Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ויאמר ה' לה. עַל יְדֵי שָׁלִיחַ; לְשֵׁם נֶאֱמַר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהוּא אָמַר לָהּ (בראשית רבה):
שני גוים בבטנך. גיים כְּתִיב; אֵלּוּ אַנְטוֹנִינוּס וְרַבִּי, שֶׁלֹּא פָסְקוּ מֵעַל שֻׁלְחָנָם לֹא צְנוֹן וְלֹא חֲזֶרֶת לֹא בִימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִימוֹת הַגְּשָׁמִים (עבודה זרה י"א):
ושני לאמים. אֵין לְאֹם אֶלָּא מַלְכוּת:
ממעיך יפרדו. מִן הַמֵּעַיִם הֵם נִפְרָדִים זֶה לְרִשְׁעוֹ וְזֶה לְתֻמּוֹ:
מלאם יאמץ. לֹא יִשְׁווּ בִּגְדֻלָּה, כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה (יחזקאל כ"ו), לֹא נִתְמַלְּאָה צוֹר אֶלָּא מֵחֻרְבָּנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם:
Und der Ewige sprach zu ihr, durch einen Boten; zu Schem wurde es gesagt in göttlichen Geist, und er sagte es ihr (Bereschit Rabbah 63:7).
Zwei Völker sind in deinem Inneren, גוֹיִם Stolze steht geschrieben (und wir lesen גיים), das ist Antoninus und Rabbi, auf deren Tisch niemals weder Rettich noch Kopfsalat fehlte, weder im Sommer noch im Winter (Abod. zar. 11a).
Und zwei Nationen, unter לְאוֹם ist nicht anderes als Herrschaft zu verstehen (dort 2b).
Werden sich von deiNnem Schoße trennen, vom Schoße an trennen sie sich, dieser zu seiner Bosheit und jener zu seiner Aufrichtigkeit.
Wird stärker sein als die andere Nation, sie werden nicht gleich sein an Größe; wenn der eine sich erhebt, sinkt der andere; so heißt es (Jech. 26, 2), »ich fülle mich von der zerstörten«; Zor füllte sich nur an der Zerstörung von Jeruschalajim (Megillah 6a).
ויאמר ה' לה , ע"י נביא · ( הרשב"ם והראב"ע ) , כן פי' רש"י , וכן מתורגם בל"א · שני גוים בבטנך , אל תראי , כי צער שלך הוא בשביל שתאומים יש בבטנך , שמרובה צער העיבור של שנים מצער עיבור אחד ודרך נשים לך , ומלת גוים נכלה בה יו"ד הרבים מהמכתב ונשארה במבטא · ושני לאמים , רש"י כתב אין לאום אלא מלכות , ולשון הרשב"ם ושני לאמים מלכיות , כדכתיב מלכי ארץ וכל לאמים ( תהלי' קמ"ח י"א ) , כפל לשון הוא , אבל לאמים ( נ"ל שצ"ל אמים ) הוא עמים עכ"ל · והנה אנקלוס ויב"ע תרגמו לאמים מלכון , ולדעתי אף פה אין לאומים אלא כפל לשון של גוים , כי יראה שמליצה נבואיית היא שבאה במאמרים קצרים מב' וד' מלות , ולכן תהי' מליצת שני גוים ושני לאמים אחת בענין וכפולה במלות שונות , וכן הוא כפול תמיד במליצת הנביאים למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק ( תהלים ב' א' ) , אמר לרשע צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים ( משלי כ"ד כ"ד ) , ורבים כן · וכתב רש"י בתהלים ( ב' א' ) , כי מנחם פתר לאומים ואומים וגוים כלם קרובי ענין , ואולם כבר הודעתיך שאין השמות הנרדפים משותפי ההוראה מכל וכל , כי אם יש לכל אחד מהן הוראה נבדלת בענין , ומלת לאם יאמר על הגוי שעניניו מסודרים ומיושרים באופן המביא אל ההנהגה המדינית , וזה הוא מכין המלכות , לכן אמרו אין לאום אלא מלכות , בל"א ( רייך שטאט או נאציאהן ) , כי כל עוד שאין עניני הגוי מסודרים על האופן ההוא לא יקר' ( נאציאהן ) , ומלת גוי ועם כולל גם הגוי בלתי מסודר , כמו בל"א ( פאלק ) , ולכן גם המתרגם האשכנזי תרגם לאמים ( נאציאנן ) , וגוים ( פעלקר ) · מלאם , בא רפה הלמ"ד שלא כמנהג וראוי להדגש לחסרון נו"ן מן · ורב , ר"ל הגדול בזמן יציאתו לעולם ואע"פ שהזמן מועט קרא את היוצא ראשון רב והשני היוצא אחריו צעיר וכן לא רבים יחכמו ( איוב ל"ב ט' ) , גדולים בשנים · יעבד צעיר , הפעל הקל משרש עבד יאמר לפעמים על העובד ולפעמים על הנעבד , אלא שיש הבדל ביניהם , כי הנעבד קשור עם בי"ת כמו לא תעבד בו ( ויקרא כ"ה ל"ט ) , א"כ תאמר על העבד עובד אותו ועל האדון עובד בו , ולכן תהי' הכוונה פה על העבד , ועכ"ז תחסר פה מלת את המורה על הפעול , אבל על הרוב הפועל הוא הראשון ( חוץ מדברים שאין לספק בהם יבוא הפועל באחרונה ובלא את כמו מים תבעה אש ( ישעיה ס"ד א' ) , שהאש הפועל והמים הפעול , אבנים שחקו מים ( איוב י"ד י"ט ) , אבנים הפעולים ומים הפועלים ) , ולכן יהי' פה הראשון הפועל שהרב יהי' העובד אל הצעיר הצעיר , וכן בן יכבד אב ( מלאכי א' ו' ) , שהם בלי ספק הבן הוא המכבד כמ"ש אחר זה , ואם אב אני איה כבודי , וכן ת"א ויב"ע , וכן מתורגם בל"א · ובכוונה מכוונת נכתב המאמר הזה בלתי מבואר לפי שפעמים יעבד הרב את הצעיר לכן הי' הפועל ראשון , וכן יהי' אחר שוב שביתינו , ופעם יעבוד הצעיר את הרב בזמנינו בעוונותינו , כ"פ מהר"י אברבנאל · והנה לתשובת דרישתה לא הי' צריך לומר רק שני גוים בבטנך , ולכן הי' צערה גדול , רק מתוך שהנביא התחיל לומר לה גמר ופי' לה כל עתידות :
שני גוים וגו׳ ,ושני לאמים וגו׳. Uns scheint die Lehre vom Parallelismus, des כפל ענין וכו׳ eine freilich bequeme, aber schon einer ernsten menschlichen Rede, geschweige denn einer Gottesschrift durchaus unwürdige Interpretationskrücke zu sein. Kaum Kinder, höchstens Betrunkene mögen כפל ענין במלות שונות gedankenleer lallen. לאם ist der Staatsverband, אין לאום אלא מלכות. Verschiedene Völker brauchen doch nicht verschieden geartete Staaten zu bilden. Europa zählt eine Menge Völker, und doch sind die meisten europäischen Staaten im Grundprinzip und Wesen fast dieselben. Rebekka wurde gesagt, sie trage zwei Völker in ihrem Schoße, die zwei verschiedene soziale Gestaltungen repräsentieren werden. Einen Staat, der seine Größe auf Geist und Sitte, auf das Menschliche im Menschen erbaut; einen anderen, der seine Größe in Schlauheit und Macht sucht. Geist und Macht, Sittlichkeit und Gewalt stehen einander gegenüber, und zwar schon von der Geburt an werden sie sich einander gegenüberstehen. Ein Staat wird immer mächtiger sein als der andere. Die Schale wird fortwährend schwanken zwischen לאום ולאום. Die ganze Geschichte ist nichts als ein Kampf, ob Geist oder Schwert, ob, wie das Wort der Weisen diesen Gegensatz ausdrückt, Jerusalem oder Cäsarea das Herrschende sein soll.
רב heißt nie der Altere, sondern immer: groß an Zahl und Macht. Zuletzt wird derjenige, der bis dahin als der Mächtigere erschienen, nur für den materiell Geringeren gearbeitet, dessen Sieg vorbereitet haben, und sich ihm zuletzt selbst unterordnen— der Träger des Geistes und der Sitte geht als der endliche Sieger aus diesem Kampfe hervor, und der Träger der Macht wird nicht vernichtet, wohl aber findet er zuletzt selber sein Ziel in der Huldigung und Hingebung an den andern.