Die Torah - Die fünf Bücher Mose
בקרית ארבע. עַל שֵׁם אַרְבַּע עֲנָקִים שֶׁהָיוּ שָׁם, אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי וַאֲבִיהֶם. דָּ"אַ עַל שֵׁם אַרְבַּע זוּגוֹת שֶׁנִקְבְּרוּ שָׁם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, אָדָם וְחַוָּה, אַבְרָהָם וְשָׂרָה, יִצְחָק וְרִבְקָה, יַעֲקֹב וְלֵאָה (בראשית רבה):
ויבא אברהם. מִבְּאֵר שֶׁבַע:
לספוד לשרה ולבכתה. וְנִסְמְכָה מִיתַת שָׂרָה לַעֲקֵדַת יִצְחָק לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְּשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, שֶׁנִּזְדַּמֵּן בְּנָהּ לִשְׁחִיטָה וְכִמְעַט שֶׁלֹּא נִשְׁחַט, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה:
In Kirjat Arba, nach den vier Riesen; dir dort waren (Bereschit Rabbah 58:4). Achiman, Scheschai, Talmai und ihrem Vater; andere Erklärung, nach den vier Paaren, die dort begraben wurden, Mann und Frau, Adam und Chawa, Abraham und Sara, Jizchak und Ribka, Jakob und Lea (Bereschit Rabbah).
Abraharm kam von Berscheba.
Sara zu betrauern und sie zu beweinen; es schließt sich der Tod Saras an die Bindung Isaaks an, weil durch die Nachricht von der Bindung, dass ihr Sohn zur Opferung bereit gewesen war und nur wenig daran gefehlt hatte, dass er geopfert wurde, ihr die Seele entfloh und sie starb (P. d. R. Elies. 32).
בקרית ארבע, שם האיש ארבע כדכתיב ביהושע את קרית ארבע אבי הענק ( ט"ו י"ג ), כמו מקרית סיחן ( במדבר כ"א כ"ט ) · ( הרשב"ם ) , וכן פי' הראב"ע , והוא שם עלם לו לפי פשוטו · ורש"י כתב שהעיר נקראת כן ע"ש ד' ענקים שהיו שם אחימן ששי ותלמי ואביהם · וגם זה נכון , לקרות העיר על שמם לפי שהיו בה , או שהיתה שלהם · והנה אנקלוס ויב"ע תרגמו ג"כ , קרית ארבע, ויראה כי לדעתם הי' שמה כן כמו קרית ספר ( יהושע ט"ו ט"ו וי"ג ושופטים א' י"א וי"ב ) , קרית יערים ( יהושע ט"ו ט' וכ"ט וי"ח י"ד ) , ואיננו סמיכות קריה של האיש ששמו ארבע, כי אם הי' כן היה להם לתרגם קריתא דארבע כמו שמתרגמים מקרית סיחן , מקרתא דסיחן , וכן כל הסמיכות יתורגמו בארמי בדל"ת בתחלת המלה השני', שמורה בארמי הוראת הקנין, כמלת של, כמו מלך גרר ( בראשית כ' ), מלכא דגרר, אבי כנען ( שם ט' י"ח ), אבוהי דכנען , והנה בהשקפה ראשונה תהי' דעתם הפך הכתוב שמפורש ג' פעמים ביהושע , קרית ארבע האדם הגדול בענקים הוא ( י"ד ט"ו ) , אל ית ארבע אבי הענק ( ט"ו י"ג ) , קרית ארבע אבי הענק ( כ"א י"א ) , שהוא שם בוודאי שם האיש , כי יבוא אחריו התאר שהוא אבי הענק , והאדם הגדול בענקים · אבל אחר ההסתכלות יראה לי כי קראוה קרית ארבע ע"ש האיש ההוא לגודל גבורתו , אם שהיתה שלו או שהי' דר בתוכה , ואז נעשה השם הזה שם העצם לה , ולכן נאמר שם , ושם חברון לפנים קרית ארבע , שזה הי' שמה , ומפרש אח"ז למה קראוה כן על שמו , ואמר כי האדם הגדול בענקים הוא , ולכן תרגם שם יונתן בן עוזיאל , קרית ארבע , אלא שהכתוב מפרש שם אח"ז שנקראת כן ע"ש האיש שהי' שמו ארבע שהיה האדם הגדול בענקים , כמו שתרגם קרית יערים ג"כ כן בלי שנוי , (וקרית ספר אף שתרגם , קרית ארכי , בלי ספק הי' לו איזה כוונה במלת ספר , ועכ"ז חשבו לשם אחד בעבור שלא תרגם קרתא דארכי ) , משא"כ מקרית סיחן ת"א , מקרתא דסיחן , בעבור שאין זה שמה העצמי , רק חשבון , אלא שהמושלים בנשאם מליצתם עליה רצו לכפול הלשון במלות שונות אמרו בתחלה , באו חשבון , תבנה ותכונן עיר סיחון , כי אש יצאה מחשבון , להבה מקרית סיחן , ומה שמצאנו ממרא קרית הארבע ( בראשית ל"ה כ"ז ) , יושבו בקרית הארבע ( נחמי' י"א כ"ה ) , בה"א הידיע' , שלא תבא על שם עצם אדם פרטי , היינו בבחינת צירוף ב' הכוונות יחד , הא' שנעתק השם ארבע מן האדם ההוא אל העיר להיות לה שם עצמי , והב' שהיא קריה של האיש ששמו כן , והבן זה · אבל אנקלוס תרגם גם קרית הארבע , קרית ארבע , ולא קרתא דארבע , על הכוונה הא' לבד · ועיין מ"ש הרד"ק במכלול ( ד' קטן דף כ"ד ע"א ) , ויש לי עוד דברים בזה , אבל אין להאריך פה , שלא לצאת מכוונת החבור : ועיין מ"ש בפ' וישלח ( ל"ה