Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ויסר. לָבָן ביום ההוא:
את התישים. עִזִּים זְכָרִים:
כל אשר לבן בו. כָּל אֲשֶׁר הָיְתָה בוֹ חֲבַרְבּוּרִית לְבָנָה:
ויתן. לָבָן ביד בניו:
Da entfernte ויסר Laban an jenem Tage
… Böcke, männliche Ziegen תְּיָשִים.
Alles, woran Weißes war, alles, woran ein weißer Flecken war.
Und Laban gab sie in die Hand seiner Söhne.
ויסר , לבן, לפי דעת המפרשים שזכרתי , וכן משמע מהמשך הכתובים , שתיבת ויסר שבפסוק הבא אין ספק שהוא שב על לבן לא על יעקב · התישים , עזים זכרים, והנה בפסוק הראשון לא נזכר תישים , ולכן פי' הראב"ע שה , כל שה נקד וטלוא , שהכוונה על התישים כאשר מצאנו שה כשבים ושה עזים (דברים י"ד ד') , וטלוא ונקד בעזים , שנקבות , והפסוק השני כלל במלת בעזים זכרים ונקבות , ובפסוק השלישי פי' ואמר התישים שהם הזכרים ולכן בא התאר בלשון זכר , העקדים והטלאים , והעזים שהם הנקבות, ולכן בא התאר בלשון נקבה , הנקדות והטלאות · עוד פי' רש"י והראב"ע כי הי' התנאי ביניהם שכל הנולדים מכאן ולהבא נקד וטלוא (וגם עקד וברד נכלל בהם) במין העזים , וחום במין הכשבים יהיו ליעקב, ולכן פי' הראב"ע , כל אשר לבן בו שב על הנזכרי' בכר , והוא לבאר מה שאמר והטלאת שנכלל בו עקודות וברודות , וזהו כל אשר לבן בו , אפי' מעט , אבל הרמב"ן כת' וז"ל, ולפי דעתי כי כל נקוד וטלוא בכשבים וכל חום בהם הי' שכרו, שהרי לא עשה במקלות מראה חום והי' מפסיד שכרו מן הכשבים שהם מיטב הצאן, וכן בחלומו הראוהו העולים על הצאן עקודים נקודים אין בהם חום,ופי' הכתוב הסר משם כל שה נקד וטלוא וכל חום בכשבים והסר טלוא ונקד בעזים והי' שכרי שלשת המראות בכשבים והשנים בעזים , ואמר וענתה בי צדקתי ביום מחר,כי כל אשר איננו נקד וטלוא בעזים וכל חום בכשבים גנוב הוא אתי , וטעם ויסר ביום ההוא את התישים ספר הכתוב כי יעקב אמר סתם הסר משם טלוא ונקד בעזים, ולכן חשש לזרע האב והפריש הזכרים והנקבות והפריש אפילו העקודים אשר להם לובן מעט ברגליהם במקום העקידה, והפריש בכשבים כל אשר לבן בו וכל חום,ואם יהיה כל אשר לבן בו לומר שהפריש בתישי' ובעזים כל אשר לבנו מראה לבן בין עקוד בין ברוד יהי', וכל חום מוסף על המראות הנזכרות, וטעם הוסיפו בשכר הכשבים חום מפני שאין בתולדתם להיותם בעלי גוונין כתישים והעזים,ואין בתולדת העזים להיות בהם חום עכ"ל· (והרשב"ם כתב להפך, חום בכשבים , אבל לא בעזים כי רובם חום הם) , והנה לא יישב בזה עדיין קושייתו מדוע התנה בכשבים נקד וטלוא , עם שאין בתולדתם להיות בעלי גוונין , ועזב תנאי החום בעזים בעבור שאין בתולדתם להיות בהם חום, ואדרבה כי מזה יש סיוע לפי' רש"י והראב"ע, ואולי כוונתו שבעזים לא ימצא כלל חום , אבל בכשבים ימצאו בעלי גוונים אבל לא שכיח בהם, או אולי דעתו שגם בעזים נמצא חום ולא שכיח בהם, אבל רק על הכשבים שהם מיטב הצאן חשש להתנות אף על הדברים שאינם שכיחים בהם , אמנם מה שהקשה שהי' מפסיד שכרו מן הכשבים שהם מיטב הצאן בעבור שלא עשה במקלות מראה חום , הנה לדעת הראב"ע איננה קושיא כלל, כי הוא מפרש חום שחור , ולא הוצרך לתחבולה כי רובם שחורים,ואף כי בארץ קדם כמ"ש הרמב"ן עצמו (כאשר העתקתי דבריו למעלה) , אבל לפי' רש"י תקשה · והנה בעל הטעמים מסכים לדברי הרמב"ן , כי מלת והטלאת היא בז"ק שהוא מפסיק יותר מן הז"ק שאחריו (כמשפט שתי נגינות שוות רצופות שהראשונה מפסקת תמיד יותר מן השני') , ויורה כי כל אשר לבן בו מחובר לאחריו · העקדים, רש"י והרשב"ם והראב"ע והרד"ק בשרשי' שרש עקד מפרשים שמשונים במראה במקום עקידתם ביד וברגל, וכבר העתקתי לשון הרמב"ן שגם הוא מפרש כן , ואנקלוס תרגם , רגוליא, יהי' מלשון רגל , כי אף שרגליהם הראשונות לפי שהם במקום הידים שבאדם יקראו ידים על דרך ההשאלה וההעברה , עכ"ז עיקר שם כולם הוא רגלים, ויב"ע תרגם, דסימנא ברגליהון · כל אשר לבן בו , כל מי שהי' בו שום לבנונית בין מעט בין הרבה , ולכן יהי' תאר כחבריו ופירושו כל מי שהי' אמר לבן בו רוצה לומר בחלק ממנו ויחסר המתואר כמו כעדר הקצובות (ש"ה ד' ב') , והדומים לו · ויתן , לבן · ביד בניו , של לבן , לפי דעת המפרשים ·
Jakob hatte nur die Ausscheidung der jungen Lämmer und zwar nur der klein- oder großgefleckten bestimmt; Laban sondert sofort auch die Böcke und die Muttertiere aus, von denen zu erwarten gewesen wäre, daß sie buntscheckige werfen würden, und zwar auch die nur am Fuße gezeichneten, alles unter den Ziegen, woran nur irgend etwas Weißes, sowie unter den Schafen alles, woran nur irgend etwas Dunkles war, so daß nur eine Herde von ganz weißen und von ganz schwarzen Ziegen übrig blieb, von denen es ein Wunder gewesen wäre, auch nur im geringsten buntscheckige Junge zu erwarten.