Die Torah - Die fünf Bücher Mose
מלבד הרעב הראשון אשר הי' בימי אברהם , אולי לא הי' רעב בעולם עד ימי אברהם ועל כן ימנה הכתוב ממנו , כי מה צורך להזכיר זה · והנכון בעיני כי זה להגיד כי היו זוכרים אותו הרעב הראשון ומספרים עליו שבעבורו ירד אברהם למצרים , ושם עשה לו השם כבוד גדול , ולכן הי' יצחק חפץ ללכת בדרך אבותיו לירד שם עד שנאמר לו אל תרד מצרימה. (הרמב"ן וכן פי' הרשב"ם), וכן נמצא בס' הישר שהי' דעתו ללכת למצרים עד שאמר לו הקב"ה אל תרד מצרימה: אל אבימלך מלך פלשתים, לא נודע אם היה אבימלך אשר היה בימי אברהם או שכל מלך פלשתים בעת ההיא יקרא כן, כי גם בימי דוד יקרא אבימלך, ודעת אנקלוס שהיה בנו. (הרמב"ן), ור"ל להלן בפסוק ויאמרו ראו ראינו וגו' בינותינו בינינו ובינך, ת"א בין אבהתנא וכו'. וכן נמצא בספר הישר שהי' בנו ונקרא במלך ואביו מת לתקופת השנה אחרי מות שרה והמליכו את בנו בן שתים עשר' שנה וקראוהו אבימלך כמשפט אז לעשות בגרר: וילך יצחק אל אבימלך, כי היה בדעתו לרדת מצרימה והלך אל אבימלך בעל ברית אביו אולי ייטיב עמו ולא יצטרך לירד למצרים, והנה אבימלך מפני בריתו של אברהם לא נגע בו ולא בביתו כלל, אבל אנשי המקום המה בקשו ממנו דרך שאלה על אשתו והוא אמר אחותי היא, ואף על פי כן לא נגע בה המלך ולא איש מאנשיו כי היו זוכרים בענין אברהם, ולכך אמר כמעט שכב אחד העם יאמר אני לא נגעתי בה ונשמרתי ממנה אבל קרוב היה שיכשל בה אחד מאנשי הארץ והיית מביא עלינו אשם כאשר היה עלינו מעט בענין אביך. (הרמב"ן):
Seit das Land Abraham zum einstigen Besitze verheißen worden, sehen wir daßelbe wiederholt von Hungersnot heimgesucht, eben das Land, das bestimmt war von Milch und Honig überzufließen. Denn die Blüte dieses Landes soll nicht bloß durch die Arbeit des Menschen und die Gunst der Natur, sondern in erster Linie durch die Sittlichkeit und Rechtschaffenheit seiner Bewohner bedingt sein. "Es speit die Bewohner aus, sobald sie sittlich entarten". Sowie das Volk ursprünglich ein "hartes", schwer zu gewinnendes Volk, durch die Macht des Gesetzes das Gottesvolk wurde, so war auch sein Boden an sich hart und unfruchtbar, der Hungersnot preisgegeben, und nur eben durch die Macht desselben Gesetzes zum Lande der Fülle und des Segens zu umwandeln. Garisim und Ebal, das ist das Bild der Alternative, zwischen welche das Volk von vornherein gestellt war; wüste Öde der eine, üppige Blüte der andere. Und auf Ebal, den öden, ward der Altar der Thora gebaut. Denn völlig voraussetzungslos soll durch das Gesetz ein Ebal zum Garisim werden. Land und Volk gehören innig zusammen, keines erreicht die Blüte ohne das andere.