Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ויחרד. כְּתַרְגּוּמוֹ וּתְוַהּ, לְשׁוֹן תְּמִיהָ. וּמִדְרָשׁוֹ רָאָה גֵּיהִנֹּם פְּתוּחָה מִתַּחְתָּיו:
מי אפוא. לָשׁוֹן לְעַצְמוֹ מְשַׁמֵּשׁ עִם כַּמָּה דְבָרִים; אֵיפֹה – אַיֵּה פֹה, מִי הוּא וְאֵיפֹה הוּא הַצָּד צַיִד?
ואכל מכל. מִכָּל טְעָמִים שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לִטְעֹם, טָעַמְתִּי בוֹ (בראשית רבה):
גם ברוך יהיה. שֶׁלֹּא תֹאמַר אִלּוּלֵי שֶׁרִמָּה יַעֲקֹב לְאָבִיו לֹא נָטַל אֶת הַבְּרָכוֹת, לְכָךְ הִסְכִּים וּבֵרְכוֹ מִדַּעְתּוֹ (בראשית רבה):
Erschrak, nach dem Targum, erstaunte וּתְוָה, ein Ausdruck für Verwunderung; der Midrasch (Tanchuma) sagt, er sah das Gehinnom unter sich geöffnet.
Wer denn, אֵפוֹא ist ein Ausdruck (eine Fragepartikel) für sich (ohne Suffix) und leitet verschiedene Sätze ein; אֵפוֹא, wo ist er, wer ist er; wer ist denn jener, der das Wild gejagt hat.
Und ich aß von allem, von jedem Wohlgeschmack, den ich kosten wollte, empfand ich darin (Bereschit Rabbah 67:2).
Auch soll er gesegnet sein, du sollst nicht sagen, wenn nicht Jaakob seinen Vater getäuscht hätte, so hätte er die Segnungen nicht erhalten; darum stimmte er ihm zu und segnete ihn mit Wissen (Bereschit Rabbah 67:2).
ויחרד, א"ת ותוה, לשון תמיה, אבל הרד"ק בשרשים שרש חרד כתב כי ענינו ענין הפחד בתנועת הגוף כשיבא לאדם פחד פתאום יתנועע כל גופו עכ"ל· ולזה כיון יב"ע שתרגם ואזדעזע יצחק זעזוע, וגם המתרגם האשכנזי תרגם לשון פחד פתאומי : מי אפוא, הם שתי שאלות נבדלות מי הוא, ואפוא הוא, כלומר אנה הוא הצד ציד ויבא לי, כן פי' הרד"ק בשרשים שרש איף, וכן פי' הראב"ע, ולדעתם היא מורכבת מב' מלות, אי פה, וכ"כ דעת רש"י ז"ל, ויש שאינה מורכבת ומורה על ענין עתה, ונמצאת ו' פעמים בה"א בסוף ע"פ המסו' וד' פעמים בוי"ו, ושאר איפוא בוי"ו אל"ף· והרשב"ם כתב וז"ל, תיקון לשון הוא כמו איזי שבתלמוד הימא לי איזי אתמו"רש בלע"ז עכ"ל· כ"ה בגי' כ"י, ובנוס' הדפוס מוטעה, ונראה להגיה עוד שצ"ל אסטאו"רש בלע"ז, בל"א (נור שטונדי), והוא תקון הלשון בלשונות הללו ליחד הבקשה על הזמן ההוה כעת, ופעמי' יאמר הלועז האשכנזי (זאגי מיר איינמאהל), ובלה"ק פעמים יאמר מהרה כיום ביחס אל הזמן, ופעמים אפוא ביחס אל המקום, ושניהם לתקון הלשון· וכתב עוד הרשב"ם שהחרדה היתה על שמצא שער בחלקת צואריו של יעקב עכ"ל· ור"ל כי כשנודע לו הדבר פתאום טרם שהתבונן עליו הי' סבור שהי' איש אחר ולא יעקב בעבור השער· בטרם תבוא, עתיד כדרכו אחר מלת טרם, כאשר הודעתיך כמה פעמים, בפ' בראשית (ב' ה') ובפ' וארא (שמות ט' ל'), שהי' אז הדבר בעתיד· וא"ת תיעול· הניח העתיד כמשפטו, אבל יב"ע תרגם עלת· ואברכהו, הוי"ו קמוצה ולכן הוא עבר כי היא וי"ו המהפכת מעתיד לעבר, ודינה להיות בפתח ודגש אחריה, ובעבור האל"ף שאינה מקבלת דגש נשלם בקמץ, ואם היתה וי"ו החבור היתה בפתח, כי עיקרה בשוא, רק שלא תבוא שוא לפני ח"פ ונשתנה לפתח· גם ברוך יהיה, עיין בפי' הרמב"ן, ולפי פשוטו שאף שחרד מתחלה, מ"מ אח"ז כאשר התבונן לתת לב על הדבר הבין שבלי ספק לא הי' זה כ"א יעקב, כמו שהשיב אח"ז לעשו בלשון ברור בא אחיך במרמה ובלתי מסתפק בדבר, לכן אמר גם ברוך יהי'· והרשב"ם כתב גם ברוך יהי' שמיהר ל[?], וגם ידע שבעצת רבקה עשה הכל והיא היתה מכרת בו שראוי לברכות עכ"ל· ומלת גם ענינה לתוספת ופירושה לפי שאמר ואברכהו שברך אותו שלא מדעתו כיון שהרגיש בו והכיר שיעקב הוא, אמר גם ברוך יהי' כלומר אברך אותו עתה :