Hebräischer Text (nach der Masorah)
וַיַּשְׁכֵּ֨ם יַעֲקֹ֜ב בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקַּ֤ח אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מְרַֽאֲשֹׁתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם אֹתָ֖הּ מַצֵּבָ֑ה וַיִּצֹ֥ק שֶׁ֖מֶן עַל־רֹאשָֽׁהּ׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Früh am Morgen stand Jaakob auf und nahm den Stein, den er sich zu Kopf gesetzt hatte, und setzte ihn zum Denkstein, und er goß Öl auf dessen Spitze,
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Des Morgens stand Jakob auf, nahm den Stein, welchen er unter seinen Kopf gelegt hatte, errichtete ihn zum Denkmal, und goß oben Oehl darauf.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Und morgens machte sich Jaakob früh auf und nahm den Stein, den er zu Häupten gelegt, und stellte ihn als Malstein auf, dann goß er Oel auf seine Spitze.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
דעס מארגענס שטונד יעקב אויף, נאם דען שטיין , וועלכען ער אונטער זיינען קאפף געלעגט האטטע· ערריכטעטע איהן צום דענקמאהל, אונד גאס אבען אל דארויף·
Onkelos
וְאַקְדֵים יַעֲקֹב בְּצַפְרָא וּנְסִיב יָת אַבְנָא דִי שַׁוִּי אִסָדוֹהִי וְשַׁוִּי יָתַהּ קָמָא וַאֲרִיק מִשְׁחָא עַל רֵישֵׁהּ
Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch
Biur von Moses Mendelssohn
וישם אותה מצבה , הניבה על קומתה , ולפון הרמב"ן, כבר פירשו רבותינו הספרים שבין המצבה למזבח שהמצבה אבן אחת והמזבח אבנים הרבה , ונראה עוד שהמצבה תעשה לנסך עליה יין ולילוק עליה שמן לא לעולה ולא לזבח, והמזבח להעלות עליו עולות ושלמים , ובבאם לארץ נאסרה עליהם המצבה מפני ששמו אותה הכנענים להם לחק יותר מן המזבחות אף על פי שכתוב בהם יחד מזבחתם תתצון (שמות ל"ד י"ג) , או שלא רצה לאסור הכל והתיר המזבח שראוי לנסך ולקרבנות עכ"ל · ויצק שמן על ראשה, כבר ראית דעת הרמב"ן שהשמן הי' לנסך , ואין כן דעת הרשב"ם וז"ל, ויצק שמן על ראשה , משח אותה לקדשה להקריב עליה קרבנות בשובו כדכתיב במשכן וכליו וימשחם ויקדש אתם (במדבר ז' א') , וכן מוכיח לפנינו אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה וגו' (לקמן ל"א י"ג), יהי' בית אלהים , לקרבנות עכ"ל · וקרוב לזה פי' הראב"ע שלך שמן על ראשה להכירה בשובו :
מצבה besteht aus einem Stein, מזבה ist eine von Steinen zusammen gebaute Erhöhung, מצבה ist von der Natur gereicht, מזבח von Menschen geschaffen. Vor מתן תורה war die Waltung Gottes zunächst nur in den Gängen der Natur und des Menschenschicksals offenbar, also in dem, was dem Menschen aus Gottes Händen wird; dem entspricht מצבה: der aus Gottes Schöpfung genommene Stein zum Denkmal an eine Gottestat. Mit מתן תורה will Gott nicht sowohl in dem, was von Ihm dem Menschen wird, sondern in dem, was der Mensch mit dem von Ihm Gewährten schafft, offenbar werden, die Menschentat soll Gottverherrlichung werden; das ist ja eben Bestimmung der Gesetzgebung; seitdem ist מצבה verworfen. —
שמן על ראשה: entweder als Weihe des Steines, wie das Salben der Tempelgeräte mit Öl, wodurch — wie Öl sich mit keiner anderen Flüssigkeit mischt — so der gesalbte Gegenstand aus den übrigen geschieden und emporgehoben wird. Oder: im Sinne der Gussopfer. Wie später Wein hingegossen wurde zum Ausdruck, daß jede Freude von Gott stamme und ihm geweiht bleibe (יין משמח אלקי׳ ואנשים), oder im höchsten Nationalgussopfer: Wasser hingegossen wurde zum Ausdruck, daß nicht nur außergewöhnliche Erlangungen, sondern jeder Tropfen Wasser Gottesspende sei und wir uns durch jeden Tropfen Wasser mit Gott verbunden fühlen: so hier Öl — beim späteren Opfer der Ausdruck der Gesundheit, des Wohlbefindens (להצהיל פנים משמן) —: daß er seine Erhaltung und sein Wohlbefinden aus Gottes Händen erwarte und als Gott geweiht bleibende Gottesspende genießen wolle.