Die Torah - Die fünf Bücher Mose
והאבן הזאת. כָּךְ תְּפָרֵשׁ וָי"ו זוֹ שֶׁל וְהָאֶבֶן: אִם תַּעֲשֶׂה לִי אֶת אֵלֶּה, אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹאת:
והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו'. כְּתַרְגּוּמוֹ אֱהִי פָלַח עֲלָהּ קֳדָם ה', וְכֵן עָשָׂה בְשׁוּבוֹ מִפַּדַּן אֲרָם; כְּשֶׁאָמַר לוֹ קוּם עֲלֵה בֵית אֵל (שם ל"ה י"ד) מַה נֶּאֱמַר שָׁם? וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ:
Dann soll dieser Stein והאבן הזאת, dieses Waw von וְהָאֶבֶן sollst du so erklären: Wenn du mir dies tun wirst, dann werde auch ich dies tun.
Dann soll dieser Stein, den ich zum Opfermal errichtet habe … wie der Targum übersetzt, »dass ich auf ihm vor dem Ewigen diene«; und so tat er auch; als er von Padan Aram zurückkehrte, als Er zu ihm gesprochen (35, 1), »auf, ziehe nach Betel hinauf«, wie heißt es dort? (35:14) »Da errichtete Jaakob ein Opfermal und goss Gussopfer darauf«.
והאבן הזאת, כך מפרש וא"ו זו של והאבן אם יעשה לי את אלה ואף אני אעשה זאת והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו' כתרגומו אהא פלח עלה קדם ה', וכן עשה בשובו מפדן ארם כשאמר לו קום עלה בית אל (לקמן ל"ה א'), מה נאמר שם ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך (שם י"ד) · (רש"י) , והוא וא"ו המחברת ג' מאמרים מתיחסי הזמן או הסבה , וכן וי"ו של והיה ה' שבפסוק הקודם, לדעת הרמב"ן, והנה לדעת רש"י שכל הנזכר מקודם הוא תנאי, הם מתיחסים בסבה, ולהרמב"ן בזמן · אעשרנו לך, אפריש המעשר ממנו לתתו למי שראוי לקחתו לכבוד ה', והרשב"ם פי' לך, להקריב לפניך עולה : כט
— und so wird dieser Stein, den ich jetzt mir zum Denkmal für diesen Moment gesetzt, wo ich als ärmster Mann auf kahler Haide mit Hinausblick in eine solche ganze gottgesegnete Zukunft dastehe, zu einem Hause ausgebaut werden, in welchem Gott ein solches Leben gelebt wird, daß Gott darin einziehe. Nur dadurch. daß ד׳ uns לאלקי׳ wird, kann eine irdische Stätte zum Gotteshause werden. Auch dies kehrt eine verkehrte, oft am meisten mit ihren Gotteshäusern prunkende Zeit um, baut, wie das der Prophet (Jecheskeel 43, 8) nennt, ספם את ספי "ihre Schwelle neben meiner Schwelle", daß jedes sein besonderes Gebiet, "Gott auch ein Haus", aber beileibe nicht unser Haus zu dem seinigen habe! Besuchen Gott in seinem Hause, aber verbitten sich den Besuch Gottes in ihrem Hause — wo seine Gegenwart mit seinen Anforderungen freilich unbequem sein dürfte!
Nicht also wards bei dem allerersten Grundstein zu dem ersten "Hause Gottes" gedacht! Die Gottesheiligkeit der Häuser ist Bedingung der Gottesheilig- keit des Gotteshauses, das nicht מקדש heißt, weil dort die der קדושה angewiesene Stätte sei, sondern weil von dort aus die Heiligkeit in alle menschlichen Verhältnisse und Räume dringen soll, deren Mittelpunkt es ist. ועשו לי מקדש, heißt es einst von dem auf Grund dieses Steines auszubauenden Menschen- und Volksleben der Jakobsenkel, heißt es selbst vom ,ד׳ אלקיך מתהלך בקרב מחנך ;והתהלכתי בתוככם ,ושכנתי בתוכם Kriegeslager, und das Ziel der mit diesem Steine beginnenden Entwicklung heißt: והיה כל סיר בירושלים וביהודה קדש לד׳ צבאו׳ "jeder Topf in Jerusalem und Juda soll Gott heilig sein (Secharja 14, 21).
Auf diesen Stein schaut Jakob noch in seiner Sterbestunde als auf den Anfang und Grundstein Israels hin, und spricht von Gott aus: משם רועה אבן ישראל, daß Er von da an diesen Stein als Hirte überwachend und schützend zu seinem Ziele führe. Von diesem Stein vielleicht heißt es in Secharja 3, 9: על אבן אחת שבעה עינים, daß über diesen einen Stein sieben Augen, somit die Fülle der göttlichen Vorsehung wache, er der אבן הראשה, der erste Eckstein sei, der mit dem Bau des zweiten Tempels wieder aufs neue zu legen war, dem aber תשנאות חן הן לה, die rauschendste Fülle der Vollendung gesichert ist. Von diesem Steine heißt es daher sinnig in פרקי דר"א: Gott habe diesen Stein als fortsetzendes Zubehör der Erdgestaltung angefügt: עשה אותה סניף לארץ; denn auf dem mit diesem Steine beginnenden Bau "menschlicher Häuser für Gott" beruht die ganze Bestimmungszukunft der Erde. Er ist der אבן שתיה, der Grund- oder Begründungsstein. Siehe שרשים ,רד"ק, Rad. שות.
עשר אעשרנו לך (siehe oben zu Kap.14, 20).