Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ואחרי כן יצא אחיו וגו'. שָׁמַעְתִּי מִ"אַ הַדּוֹרְשׁוֹ לְפִי פְּשׁוּטוֹ, בְּדִין הָיָה אוֹחֵז בּוֹ לְעַכְּבוֹ, יַעֲקֹב נוֹצַר מִטִּפָּה רִאשׁוֹנָה וְעֵשָׂו מִן הַשְּׁנִיָּה; צֵא וּלְמַד מִשְּׁפוֹפֶרֶת שֶׁפִּיהָ קְצָרָה, תֵּן לָהּ שְׁתֵּי אֲבָנִים זוֹ אַחַר זוֹ – הַנִּכְנֶסֶת רִאשׁוֹנָה תֵּצֵא אַחֲרוֹנָה וְהַנִּכְנֶסֶת אַחֲרוֹנָה תֵּצֵא רִאשׁוֹנָה; נִמְצָא עֵשָׂו הַנּוֹצָר בָּאַחֲרוֹנָה יָצָא רִאשׁוֹן וְיַעֲקֹב שֶׁנּוֹצַר רִאשׁוֹנָה יָצָא אַחֲרוֹן, וְיַעֲקֹב בָּא לְעַכְּבוֹ, שֶׁיְּהֵא רִאשׁוֹן לְלֵדָה כְּרִאשׁוֹן לִיצִירָה, וְיִפְטֹר אֶת רַחְמָהּ וְיִטֹּל אֶת הַבְּכוֹרָה מִן הַדִּין:
בעקב עשו. סִימָן שֶׁאֵין זֶה מַסְפִּיק לִגְמֹר מַלְכוּתוֹ עַד שֶׁזֶּה עוֹמֵד וְנוֹטְלָהּ הֵימֶנּוּ:
ויקרא שמו יעקב. הַקָּבָּ"ה; דָּ"אַ אָבִיו קָרָא לוֹ יַעֲקֹב עַל שֵׁם אֲחִיזַת הֶעָקֵב:
בן ששים שנה. י' שָׁנִים מִשֶּׁנְּשָׂאָהּ עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית בַּת י"ג שָׁנָה וּרְאוּיָה לְהֵרָיוֹן, וְי' שָׁנִים הַלָּלוּ צָפָה וְהִִמְתִּין לָהּ, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אָבִיו לְשָׂרָה; כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְעַבְּרָה, יָדַע שֶׁהִיא עֲקָרָה, וְהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ (יבמות ס"ד), וְשִׁפְחָה לֹא רָצָה לִשָּׂא, לְפִי שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה לִהְיוֹת עוֹלָה תְמִימָה:
Und dann kam sein Bruder zur Welt, ich habe einen aggadischen Midrasch gehört, der den Vers nach dem einfachen Sinn erklärt; mit Recht hielt er ihn fest, um ihn zurückzuhalten; denn Jaakob war zuerst gezeugt worden und Esaw nach ihm; geh und lerne von einem Rohr, das eine enge Öffnung hat; lege zwei Steine hinein, einen nach dem anderen; der zuerst hineingekommen, kommt zuletzt wieder heraus; und der zuletzt hineingekommen, kommt zuerst heraus; daraus ergibt sich, Esaw, der zuletzt gebildet worden, kam zuerst zur Welt; und Jaakob, der zuerst gebildet worden, kam zuletzt zur Welt; darum wollte Jaakob ihn zurückhalten, damit er zuerst geboren werde, wie er auch zuerst gebildet worden; dass er den Mutterschoß erschließe und die Erstgeburt rechtlich erhalte (Bereschit Rabbah).
Die Ferse Esaws, ein Zeichen, dass der eine (Esaw) nicht Zeit haben werde, seine Herrschaft zu vollenden, da werde sich schon der andere (Jaakob) erheben und sie ihm nehmen.
Er nannte ihn Jaakob, der Heilige, gelobt sei Er, Er sprach, ihr habt euerem Erstgeborenen einen Namen gegeben, so will auch ich meinem Erstgeborenen einen Namen geben; das bedeuten die Worte: »Er nannte ihn Jaakob«. Andere Erklärung: sein Vater nannte ihn Jaakob nach dem Anfassen der Ferse עֵקֶב.
War sechzig Jahre alt, zehn Jahre, nachdem er sie geheiratet hatte, bis sie 13 Jahre alt und zur Mutterschaft fähig war, und noch zehn Jahre harrte und wartete er auf sie, wie sein Vater Sara gegenüber getan; als sie da nicht Mutter wurde, wusste er, dass sie unfruchtbar war, und er betet für sie; aber eine Magd wollte er nicht nehmen, weil er auf dem Berge Morija zum fehlerlosen Ganzopfer geheiligt worden war.
ויקרא שמו יעקב , הקורא או יצחק אביו : בלדת אתם , אנקלוס ויב"ע תרגמו , כד ילידת , הסבו הפעל אל רבקה שאינה נזכרת בפסוק , וענינו כמו בלדתה אותם , ויותר נראה להסב אותו אל יצחק הנזכר פה וענינו כמו בלדתו אותם , כי פעל ילד יאמר גם על האיש , כמו ועירד ילד את מחויאל ( בראשית ד' י"ח ) , ולא נאמר הוליד , כי מדבר על זריעת האיש כמ"ש רש"י , שם וע"ש בבאורי , והמתרגם האשכנזי באר בלדת ( המוליד ) אותם , בל"א ( אלס מאן זיא גבאהר ) , ופתר ( אלס זיא גבאהרן וואורדן ) , שהוא הלשון היותר מתוקן בל"א :
ויקרא, da nannte er, Jizchak. Auf diesen Umstand hatte die Umgebung nicht geachtet, wohl aber Jizchak. Er sah dem Esau fast ähnlich; das bei ihrer Geburt erscheinende Besondere war aber ein Gegensatz. Esaus Besonderheit lag in seiner Persönlichkeit; Jakobs in dem, was er tat, oder in der Stellung, die er einnahm. Er nannte ihn יעקב: der wird hinterdrein kommen, lässt Esau den Vortritt, kommt aber nach, ist eben der צעיר, der Geringere, Schwächere, der unerwartet zuletzt als der erste dastehen wird. (עקב heißt unerwartet nachkommen. Daher עֵקֶב die nicht erwartete Folge, der nicht angestrebte Lohn. Daher auch עקב: jemanden unerwartet Leides tun, ihn überlisten). (Siehe zu Kap.22, 18).