Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ופרצת. וְחָזַקְתָּ, כְּמוֹ וְכֵן יִפְרֹץ:
Und dehne dich aus ופרצת, mache dich stark, wie (Ex. 1, 12), »um so mehr breitete es sich aus וְכֵן יִפְרוֹץ«.
ופרצת, ענינו ורבית , וכן ויפרץ האיש (שם ל' מ"ג) . ועיקרו מענין ההריסה והנתיצה , כי לרוב הדברים ושפעם ידמה הכתוב לפריצה , כאלו מרובם יפרצו הגדרים שלא יכילם מקום נגדר · ונברכו , עיין בתחלת פ' לך לך (שם י"ב ג') : (טו) והנה אנכי עמך, לפי שהי' ירא מעשו ומלבן · כי לא אעזבך , בדרכים עד אשר עשיתי את אשר דברתי עליך להשיבך אל האדמה הזאת , כי בדרכים אתה צריך שמירת מלאכים יותר כדכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך (תהלים צ"א י') · עד אשר אם עשיתי , אם הוא מלת התנאי כאלו אמר כי לא אעזבך אלא אם עשיתי ובאמרו עד אשר הוא תוספת באור כי די לו באחד מהם (הרד"ק בשרשים שרש אם) · דברתי לך, דבור עם מלות לו ולך ולי ולהם הכוונה אל ההבטחה , בל"א (צו זאגען או פֿערשפרעכען) , בין שהיתה אמירת ההבטחה אליו או לאחר בשבילו , ועם מלת אליו אליך אלי אליהם הכוונה על הדבור לבד , בל"א (רעדען) , וזה כשלא יתלוה עמו הפעול והוא הדבר המדובר , אבל אם יתלוה הפעול עמו יבא תמיד עם מלות לו לך ולי ולהם , ויהי' פירושו בל"א (זאגען או אנזאגען) , אולם אמירה יבא עם שניהם אליו אליך וכו' וגם עם לו לך וכו' , ובל"א (צו איהם שפרעכען או זאגען) , וכבר האריכתי בזה בפ' חיי שרה (כ"ד ז') : (טז) וייקץ וגו' ויאמר וגו' , כשהקיץ משנתו אמר אכן וגו' · אכן יש ה' וגו' , לא כמה שהייתי סבור כששכבתי כאן שהוא מקום חול אך כן הוא שהוא מקום קודש , וכן כל אכן שבמקרא אך כן ולא כמו שהייתי סבור , וכן אכן נודע הדבר (שמות ב' י"ד) · (הרשב"ם) , ויראה לי לפ"ז שהי' מורכב מב' מלות אך כן , וראוי' להיות הכ"ף דגושה להסרון הכ"ף הראשונה , רק שבא שבת בתקום הדגש , כמו גזית ששרשו גזז וראוי גזית , והרד"ק בשרשים שרש אכן מפרש שענינו לאמת הדבר ולקיימו , וכן ת"א ויב"ע בקושטא , וכן מתורגם בל"א · יש ה' במקום הזה, כבוד שכינתו נראה במקום הזה אל הראוים אליו , כי מקום נבחר יש לגלוי השכינה כמ"ש והי' המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם (דברים י"ב י"א) · ואנכי לא ידעתי, שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה :
בך — ובזרעך (ebenso zuvor לך ולזרעד), "durch dich sollen alle Familien der Erde gesegnet werden und durch deinen Samen". Ganz entschieden scheint hier der Segen, der von ihm ausgehen soll, ein doppelter zu sein. Kann ja überhaupt der Gesamtmenschheit ein Mensch und ein Volk nur durch geistige Einwirkung und durch eine mustergültige Lebensentfaltung Segen werden, bis sich erfüllt: בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלקי׳ עמכם "in jenen Tagen, daß, wenn zehn Männer aus allen Zungen der Völker einen Halt suchen werden, sie einen jüdischen Mann an seinem Gewand fassen werden und sprechen: wir wollen mit euch gehen, denn wir haben gehört, Gott ist mit euch". (Secharja 8, 23.) Ein solcher Segen soll Jakob als Familienvater und sollen seine Nachkommen als Volk werden. Jakob zeigt das erste jüdische Haus und lehrt, wie man ein Familienleben, ohne נחלת אבתיו, ohne ererbtes Vermögen, getragen von dem Segen und der Würde der מלאכה, der Arbeit, mit all seinen Sorgen, Plackereien und Bekümmernissen, bauen und durchleben könne, und doch ד׳ נצב עליו, und doch Gott in seinem Leben nicht vermissen. Also: ein Familien- und Volksleben, rein getragen von der göttlichen Gnade und vollendet nach göttlichem Willen, das haben die Menschen von dir und deinem Samen zu lernen.