Die Torah - Die fünf Bücher Mose

אִם־תַּעֲשֵׂ֨ה עִמָּ֜נוּ רָעָ֗ה כַּאֲשֶׁר֙ לֹ֣א נְגַֽעֲנ֔וּךָ וְכַאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤ינוּ עִמְּךָ֙ רַק־ט֔וֹב וַנְּשַׁלֵּֽחֲךָ֖ בְּשָׁל֑וֹם אַתָּ֥ה עַתָּ֖ה בְּר֥וּךְ יְהֹוָֽה׃

דאס דוא אונס ניכטס בעזעס טוהסט, זא וויא וויר דיך ניכט בעריהרט, אונד דיר ניכטס אלס גוטעס געטאהן, דא וויר דיך אין פֿרידען ציהען געהייסען. יעצט (חמישי) יעצט ביסט דוא איין געזעגנעטער דעס עוויגען!

אִם תַּעְבֵּד עִמָּנָא בִּישָׁא כְּמָא דִּי לָא אַנְזִיקְנָךְ וּכְמָא דִּי עֲבַדְנָא עִמָךְ לְחוֹד טָב וַנְשַׁלְּחִנָּךְ בִּשְׁלָם אַתְּ כְּעַן בְּרִיכָא דַּיְיָ

לא נגענוך. כְּשֶׁאָמַרְנוּ לֵךְ לְךָ מֵעִמָּנוּ:

אתה. גַּם אַתָּה עֲשֵׂה לָנוּ כְּמוֹ כֵן:

