Die Torah - Die fünf Bücher Mose
וישלחו, הרד"ק בשרשים שרש שלח פירשו מלשון לויה וכן תרגם יב"ע · אבל אנקלס עם שתרג' ואברהם הלך עמם לשלחם (לעיל י"ח י"ו), לאלוויתהון, תרגם פה, ושלחו, נראה שמפרש כפשוטו, שהרשוה ללכת עם העבד, ועל פיו תרגם כן גם המתרגם האשכנזי · אחתם, המפרשים לא פירשו המלה הזאת הבאה בלשון רבים שלא כמשפטו כי לא נזכר בכתוב רק אח אחד והוא לבן, ונראה לי לפי פשוטו כי לא נמנע הכתוב מלקרא אח או אחות גם לשאר קרובים כמו כי אנשים אחים אנחנו (שם י"ג ח'), וגם אמנה אחתי בת אבי היא (שם כ' י"ב), ורצה לתרץ דבריו בעל שקראה אחותי בעבור שיש איזה קורבה ביניהם · ונראה שהושאל השרש הזה אל הקרובים בעבור האהבה אשר ביניהם בטבע מחמת קורבתם, ולכן הושאל ג"כ אל האוהבים הנאמנים שאינם קרובים כמו אחי מאין אתם (שם כ"ט ד'), ודוד אמר בקינתו על שאול ויהונתן, צר לי עליך אחי יהונתן (שמואל ב' א' כ"ו), וכן חירם לשלמה, מה הערים האלה אשר נתתה לי אחי (מלכים א' ט' י"ג), ובחרו בזה להפלגת האהבה, בעבור שהיא הקורבה היותר גדולה שהוא ראשון בראשון, אבל אב או בן עם שהקורבה יותר גדולה בהם לא השתמשו בו רק במקו' שיש לאחד מעלה על חבירו בחכמה או בזקנה, כמו שאמר אלישע על אליהו בהפרדו ממנו, אבי אבי רכב ישראל ופרשיו (שם ב' ב' י"ב), ועלי אמר לשמואל, בני שוב שכב (שמואל א' ג' ו'), ולכן הואיל ולבן הי' פה ראש המדברים כמו שכתוב ויאמר אחיה ואמה, לכן אמר כאן אחתם אשר עליו · וכלל בכנוי הזה גם אביו ואמו הטפלים אליו בענין הספור הזה בעבור שמלת את תאמר בשלוש גם על שאר הקרובים, כ"ז כ"ל לפי פשוטו, אבל לפי מה שסופר בספר הישר הי' לה עוד אח שלא נזכר בכתוב ושמו שכר, ואולי ירמוז עליו הכתוב פה במלת אחתם · מנקתה, בסדר עולם פ"א אמרו שרבקה היתה בת ג' שנים כשנשאת ליצחק, אבל לפי פשוטו נראה שלא היתה קטנה כ"כ, כי שלחוה מחוץ לעיר לשאוב מים, וכן משמע ביבמות (דף ס"א ע"ב), שהיתה אז נערה, וכתבו שם התוספת שה"ר שמואל חסיד משפירא הוכיח שהיתה אז בת י"ד שנה ע"ש · וכפי המסופר בס' הישר היתה אז בת עשר שנים, ויהי' פה הפי' מנקתה מקדם בשנות יניקתה · ויראה שהי' דרכן אז שהמינקת היתה אצלה לשמשה גם אחר שתגדיל, ולא נזכר פה נערות, כי קיצר הכתוב, ולהלן מפורש ששלחו עמה גם נערות :
אחתם. Immer tritt bedeutsam Betuel völlig in den Hintergrund, Laban, der Sohn, regiert, so daß nicht eine Tochter, sondern eine Schwester aus dem Hause entlassen wurde. Welch ein Kontrast zu dem abrahamitischen Hause, wo Jizchak, ein Sohn von vierzig Jahren, in der heiligsten, für sein Leben entscheidendsten Angelegenheit so großartig gar nicht hervortritt, sondern die Wahl seines Weibes ganz dem Vater und dessen Veranstaltung überlässt!
Die Amme geht mit. Auch da sehen wir ein reineres Verhältnis. Eigentlich war es der Stolz der Mutter, selbst ihr Kind zu nähren, wie wir von Sara wissen. Wo nicht, so wurde es nicht bloß für Geld gesäugt, das Weib, das es mit ihrer Brust genährt, blieb ihm das ganze Leben anhänglich nahe.