברבוי ובכנוי להקל , ושרשו מקל, ומשקלו פעל כמו רחם , מהר , כי לפעמים לא יובלע הדגש , ואפשר שיהיה שרשו נקל , והדגש לחסרון הנו"ן , והמ"ם נוסף מאותיות האמנ"תיו , ומשקלו מעל , ובתשלומו מנקל כמו ממזר , משבר , משען , כ"כ הרד"ק במכלול (ד' קטן דף ר"ח ע"ב ורכ"ו ע"א) , ובשרשים שרש מקל :
Dem gegenüber wäre das, was Jakob mit den Stäben versuchte, selbst dann eine völlig berechtigte Selbsthןlfe gewesen, wenn es auch als ein völlig erprobtes Mittel betrachtet werden könnte, das sich doch schwerlich durch den Versuch bewähren dürfte. Allein, aus der späteren Erzählung wissen wir, wie Laban den Vertrag zehnmal änderte und in Gestalt und Stellung der Flecken und Streifen andere Bestimmungen traf, die durch eine solche allgemeine Einwirkung wie der Anblick der Stäbe doch wohl unmöglich zu erreichen gewesen waren, daß diesmal Gesprenkelte, dann Gescheckte, dann Fußgezeichnete usw. geworfen wurden, so daß der Erfolg rein nur als besondere göttliche Fügung betrachtet werden muss, wie sich ja auch Jakob selbst darüber aussprach. und das Mittel mit den Stäben nur ein äußerst schwacher Ersatz für die widerrechtlich von Laban entfernten Zuchttiere gewesen sein kann, das Jakob gleichwohl nicht unangewandt ließ, um auch hier, nach dem jüdischen Grundsatz אין סומכין על הנס, wenigstens das Seine getan zu haben.