Die Torah - Die fünf Bücher Mose
וישא יעקב רגליו. מִשֶּׁנִּתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה שֶׁהֻבְטַח בִּשְׁמִירָה נָשָׂא לִבּוֹ אֶת רַגְלָיו וְנַעֲשָׂה קַל לָלֶכֶת, כָּךְ מְפֹרָשׁ בִּבְ"רַ:
Und Jaakob erhob seine Füße, als ihm die gute Verheißung zuteil geworden und ihm Schutz versprochen worden war, trug sein Herz seine Füße, und das Gehen wurde ihm leicht; so wird im Bereschit Rabbah 70:8 erklärt.
וישא יעקב רגליו, משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת · (ב"ר), הנה כשילך אדם מדעתו אל מקום מכוון מאתו יצדק עליו שהוא נושא את רגליו, אבל כאשר יסע מאיזה מקום מבלי אין שם מנוח לכף רגלו יצדק עליו שרגליו נושאות אותו כענין יבלוה רגליה (ישעי' כ"ג ז')· (ר"ע ספורנו) · בני קדם, ארם כדכתיב ארם מקדם (שם ט' י"א), מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם (במדבר כ"ג ז'), ועיין מ"ש בהקדמה :
Da war er ein ganz anderer Mensch geworden als früher, wo es hieß: ויצא וגו׳. Jetzt heißt es: Jakob hub seine Füße. Nicht tragen die Füße den Menschen, nicht der Leib den Geist, sondern der Mensch die Füße, der im Menschen lebendig gewordene Geist den Leib. Mit solcher von Gott geweckten Fernsicht wandert ein Jakob, auch bloß mit dem Stecken in der Hand, frisch und fröhlich der Zukunft zu. —
בני קדם. Siehe oben Kap. 25, 6. Die östlichen Länder waren an Kultur und Gesittung von den westwärts liegenden sehr verschieden. Das erfuhr Jakob sehr bald im folgenden.