כ"ז ) , ולכוונה זאת תרגם פה גם המתרגם האשכנזי , קרית ארבע : הוא חברון , הכוונה שנקראת עתה חברון בימי משה כותב התורה, שבימיו כבר מת ארבע אבי הענק , ולכן בפרשת מרגלים לא הוזכר רק ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק ( במדבר י"ג כ"ב ) , ולא ארבע , אבל בימי אברהם אולי הי' עדיין חי · ואפשר לא היתה נקראת אז רק קרית ארבע · ויבא אברהם , הרשב"ם כתב אפילו לא בא ממקום אחר אעפ"כ ראוי לומר כי בא לסופדה עכ"ל · והיא ג"כ דעת הרמב"ן שפי' ויבא על התעוררות המעשה · והראב"ע כתב וכאשר מתה שרה היה אברהם במקום אחר ע"כ אמר ויבא אברהם עכ"ל · ורש"י כתב ויבא אברהם , מבאר שבע , ולא פי' מדוע שב לבאר שבע כיון שהי' דר בחברון י"ב שנים קודם העקידה לפי דעתו · וכבר הגדתי דעתי בזה בסוף פ' הקודמת , ואוסיף כאן עוד לבאר כי בעבור שאמרו במדרש ויבא אברהם מהר המוריה , נוכל לומר שבשובו מהר המוריה ללכת לביתו לבאר שבע שמע בדרך שמתה שרה בחברון, לכן בא תחלה לחברון לספדה ולקברה שם, ואח"ז שב לבאר שבע ושם ישב כל ימי חייו · ומה שכתוב בסוף פ' העקדה ויקמו וילכו יחדו אל באר שבע , היינו שבעת שקמו ללכת מהר המוריה הי' דעתם ללכת לבאר שבע , אך בדרך כששמע מיתתה הלך תחלה לחברון , ומה שאמר שם וישב אברהם בבאר שבע היינו אחר שבא מחברון , רק שרצה להשלים ענין באר שבע , ואח"כ לספר ענין ביאתו לחברון וקנין המערה בארוכה. כי זהו הדרך הנהוג בכל התורה להשלים ענין אחד כולו , ואח"ז יתחיל לספר ענין אחר הקדוש לסוף הענין הראשון , כאשר הגדתי בהקדמה ובבאורי כמה פעמים · ונוכל עוד לומר כי הוא כעין כלל ואחריו פרט , כי בתחלה כלל ששב לבאר שבע וישב שם בקביעות, ואח"ז פרט האיך בא לבאר שבע ואמר שבא דרך חברון, כי מהר המוריה בא תחלה לחברון לספוד לשרה ולקברה , ומשם חזר לבאר שבע · לספד לשרה, ענינו על שרה או בעבור שרה כמו אמרי לי אחי הוא ( בראשית כ' י"ג ) , ר"ל עלי או בעבורי · ולבכתה , ולבכות עליה , ובא השרש הזה עם מלת את כמו ובכתה את אביה ( דברים כ"א י"ג ) , ויבך אתו אביו ( בראשית ל"ז ל"ה ) , וכן בלא קשר את או על , כמו ואבכה בלוס נפשי ( תהלים ס"ע י"א ) , ענינו על נפשי :
ויבא אברהם, gewöhnlich: da kam Abraham usw. also war er nicht gegenwärtig bei ihrem Tode. Es wird dahin erklärt: als er von der Akeda nach Hause kam, fand er sein Weib nicht mehr. So wenig misst sich der Lohn, die Verheißung, die den Vätern gegeben worden, nach der Freude und der Heiterkeit, die sie im Leben genießen. Zu dieser Erklärung muß jedoch dann auch noch suppliert werden, daß Sara von Abraham vor seinem Gange nach Moria von Beerscheba nach Chebron entfernt worden war, damit sie den Schmerz nicht plötzlich erhielte. Allein eine Erwägung der ursprünglichen Bedeutung des בוא dürfte diese ganze Voraussetzung unnötig machen. בוא heißt ursprünglich: sich aus dem Freien ins Haus, aus der Öffentlichkeit in einen Privatraum begeben. So bei Gideon (Richter 6, 19) וגדעון בא ויעש וגוי. — (Jes. 26, 20) לך עמי בא בחדריך. — (Jechesk. 3, 23) בא הסגר בתוך ביתך, ziehe dich zurück und schließe dich ein. So auch בוא השמש im Gegensatz zu צאת השמש. Also: Abraham zog sich zurück, schloss sich ein, um zu klagen um seine Sara und sie zu beweinen. Er trägt seinen Schmerz nicht zur Schau, macht kein Gepränge damit. Ob hier nicht darum auch ein kleines כ in לבכתה steht, stellen wir als möglich hin. Wir wissen, was die Sara dem Abraham gewesen, wie unendlich tief der Schmerz gewesen sein muss, wenn ein Abraham eine Sara verliert. Er klagt, er weint, aber er trägt den Schmerz in sich, zu Hause.
ספר, vielleicht verwandt mit זבר: zuerteilen, jemandem das von ihm im Leben Errungene zuerteilen, seinen Wert aussprechen. Dem Begriffe nach wie: תנו לה מפרי ידיה וגו׳ (Pro. 31, 31). — בכה, verwandt mit בקע, hervorbrechen, auch vom Quell aus der Tiefe בקעת מעין ונחל (Psalm 74, 15), weinen. In der Träne strömt das Gemüt aus.