Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ונאספו. רְגִילִים הָיוּ לְהֵאָסֵף, לְפִי שֶׁהָיְתָה הָאֶבֶן גְּדוֹלָה:
וגללו. וְגוֹלְלִים, וְתַרְגּוּמוֹ וּמְגַנְדְּרִין, כָּל לְשׁוֹן הוֹוֶה מִשְׁתַּנֶּה לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן עָתִיד וּבִלְשׁוֹן עָבָר, לְפִי שֶׁכָּל דָּבָר הַהוֹוֶה תָּמִיד כְּבָר הָיָה וְעָתִיד לִהְיוֹת:
והשיבו. תַּרְגּוּמוֹ וּמְתִיבִין:
Und es versammelten sich ונאספו, sie pflegten sich zu versammeln, weil der Stein groß war.
Und wälzten וגללו, pflegten zu wälzen; im Targum וּמְגַנְדְרִין Partizip. Der Ausdruck für eine andauernde Handlung wechselt; zuweilen steht dafür die Zukunft und zuweilen die Vergangenheit; denn jede Sache, die sich immer wiederholt, war bereits und wird wieder sein.
Und brachten zurück והשיבו, im Targum וּמְתִיבִין Partizip.
ונאספו שמה , ולכן בעבור שהיתה האבן גדולה היו רגילין להתאסף שמה כל העדרים · וגללו, היו גוללים הרועים את האבן · והשקו , והיו משקים : והשיבו , ומשיבים , כולם לשון בינוני הם , כי כל לשון הווה משתנה לדבר בלשון עתיד ובלשון עבר לפי שכל דבר ההווה תמיד כבר היה ועתיד להיות · (רש"י) , והנה מן כי מן הבאר וגו' עד למקמה , הוא נתינת טעם וסבה שהכתוב נותן , על שהיו רובצים שם ג' עדרי צאן בלא עת האסף המקנה , והוא כמו מאמר מוסגר , ושיעור המאמר , והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה (לפי שממנה היו משקים צאנם , אבל לפי שהאבן שעל פי הבאר היתה גדולה , ולא היו יכולים לגוללה , לכן היו רגילים להתאסף כולם לגוללה ולהשיבה , לכן היו אלו ממתינים עליהם) ויאמר להם יעקב אחי וגו' , ואין זה מאמר הרועים , ויעקב לא ידע זאת ושאל להם והודיעו לו כמו שיבא :
