Die Torah - Die fünf Bücher Mose
יקרבו ימי אבל אבי. כְּמִשְׁמָעוֹ, שֶׁלֹּא אֲצָעֵר אֶת אַבָּא, וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה לְכַמָּה פָנִים יֵשׁ:
Die Tage der Trauer um meinen Vater werden herankommen, nach dem einfachen Sinn, damit ich meinem Vater keinen Schmerz bereite; aggadische Midraschim gibt es verschiedene hierzu.
וישטם, נטר איבה וכן וישטמהו (בראשית מ"ט כ"ג) : על הברכה, בשביל הברכה, והה"א לידיעה : ויאמר עשו בלבו, יתכן שגלה סודו לאחד מאוהביו· (הראב"ע), ולשון הרמב"ן ואין צורך, כי ההסכמה בדבר אשר ימלך האדם עם לבו תקרא אמירה עם הלב אע"פ שיהיה בה דיבור בשפתים, וכן בלב ולב ידברו (תהלים י"ב ג'), כי הרצון יקרא לב, וגם כל שרית ישראל לב אחד להמליך את דויד (ד"ה א' י"ב ל"ח), שהיו כלם על אותה ההסכמה והיו מדברים בה, וכן ויאמר ירבעם בלבו (מלכים א' י"ב כ"ו), וכן אמר אליעזר אני טרם אכלה לדבר אל לבי (בראשית כ"ד מ"ה), והיתה שם תפלה בשפתיו ויאמר ה' אלהי אדני אברהם (שם י"ב), אבל טרם אכלה לדבר אל לבי טרם השלימי מה שעלה בדעתי, ויאמר כאן כאשר באה משטמה גדולה בנפש עשו לשטום את יעקב על הברכה עלה בלבו שיהרוג את אחיו והיה מתנחם בזה מרוע לבו, וזה טעם ויגד לרבקה את דברי עשו ולכך אמרה מתנחם לך· ורש"י כתב ברוח הקדש הוגד לה מה עשו מהרהר בלבו, וכן בבראשית רבה ואם כן יהיה דברי עשו ומחשבתו עם הלב כמו דברתי אני עם לבי (קהלת א' י"ו) עכ"ל : יקרבו ימי אבל אבי, כי בחיו לא יגערנו או מפחדו שלא יקללנו ותהפך ברכתו לקללה, ורבקה פחדה שמא ימות הזקן פתאום ויהרגנו או שמא יזדמן לו בחייו ויהרגנו· (הרמב"ן) : ואהרגה, הה"א נוספת מאותיות האמנ"תיו, והמלה מבנין הקל, ומנהג השרש הזה בכל המקרא להיות אותיות ית"ן בפתח להרחבת הה"א, ובאל"ף אית"ן לא נמצאת רק ה' פעמים, רק אותה שבכאן בפתח האל"ף, וד' הנשארים האל"ף בסגול והה"א בח"ס :
שטם ,וישטם verwandt mit שתם mit (Klagel. 3, 8) und סתם, versperren, verstopfen, bezeichnet einen verhaltenen Hass, ähnlich wie נטר, das auch allgemein: bewahren, bergen und speziell: Hass bewahren und bergen heißt. Es ist traurig, daß hier vorausgesetzt zu sein scheint, daß wohl selten ein Mensch den andern mehr liebt als er zeigt, wohl aber ihn mehr hasst, und daß daher "bergen" stillschweigend das Bergen einer feindlichen Gesinnung bedeutet. — "Wegen des Segens, den der Vater ihm gegeben". Man darf schwanken, ob: wegen des Segens, den sein Vater dem Jakob, oder den er ihm, dem Esau, gegeben. Denn in diesem spricht sich ja erst vollständig aus, wie seine ganze Stellung dem künftigen Jakobshause gegenüber eine untergeordnete sein werde. "Was du bedeutest im Leben", war ihm ja gesagt, "fällt Jakob zu, und du musst dich ihm unterordnen, wenn du ihm gleich werden willst" — ואהרגה, mein Vater hat ja gesagt: על הרבך תחיי, das soll der erste Gebrauch von meinem Schwerte sein.