Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אתה הכחת. רְאוּיָה הִיא לוֹ שֶׁתְּהֵא גּוֹמֶלֶת חֲסָדִים, וּכְדַאי לִכָּנֵס בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם; וּלְשׁוֹן הֹכַחְתָּ בֵּרַרְתָּ, אפרו"בישט בלע"ז:
ובה אדע. לְשׁוֹן תְּחִנָּה, הוֹדַע לִי בָּהּ:
כי עשית חסד. אִם תִּהְיֶה מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְהוֹגֶנֶת לוֹ אֵדַע כִּי עָשִׂית חֶסֶד:
Sie hast Du bestimmt, sie ist seiner würdig; denn sie wird wohltätig sein und wert, in das Haus Abrahams einzutreten; der Ausdruck »bestimmt הֹכַחְתָּ« bedeutet soviel wie »ausgewählt«; gebilligt in anderen Sprachen.
Und daran möchte ich erkennen, ist der Ausdruck der Bitte, tue mir dadurch kund.
Dass Du Gnade erwiesen hast, wenn sie von seiner Familie und seiner würdig sein wird, werde ich erkennen, dass Du Gnade erwiesen hast.
והיה הנערה, המדקדקים מפרשים הלשון הזה על הענין, בעבור שהוא' ל"ז, וכבר כתבנו בהקדמה שבבוא הפעל קודם השם לא ישגיח לא על המין ולא על המספר: אתה הכחת, לשון רש"י, ראוי' היא לו שתהא גומלת חסדים וכדי לכנס בביתו של אברהם: ולשון הוכחת, בררת, אפרובי"רט בלע"ז עכ"ל, בל"א (בילליגן, אויסערזעהן): ובה אדע, לשון תחנה הודע לי בה: כי עשית חסד, אם תהיה ממשפחתו והוגנת לו אדע כי עשית חסד, כן פי' רש"י: ולשון הרמב"ן ואם כן יאמר ידעתי כי בזאת אותה הוכחת לעבדך ליצחק ואינו נקשר יפה, אבל פירושו הקרה נא לפני היום המקרה שתהי' הנערה אשר אומר אליה אותה שהוכחת לעבדך ליצחק (היא תאמר לי כן ובזה אדע שאינה אחרת שלא הוכחת, הרשב"ם) ועשה בזה חסד עם אדוני אברהם כי בה אדע כי עשית חסד עמו אם תהי' ממשפחתו וטובת שכל ויפת מראה, וכן אמר (להלן העבד) והי' העלמה וגו' הוא האשה אשר הכיח ה' וגו' עכ"ל: והמתרגם לל"א לא תרגם כן, כי תרגם כפי הענין: (טו) טרם כלה, בעוד שלא כלה: אשר ילדה וגו', בעבור שהיה לנחור בנים מפילגשו ראומה ייחסו לעולם בתואל למלכה, ובעבור שהנערה הזכירה אם אביה תחלה בת בתואל אנכי בן מלכה, כי כן דרך הנערות כדרך ותגד לבית אמה, לכן יזכירנו הכתוב כן, בן מלכה אשת נחור, אבל העבד אמר ותאמר בת בתואל בן נחור, כי תקן הדבר בדרך מוסר, אבל אמר אשר ילדה לו מלכה לומר שהוא בן הגבירה: (הרמב"ן), ודע כי מן אשר עד אברהם הוא כמו מאמר מוסגר, שאיננו מעיקר הכוונה, ועיקרו הוא והנה רבקה יוצאת וכדה על שכמה, ולכן מלת אברהם באתנח שהוא מפסיק יותר מן כל הטעמים שלפניו, כאשר הודעתי כמה פעמים שכן הוא משפט המאמר המוסגר: ולכן גם המתרגם האשכנזי הסגירו: (טז) טבת מראה מאד, מראית הנגע היפה הראוי אל האשה: ותעל, אנקלוס ויב"ע תרגמו, וסליקת, מהקל שעלתה, וכן מתורגם בל"א, כי שרש המלה הזאת עלה והעתיד בקל תעלה כדרך הפעיל בפתח האית"ן בעבור העי"ן שאחריו, ועם וי"ו ההפוך תפול הה"א, ותעל, ובלא התי"ו בקמץ בעבור הס"פ, ולא פי' מהפעיל שהעלתה את הכד, דא"כ הי' ראוי לבא עם הכנוי, ותמלא כדה ותעלהו:
Die Weisen wollen übrigens (Taanit 42a) Eliesers Verfahren keineswegs als eine mustergültige Weise, eine Frau zu wählen, empfohlen wissen. Wohl nur ein Elieser, den die Zuversicht eines Abraham auf einer solchen Sendung geleitet, daß Gott schon seinen Engel vor ihm hersenden und ihm das rechte Mädchen zuführen werde, durfte in einer solchen Zuversicht also handeln. Daß sein Verfahren, welches Chulin 95b. formell als Beispiel für das verbotene ניחוש aufgeführt wird, nicht eigentlich unter diesen Begriff falle, hat schon ר"ן zur Stelle erläutert. ניחוש ists, wenn Entschlüsse von Vorgängen abhängig gemacht werden, die in keinerlei vernünftigem, natürlichem Zusammenhang zu ihnen stehen. Allein das Merkmal, an welchem Elieser die für Jizchak geeignete Frau erkennen wollte, gehört ja den Charaktereigentümlichkeiten an, die noch heute das charakteristische Kennzeichen der Nachkommen Jizchaks und Rebekkas bilden, und die wir unter dem Begriff von גמילות הסד zusammenfassen. Diese überall hilfreich beizuspringen bereite Menschenliebe, die erst durch die Sendung der Abrahamiden mittelbar und unmittelbar auch in die nichtabrahamitische Welt sich allmählich Bahn gebrochen, hatte Elieser in Abrahams Hause kennen gelernt, sie war das charakteristische Merkmal des Abrahamzeltes, sie mußte den hervorstechendsten Zug in dem Charakter der künftigen Frau dieses Hauses der rechten Gattin Jizchaks bilden, und wohl durfte Elieser glauben, daß nur in der Familie Abrahams sich noch eine solche Gemütsanlage finden dürfte und darauf sein Verfahren gründen. Sie muss doch jedenfalls eine seltene gewesen sein, sonst hätte sie überall für ihn kein Kennzeichen abgeben können. — לעברך ליצחק, mit großer Feinheit sagt er לעבדך וגוי, nicht לאדני oder לבן אדני; eben der Gedanke, daß Jizchak, für den er eine Frau sucht, עכר ד׳ ist, lässt ihn ein solches Merkmal wählen, und zugleich hoffen, daß Gott ihm die rechte zuführen werde. Ist es ja der dem Dienste Gottes Geweihte, dem er eine Genossin sucht. Die Förderung der Gottessache selbst ist durch die glückliche Wahl bedingt. —