Die Torah - Die fünf Bücher Mose
מקדם. בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל עֵדֶן נָטַע אֶת הַגָּן. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כְבָר כָּתַב וַיִּבְרְָא אֶת הָאָדָם וְגוֹ', רָאִיתִי בִּבְרַיְתָא שֶׁל ר"א בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי מל"ב מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת, וְזוֹ אַחַת מֵהֶן, כְּלָל שֶׁלְּאַחֲרָיו מַעֲשֶׂה הוּא פְרָטוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, וַיִּבְרָא אֶת הָאָדָם זֶהוּ כְּלָל, סָתַם בְּרִיאָתוֹ מֵהֵיכָן וְסָתַם מַעֲשָׂיו, חָזַר וּפֵרֵשׁ וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים וְגוֹ', וַיַּצְמַח לוֹ גַּן עֵדֶן וַיַּנִּיחֵהוּ בְּגַן עֵדֶן וַיַּפֵּל עָלָיו תַּרְדֵּמָה, הַשּׁוֹמֵעַ סָבוּר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה אַחֵר, וְאֵינוֹ אֶלָּא פְרָטוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן; וְכֵן אֵצֶל הַבְּהֵמָה חָזַר וְכָתַב וַיִּצֶר ה' וגו' מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, כְּדֵי לְפָרֵשׁ וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִקְרוֹת שֵׁם וּלְלַמֵּד עַל הָעוֹפוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הָרְקָק:
Im Osten, zur Ostseite von Eden, pflanzte Er den Garten. Wenn du nun sagen wirst, es steht doch bereits oben, »Er erschuf den Menschen« usw., siehe, so habe ich in einer Boraitha von R. Elieser, dem Sohne von R. Jose Haglili, über die 32 Regeln, mit denen die Torah (die Aggada ) erklärt wird, gesehen; das ist eine von ihnen, wenn auf eine zusammenfassende Angabe eine Erzählung folgt, so ist diese die Ausführung der ersteren; »Er erschuf den Menschen«, ist eine zusammenfassende Angabe, welche verschweigt, woraus Er ihn erschuf, und Seine Werke verschweigt; dann aber erklärt die Schrift, »der Ewige, Gott schuf … pflanzte für ihn den Garten Eden, setzte ihn in den Garten Eden, ließ auf ihn einen tiefen Schlaf fallen«; wer dies hört, meint, das sei eine andere Begebenheit, es ist aber nur die Ausführung der ersten. Ebenso wiederholt er bei den Tieren und schreibt (V. 19), »der Ewige bildete vom Erdboden alles Gewild des Feldes«, um zu erklären, und brachte sie zum Menschen, dass er ihnen Namen gebe, und um zu lehren, dass die Vögel aus dem Sumpf (Mischung von Erde und Wasser) erschaffen wurden.
ויטע ה' אלהי' גן בעדן מקדם, אונקלס תרגם מלת מקדם על הזמן מלקדמין , וכן דעת רז"ל אלא שנחלקו בזה אם הרצון בו קודם לבריאת עולם, כמאמרם ג"ע אחד משבעה דברי' שקדמו לעולם , או אם הכוונה קודם לבריאת אדם הראשון , ולפ"ז הי' צריך לפתרו בל"א כזה (דס עוויגי וועזן האט האטטי לאנגי פר העער איינן גארטן גפפלאנצט) · ורש"י פי' מקדם במזרחו של עדן נטע הגן , ולא פי' למזרחו של עולם , אפשר שהוא סובר ג"ע במערב , ויש אומרי' ג"ע במזרח העול' , (ואולם מפשטות הכתוב לפנינו (ג' כ"ד) משמע שגן עדן במערב ומשם נתגרש האדם למזרח העולם עיין בבאורנו שם · ) והנה במזרח היתה התחלת הישוב לבני האדם , ומשם התפשט המין ונפרדו הגוים ללשונותם בארציהם , כנודע מכל ספורי דברי הימי' ומקדמוניו' של כל עם ולשון , כלם יעידו שבבל מחוז ובכל נוף נעתק הישוב מארץ המזרח לשם, וזכר הכתוב שבמזרחו של עולם מקום עדן ועונג במחוז שוה האויר והמזג נברא בתכלית העונג דשן ושמן מטע ה' להתפאר, ושם הכין הקב"ה לאדם מקום לשבת בו וגזר שיהי' גן במקום ההוא , וגן משרז"ל בגן והוא מקום אילנות הסוככי' בענפיהם ומגינים על היושבי' תחתם , וישם שם את האדם אשר יצר :
Nicht א׳, sondern ד׳א׳, die menschenerziehende Gottes-Fürsorge pflanzte den Garten. גן von גנן, schützen, wahren: ein eingefriedigter, für Menschenzwecke eingehegter Ort. (Auch im Deutschen und in anderen Sprachen hat der Garten, garden, jardin, seinen Namen von gard, schützen, wahren.) עדן bezeichnet die höchste Befriedigung meistens der sinnlichen Anforderungen des Menschen. Verwandt mit אדן, dem Säulenfuß, der Basis, scheint der Grundbegriff die Behaglichkeit zu sein, die ein Zustand unsern Sinnen gewährt, etwas worauf oder worin wir gerne unsere Sinne ruhen lassen. Es ist hier durchaus an einen irdischen, räumlichen Ort zu denken, der ja im Verfolg topographisch genau bestimmt wird. — וישם שם ist nicht bloß ein räumliches Versetzen, sondern ein Einsetzen, Stellung anweisen. Was hier zuerst allgemein, כלל, erzählt wird, wird im folgenden spezieller ausgeführt. Der Garten wird beschrieben, und uns auch mitgeteilt, daß die Einsetzung in den Garten nicht bedingungslos geschehen. Wir erfahren aber schon hier, und es wird V. 15 nochmals wiederholt, daß der Mensch außerhalb des Paradieses geschaffen und die Bestimmung erhielt, schon hienieden in einem Paradiese zu leben. Dieses irdische Paradies ist schon diesseits die Bestimmung des Menschen und der Erde. Es ist uns gezeigt, was wir würden, wie wir lebten, wie die irdische Welt sich uns zum Paradiese gestaltete, wenn wir wären, was wir sein sollten. Eine solche Belehrung wiederholt sich in verjüngtem Maßstabe für eine verjüngte Musterauswahl aus der Menschheit in ארץ ישראל, das auch für das Volk des göttlichen Gesetzes ein גן עדן sein, und in dessen segensreichem Gedeihen sich zum zweiten Male zeigen sollte, welch eine Fülle des Segens und des Heiles schon auf Erden erreichbar sei, wenn der göttliche Wille als alleiniger Maßstab für die Gestaltung aller menschlichen Verhältnisse zur Geltung komme.