Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ויפגע במקום. לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב בְּאֵיזֶה מָקוֹם אֶלָּא בַּמָּקוֹם – הַנִּזְכָּר בְּמָקוֹם אַחֵר, הוּא הַר הַמּוֹרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק:
ויפגע. כְּמוֹ וּפָגַע בִּירִיחוֹ וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת (יהושע ט"ז וי"ט) וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ לְשׁוֹן תְּפִלָּה (ברכות כ"ו), כְּמוֹ וְאַל תִּפְגַּע בִּי (ירמיהו ז'), וְלָמַדְנוּ שֶׁתִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית. וְשִׁנָּה הַכָּתוּב וְלֹא כָּתַב וַיִּתְפַּלֵּל, לְלַמֶּדְךָ שֶׁקָּפְצָה לוֹ הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּפֶרֶק גִּיד הַנָּשֶׁה (חולין צ"א):
כי בא השמש. הָיָה לוֹ לִכְתֹּב וַיָּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ וַיָּלֶן שָׁם, כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ מַשְׁמַע שֶׁשָּׁקְעָה לוֹ חַמָּה פִּתְאוֹם, שֶׁלֹּא בְּעוֹנָתָהּ, כְּדֵי שֶׁיָּלִין שָׁם:
וישם מראשותיו. עֲשָׂאָן כְּמִין מַרְזֵב סָבִיב לְרֹאשׁוֹ, שֶׁיָּרֵא מִפְּנֵי חַיּוֹת רָעוֹת; הִתְחִילוּ מְרִיבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, זֹאת אוֹמֶרֶת עָלַי יָנִיחַ צַדִּיק אֶת רֹאשׁוֹ וְזֹאת אוֹמֶרֶת עָלַי יָנִיחַ; מִיָּד עֲשָׂאָן הַקָּבָּ"ה אֶבֶן אַחַת, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו:
וישכב במקום ההוא. לְשׁוֹן מִעוּט; בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שָׁכַב אֲבָל י"ד שָׁנִים שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּבֵית עֵבֶר לֹא שָׁכַב בַּלַּיְלָה, שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה:
Er traf auf den Ort ויפגע במקום, der Vers erwähnt nicht, welchen Ort, also den Ort, der an einer anderen Stelle schon erwähnt ist בַּמָקוֹם, das ist der Berg Morija, von dem es heißt (22,4), »er sah den Ort von der Ferne«.
Er traf ויפגע, wie (Jos. 16, 7), »und stößt auf Jericho ופגע«, (dort 19,11) »und stößt auf Dabeschet«; unsere Lehrer erklären es als Ausdruck für Gebet (Berach. 26b), wie (Jer. 7, 16), »und dringe nicht in mich תפגע«; und wir lernen davon, dass er das Abendgebet עַרְבִית anordnete; der Vers änderte aber den Ausdruck und schrieb nicht, er betete וַיִתְפַּלֵל, um dich zu lehren, dass sich die Erde unter ihm zusammenzog (den Weg abkürzte), wie dies im Abschnitt גיד הנשה (Chullin 91b), erklärt wird.
Weil die Sonne untergegangen war; er hätte schreiben müssen, »die Sonne ging unter«, und er übernachtete dort; aber die Sonne war untergegangen, lehrt, dass ihm die Sonne plötzlich unterging, vor der Zeit, damit er dort übernachte.
Und legte sie sich zu Häupten וישם מראשתיו, er machte daraus eine Form wie eine Rinne um sein Haupt herum, weil er sich vor den wilden Tieren fürchtete (Bereschit Rabbah 68:11); da fingen die Steine an, miteinander zu streiten; der eine sagte, auf mich soll der Fromme sein Haupt legen, und der andere sagte, auf mich soll er es legen; darauf machte der Heilige, gelobt sei Er, einen Stein aus ihnen; darum heißt es, »er nahm den Stein, den er sich zu Häupten gelegt« (Chullin 91b).
Und legte sich an jenem Orte zur Ruhe nieder, הַהוּא ist die Form eines ausschließenden Gegensatzes, an jenem Orte legte er sich nieder, aber während der 14 Jahre, die er im Hause Ebers lernend sich betätigt hatte, hatte er sich in der Nacht nicht niedergelegt, sondern mit Torah beschäftigt (Bereschit Rabbah 68:11).
ויפגע, לשון פגיעה כמו ופגע ביריחו (יהושע י"ו ז'), ופגע בדבשת (שם י"ט י"א) , וכן ת"א וערע, וכן מתורגם בל"א · במקום , נפתחה הבי"ת לידיעת המקום שהיה ידוע בימי משה , ולדעת רש"י שב על המקום הנזכר במקום אחר הוא הר המריה שנאמר בו וירא את המקום מרחק (לעיל כ"ב ד') · כי בא השמש , ולא היה לו פנאי ליכנס בעיר ביום , ולפי שה"ל לכתוב ויבא השמש וילן שם (כדרך לשון ספורי התורה) , לכן דרשו רז"ל בחולין (דף צ"א ע"ב) ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה כדי שילין שם , ולזה כוון גם המתרגם האשכנזי · מאבני , אחת מאבני כדכתיב ויקח את האבן אשר שם מראשתיו · (הרשב"ם וכן פי' הראב"ע וכן פי' התוספות בחולין (שם) לפי פשוטו של מקרא) , וכן מתורגם בל"א · מראשתיו, האחד מְרַאֲשָׁה בפלס מְבֻשָּׁלָה מְזֻמָּרָה מְקֻטָּרָה , ובא השם הזה תמיד בהגעת הסל"ף , והמ"ם נוספת לצורך השם מאותיות האמנתי"ו , כי היא נקודה בשוא , ופירושו תחת ראשו , ועם שהוא אחד בא בלשון רבים כמו מרגלותיו (רות ג' ז' וי"ד) :
ויפגע במקום kann nicht wohl heißen: er traf an einen Ort. Es müsste dann erstens heißen בְמקום, nicht פגע ב־ ;בַמקום heißt ferner nie ein bloßes Begegnen, sondern stets ein solches Zusammentreffen, bei welchem der eine auf den andern einen bedeutenden Eindruck macht. Daher ja auch das absichtlichste Aufsuchen mit Waffen oder Bitten: angreifen, oder in Jemanden dringen. Es muss also auch hier der Ort ein solcher gewesen sein, der ihn bedeutsam angezogen und gefesselt hat.
Er geht ohne alle Mittel hinaus in die weite Welt, noch dazu zu einem Laban, dessen Charakter ihm wohl bekannt gewesen sein dürfte, geht, um sich eine Frau zu holen, war deshalb in seinen Gedanken ganz in Charan, dem Ziele seiner Reise, — da "ward er von dem Orte betroffen", festgehalten; die Bedeutung des Ortes, den er zu verlassen im Begriffe war, fesselte ihn. — "Er übernachtete dort, denn die Sonne war untergegangen". Der Eindruck, den der Ort auf ihn gemacht, war doch nicht ein so bedeutender, daß er dort geblieben wäre, wenn nicht die Sonne untergegangen wäre. Da nahm er von den Steinen des Ortes und setzte sie zum Schutze seines Kopfes zurechte, um während des Schlafes nicht von Menschen oder Tieren betreten zu werden. Es war dies das erste Haus, das er sich baute. Und obgleich er von der Bedeutung des Ortes lebhaft berührt gewesen — er war an der Grenze des Landes seiner Zukunft so schlief er doch an diesem Orte.