Die Torah - Die fünf Bücher Mose
נצב עליו. לְשָׁמְרוֹ:
ואלהי יצחק. אַעַ"פִּ שֶׁלֹּא מָצִינוּ בַּמִּקְרָא שֶׁיִּחֵד הַקָּבָּ"ה שְׁמוֹ עַל הַצַּדִּיקִים בְּחַיֵּיהֶם לִכְתֹּב אֱלֹהֵי פְּלוֹנִי, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר הֵן בִּקְדֹשָׁו לֹא יַאֲמִין (איוב ט"ו), כָּאן יִחֵד שְׁמוֹ עַל יִצְחָק, לְפִי שֶׁכָּהוּ עֵינָיו וְכָלוּא בַבַּיִת, וַהֲרֵי הוּא כְמֵת וְיֵצֶר הָרָע פָּסַק מִמֶּנּוּ, תַּנְחוּמָא:
שכב עליה. קִפֵּל הַקָּבָּ"ה כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תַּחְתָּיו, רָמַז לוֹ שֶׁתְּהֵא נוֹחָה לִכָּבֵשׁ לְבָנָיו כְּד' אַמּוֹת שֶׁזֶּה מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם (חולין שם):
Stand über ihm, ihn zu behüten (Bereschit Rabbah 69:3).
Und der Gott von Jizchak; obschon wir sonst im Vers nicht finden, dass der Heilige, gelobt sei Er, Seinen Namen durch Fromme näher bestimmt, zu schreiben, der Gott von dem, weil es heißt (Job 15, 5), »siehe, auf Seine Heiligen vertraut Er nicht«, hier hat Er Seinen Namen durch Jizchak näher bestimmt, weil dessen Augen dunkel geworden und er im Hause eingeschlossen war; darum war er wie bereits gestorben, und der böse Trieb war von ihm gewichen (Tanchuma Told. 7).
Auf dem du liegst, der Heilige, gelobt sei Er, faltete das ganze Land Israel unter ihm zusammen und deutete ihm an, dass es von seinen Kindern so leicht eingenommen würde (Chull. 91b) (wie 4 Ellen; denn soviel beträgt der Ort, den ein Mensch einnimmt).
נצב עליו, מפרשי הפשט סתמו ולא פירשו אם עליו על יעקב או על הסלם , ומשמעות רש"י הוא שבעל יעקב שכתב , נצב עליו , לשמרו עכ"ל · ואם כוונתו שבעל הסלם הי' צ"ל לשמור את יעקב , ועיין ברא"ס , אבל הרמב"ן מפרש על הסלם , ובב"ר פרשה ס"ט איתא , רבי חייא רבה ורבי ינאי חד אמר עליו על הסלם וחד אמר עליו על יעקב מאן דאמר עליו על הסלם ניחא אלא למ"ד וכו' עכ"ל ע"ש , וז"ל המתרגם האשכנזי, כן נראה משמעות פשוטו של מקרא לפי שהסלם הוא חזיון המורה על השתלשלות הסבות והמסובבים והקשר האמיץ והחזק שבין העליונים והתחתונים , וכולם אחוזים ודבוקים ונאחדים ביד ה' עלות כל העלות , גברלונו הפשוט גבל אשר יחפוץ ישלחם , ולזה נדמה לו שה' נצב על ראש הסלם , והמלאכים עולים אליו לשמוע , ויורדים ממנו לעשות , כאשר יצוה עכ"ל · אברהם אביך , קורא לאבי אב , אב , וכן כבוד בית אביו (ישעי' כ"ב כ"ד) , שאמר על אחיו , ורבים ככה · הארץ אשר אתה שכב עליה, שאתה שוכב במקום ממנה , וכן כי את כל הארץ אשר אתה רואה (לעיל י"ג ט"ו) :
והנה, eine dritte Gedankenreihe: ד׳ נגב עלין. Man nimmt dies gewöhnlich für: stand auf ihr, auf der Leiter, und das gibt dann ein recht schönes, dramatisches Bild: der schlafende Jakob zu Füßen der Leiter, die auf- und absteigenden Engel an der Leiter und die Gottesherrlichkeit hoch oben über der Leiter. Allein נגב על־ bezeichnet fast überall in תנ"ך nicht die räumliche Basis, auf welcher jemand steht, sondern das Objekt, auf welches er seine geistige Tätigkeit, seine Aufmerksamkeit gerichtet hat. נצב על עין (Bereschit 24, 13); הנצבים עליו (das. 45, 1) נצב עליך (Schmot 18, 14) נצב על עולתו. (Bamidbar 23, 6) נגב עליהם (Sam. I. 19, 20) und sonst, bezeichnet das Stehen neben einem Gegenstand mit auf denselben gerichteter Aufmerksamkeit. נצב selbst ist nicht das einfache Stehen, sondern mit geweckter Kraft und Energie irgendwo stehen, daher מצב: Posten. Ferner scheint hier ׳ה im Gegensatz zu ׳אלקי in מלאכי אלקי׳ zu stehen. Die Engel sind Gottesboten der Weltordnung, die er geschaffen und erhält und in welcher alles mit dem Maßstabe des Rechts gemessen und gewogen wird. Ihnen ist jeder und jedes nur das, was er im Augenblick darstellt (— vergl. Schmot 23, 21. לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו). — Aber ד׳ steht bei ihm, ה׳ , jene Liebe, die sich vor allem in Erziehung des Menschen offenbart, die nicht nur Vergangenheit und Gegenwart vor Augen hat, sondern auch die Zukunft schaut und schafft, und in jedem gegenwärtigen Menschen den künftigen Menschen erkennt, und wenn sie in ihm einen reinen Keim erblickt, diesen Keim erhält und entwickelt.
Oder, wenn das בו nicht feindlich "wider ihn", sondern "an der Leiter" verstanden wird: Er sieht alle Kräfte, wenn sie Gott suchen wollen, aufwärts steigen, er aber braucht Gott nicht im Himmel zu suchen, er findet Gott bei sich. Es ward ihm da klar, was die Weisen mit den Worten festhielten: האבות הם הם המרכבה, reine Menschen wie die Väter sind die Träger der göttlichen Herrlichkeit; will sie doch zunächst auf Erden ihre Stätte haben, עיקר שכינה בתחתונים. — Fasst sich ja der Inhalt dieser ganzen Offenbarung in der Wahrheit zusammen, daß ד׳ נצב עליו.
Es scheint hier mit großer Bedeutsamkeit אברהם אביך und dabei יצחק ohne solche Bezeichnung zu stehen. Es dürfte dies wohl nie wieder vorkommen, daß der Großvater Vater genannt wird und gleichzeitig der Vater nur wie ein Fremder dabei steht. Es kann daher unmöglich von der leiblichen Abstammung die Rede sein. Vielmehr war Jakob in dieser Wendung alles gesagt. Jakob war Abrahams Sohn, Jizchak nur das Mittelglied. Geistig war Abraham Jakobs Vater. "Du bist der Sohn dessen, zu dem ich gesprochen: התהלך לפני והיה תמים, sei dessen Sohn und Erbe!" In Jakob, dem ersten Erbauer eines ganzen jüdischen Hauses, gewinnt auch die abrahamitische Zukunft den ersten Anfang der Verwirklichung.