אם תעשה עמנו רעה, שלא תעשה עמנו רעה, ועיין מ"ש בפ' וירא בפסוק אם תשקר לי (כ"א כ"ג), ובפי' שלא לך בפסוק אם יראו את הארץ (במדבר י"ד כ"ג), וכן מתורגם בל"א · כאשר לא נגענוך, להרע לך · וכאשר עשינו עמך רק טוב, מלת לא עומדת במקום שתים כאלו אמר ובעבור שלא עשינו עמך רק טוב, וכמוהו כי לא לנצח ישכח אביון תקות עניים תאבד לעד (תהלי' ט' י"ט) פי' תקות עניים לא תאבד לעד, וכן מתרגם בל"א · ולשון הרמב"ן וטעם לא נגענוך שלא נפתה לבנו על אשתך ליגע באחד מכם כלשון הנגע באיש הזה ובאשתו ועשינו עמך רק טוב לשמור את כל אשר לך בצוותנו את העם להשמר מכם ושלחנוך בשלום, כי גם בקנאתי בך לא לקחנו מכל העושר אשר עשית עמנו ושלחנוך עם כל אשר לך בשלום· וענין הרעה הזאת אשר פחדו ממנה אינו נראה שירא מלך פלשתים שלא יצא עליו יצחק למלחמה, אבל הבטיחם אברהם לו ולנינו ולנכדו, ועתה אמרו בלבם בעבור שהפרנו אנחנו את בריתנו עם יצחק ושלחנוהו מעלינו גם הוא יפר את בריתו עמנו ויגרש זרעו את זרענו מן הארץ ולכן עשו עמו ברית חדשה והתנצלו לאמר כי שלא הפרו הברית הראשונה שלא עשו עמו רק טוב, וזה טעם תהי נא אלה בינותינו שנבא אתה עמך באלה להחרים על כל מי שיעבור על הברית כטעם לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו (דברי"ם כ"ט י"א), ויתכן שהיה אברהם גדול מאד ורב כח שהיו בביתו שלש מאות איש שולף חרב, ולו בעלי ברית רבים, והוא גם בן חיל אשר לבו כלב האריה ורדף ארבעה מלכים גבורים מאד ונצחם, וכאשר ראו הנלחמו כי הוא מאת האלהים פחד ממנו מלך פלשתים פן יכבוש ממנו מלכותו ובקל זאת ממלחמת ארבעת המלכים, אולי שמע עוד דבר השם שנתן לו הארץ, ולכן בא עמו בברית והשביעו פן תשקר לי ולניני ולנכדי, כי היה שקר אם ימרוד על המלך וחשב כי אפשר שיהיה אברהם עד מלוך נכדו וכמעשה אבות עשו בנים, כי היה יצחק גדול כאביו ופחד המלך פן ילחם בו בגרשו אותו מארצו עכ"ל · ואין דבריו נראים לי במה שאמר שפחד פן יכבוש מלכותו בידו החזקה, כי חלילה לאברהם מעשות זאת וה' אמר לו בפירוש ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה (בראשית ט"ו י"ו), ולא הרשה לו לקחתה עד בוא העת המוגבל ממנו ית', ואפי' ארץ האמרי ומכ"ש ארץ פלשתים שאיננה מעיקר א"י, ומדוע יתאוה אברהם לזה והוא יחיד עם בניו ובני ביתו, האם יחפוץ למלוך או למשול בעמים, חלילה לחשוב זאת על עבד ה', כי אף אם לזרעו הורבה הבטחת הארץ, לפי שהיו עם גדול ורב בצאתם ממצרים, וכן הבטיח ה' אל אברהם להרבות זרעו כעפר הארץ וככוכבי השמים, לכן הבטיח לו לתת להם גם את הארץ לשבת שם חפשי מעבודת מלכי עמים אחרים כדי לעבוד שם את ה', אבל אברהם ויצחק די להם באהל אחד ושדה אחד או שנים לצורך בני ביתם. וכאשר התפלל יעקב ואמר ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש (שם כ"ח כ'), ואף כי ברכם ה' ונתן להם עושר גדול עד שהי' לאברהם שי"ח עבדים וכן יצחק הי' עשיר מאבימלך, זהו תוספת טובה אשר השפיע ה' לאוהבי שמו, לא שהם התפללו על זה, ומכ"ש שירצו לקחת באחרים ארץ אחרת נגד רצון השם, ואם נלחם אברהם עם ארבעת המלכים לא הי' זה אלא להצלת לוט בן אחיו, ואפילו השבי אשר לקח מן המלחמה שמותר מן התורה, וגם לפי נימוסי כל הדתות, ועפ"י רשיון מלך סדום שנתן לו במתנ' גמורה ואמר לו תן לי הנפש והרכש קח לך, ועכ"ז אמר לו אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך, ואם ידע אבימלך מהבטחת הארץ לאברהם ידע ג"כ מאמר ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה, ולכן לדעתי לא היתה פחדו רק בעבור זרעו פן יפרו זרע יצחק את הברית בעבור שהוא החל בהפרת הברית כמ"ש הרמב"ן בתחל' ובזה דבריו נכונים ·ונ"ל לפרש מאמר עשינו עמך רק טוב, שנראה שאיננו מאמר אמיתי, כי אף אם לא עשו עמו רעה לקחת את שלו, מ"מ לא יתיחס השילוח מארצם להטבה עד שיאמרו שלא עשה עמו רק טוב, ולכן אומר שבאמת הקנאה לא היתה רק מאנשי הארץ והמלך וכסאו נקי, וגם שרי המלך הקרובים אליו כמו פיכל ואחזת לא קנאו אותו, ולכן נאמר ויקנאו אתו פלשתים, והמלך בראותו קנאת העם כי רב הוא, נתיירא פן בקנאתם באם עברתם ימרדו גם במלך ויעשו רעה עם יצחק, ולכן לטובת יצחק אמר לו לך מעמנו, ולא אמר לו לך מארצנו, כי לא שלחו מארצו רק מעיר המלוכה שלא יראוהו המקנאים ותשכח קנאתם מלבם, ולכן נתישב יצחק בגבול גרר שהוא מארץ פלשתים (שלא כדעת הרמב"ן), וכאשר ראה שגם שם רבו עמו על הבארות, יצא מארצו לבאר שבע שהוא ארץ כנען ממש, וכראות אבימלך שיצחק יצא מכל ארצו את אשר לא צוה ולא עלתה על לבו, אז נתעורר לבוא אליו לחדש הברית כי אמר אולי חשב יצחק שכוונתו היתה לרעה באמרו לך מעמנו והוא המקנא, ואמר לו אם תעשה וגו' וכאשר עשינו רק טוב (במה שאמרנו לך מעמנו והטובה היא) ונשלחך בשלום, כדי שלא יפגעו בך אנשי הארץ המקנאים · והנה הבארות אשר רבו עליהן ולא הזכיר זאת יצחק לאבימלך, אולי קיצר פה הכתוב. ונ"ל עוד לומר שלא גזלו ממנו הבארות רק שרבו עליהן ובאו בטענה לאמר לנו המים · והוא טען כנגדם עד שהודו לו, או השוו עמו שגם הם ישקו שם צאנם, ולכן נאמר באברהם אשר גזלו עבדי אבימלך (לעיל כ"א כ"ה), וכאן לא נאמר רק ויריבו, רבו, גם מדוע יקרא יצחק שמות לבארות שביד אחרים, ואין לפרש ויקרא, הקורא, ולא יצחק, כי בבאר הג' מפורש ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו, הוסב הדיבור אל יצחק או אל אחד מעבדיו, ואל יקשה בעיניך מדוע חפר עוד באר אחרת, כי חשש פן ירינבו עוד עלי' או אולי לא הספיקו לו ולהם המים, ואל יהי דבר זה חידוש בעיניך שהבארות נשארו לו כי כן מצאתי בתרגום יב"ע בפסוק ויריבו, ונצו רעוותא וכו' והוה גבו מן שמיא ויבשת ובכן אהדרו יתה ליצחק וכו' · אתה עתה ברוך ה', שב למעלה, עתה אנו שואלים ממך אתה ברוך ה' שלא תעשה עמנו רעה וגו', ולשון הרשב"ם כמו כן כרות ברית עמנו ושלחתנו בשלום כמו שעשינו לך, אתה שאתה ברוך ה' דוגמת בא ברוך ה' שכתוב בלבן, וכן עשה יצחק וילכו מאתו בשלום עכ"ל · ולדעת המתרגם האשכנזי באורו באנו אליך לכרות ברית עמך כי ראינוך שאתה כעת ברוך ה' :