Die Torah - Die fünf Bücher Mose
בארץ ההוא. אַעַ"פִּ שֶׁאֵינוֹ חֲשׁוּבָה כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַצְמָהּ, כְּאֶרֶץ שִׁבְעָה גוֹיִם (בראשית רבה):
בשנה ההיא. אַעַ"פִּ שֶׁאֵינָהּ כְּתִקְנָהּ, שֶׁהָיְתָה שְׁנַת רְעָבוֹן (בראשית רבה):
בארץ ההיא בשנה ההיא. שְׁנֵיהֶם לָמָּה? לוֹמַר, שֶׁהָאָרֶץ קָשָׁה וְהַשָּׁנָה קָשָׁה:
מאה שערים. שֶׁאֲמָדוּהָ כַּמָּה רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת, וְעָשְׂתָה עַל אַחַת שֶׁאֲמָדוּהָ מֵאָה. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ אֹמֶד זֶה לְמַעַשְׂרוֹת הָיָה:
In jenem Lande בארץ ההוא, obschon es nicht so ausgezeichnet war wie das Land Israel selbst, wie das Land der sieben Völker.
In jenem Jahr בשנה ההיא, obschon es nicht gut war; denn es war ein Hungerjahr.
In jenem Lande in jenem Jahre בארץ ההיה בשנה ההיא, warum steht beides? Um zu sagen, dass das Land hart und das Jahr hart war.
Hundertfach מאה שערים, man hatte geschätzt, wieviel es bringen könnte; und es brachte das 100 fache von dem, was man geschätzt hatte; unsere Lehrer sagen, diese Abschätzung geschah wegen der Zehnten (Bereschit Rabbah 64:6).
בארץ ההוא, אע"פ שאינה חשובה כארץ ישראל עצמה כארץ שבעה גוים (ב"ר)· בשנה ההוא, אע"פ שאינה כתקנה שהיתה שנת רעבון (ב"ר)· מאה שערים, שם ענין שיעור ואומד ופירושו שמצא במה שאסף מאה חלקים יותר ממה ששערו בני אדם שיצא מן הזרע ההוא כגון שדה ששיערוה שיוציא כור א' הוציא מאה כורין, וחז"ל אמרו אומד זה למעשרות הי', ונכון הוא גם לפי פשוטו כי האבות קיימו לתת המעשר לעובדי השם כאשר מצאנו באברהם ויתן לו מעשר מכל (בראשית י"ד כ'), וביעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (שם כ"ח כ"ב), ובלי ספק גם יצחק קיים מצוה זאת כאשר קבלה מאביו וממנו קבלה יעקב לקיימה ג"כ· ויברכהו ה', הוא כלל שאחר הפרט כמו שמתורגם בל"א, או היא ברכה אחרת בשגר אלפיו ועשתרות צאנו: ויגדל האיש, בעושר, ונלמד מענינו· וגדל, לדעת הראב"ע הוא פעל עבר לגזרת פָעֵל כמו יָרֵא זָקֵן, ולדעת הרד"ק בשרשים שרש גדל הוא מקור (מהדגוש והראוי גַדֵל ונפל הדגש כמו אל יוסף פרעה הָתֵל (שמות ח' כ"ה), ובא הנח תמורתו. כן הוסיף בעל מכלל יופי בדבריו, ואולי מצא כן בפירושו לספר בראשית, אבל במכלול (ד' קטן דף י"ז ע"א) כתב ואפשר שיהי' המקור ג"כ פָעֵל, ושם כוונתו על המקור מבנין הקל ע"ש), או הוא תואר, והנכון לדעתי כדעת הראב"ע, כי המקור מבנין הכבד בשרש זה הוא יוצא וענינו לגדל אחרים כמו אחל גַדֶלְךָ (יהושע ג' ז'), חוץ מהזרות לבוא הנח תמורת הדגש עם שנמצאו מעטים כמוהו, ובאמת המלות המוסגרות לא מצאתי בס' השרשים רק במכלל יופי ואולי העתיקם מפי' הרד"ק לספר בראשית כ"י שבא לידו, וגם לפרש שהוא תאר הוא זרות בלשון לחברו עם וילך שהוא פעל עבר מהופך מעתיד ע"י הוי"ו, או עם הלוך שהוא מקור, אבל לדעת הראב"ע יחוברו ב' עברים על נכון, עם שהא' הוא עבר מהופך מעתיד והב' עבר בעלם, ועניגם אחד, וגם נגינת הטעם מורה שאין הלוך וגדל מחוברים רק וילך הלוך, ומלת וגדל חוזרת על וילך:
In diesem Lande und in diesem Jahre, Land und Jahr waren ungünstig und doch fand er hundert שערים. Im Munde der Weisen heißt allerdings שער auch Maß, allein in תנ"ך kommt es nur als Tor und Marktplatz vor. So Kön. II. 7, 1. Daher heißt auch wohl das Zeitwort שעור: zu Markte sitzen, feilbieten, davon Prov. 26, 6 u. 7 ׳אל תלחם את לחם רע עין וגו׳ כי כמו שער בנפשו כן הוא וגו. Wenn der Geizige dich zu Tische ladet, so ist es ihm, als "ob er mit seiner Seele zu Markte sitze", als ob er ein Stück von seinem Leben feilbiete. תאנים שוערים (Jirm. 29, 17) sind "Markthüter", Früchte, die nicht vom Markte kommen, nicht verkäuflich sind, d. h. schlechte Früchte. שערוריה und שערורה in Jirmija und Hosea heißt: Feilheit. Demgemäß hieße hier מאה שערים: hundert Märkte. Es reichte der Ertrag nicht nur für seinen Bedarf aus, sondern er brachte das Hundertfältige gegen gewöhnliche Erträge davon auf den Markt. —
ויברכהו ד׳. So war er zuerst der Gottgesegnete. Indem er den Segen nicht wucherisch aufspeicherte, sondern auf den Markt brachte, kam in dem Hungerjahr sein Segen der allgemeinen Not zu gute, und zuerst erblickte man in ihm nur den von Gott gesegneten Mann.