Die Torah - Die fünf Bücher Mose
המאכלת. סַכִּין, עַל שֵׁם שֶׁאוֹכֶלֶת אֶת הַבָּשָׂר, כְּמָה דְתֵימָא וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר (דברים ל"ב), וְשֶׁמַּכְשֶׁרֶת בָּשָׂר לַאֲכִילָה. דָּ"אַ זֹאת נִקְרֵאת מַאֲכֶלֶת עַל שֵׁם שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִים מַתַּן שְׂכָרָהּ:
וילכו שניהם יחדו. אַבְרָהָם שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוֹלֵךְ לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ הָיָה הוֹלֵךְ בְּרָצוֹן וְשִׂמְחָה כְּיִצְחָק, שֶׁלֹּא הָיָה מַרְגִּישׁ בַּדָּבָר:
Das Messer, das Messer wird מַאֲכֶלֶת genannt, weil es Fleisch verzehrt; wie es heißt (Deut. 32,42), »mein Schwert verzehrt Fleisch«; und weil es das Fleisch zum Essen geeignet macht (Bereschit Rabbah 56:3). Andere Erklärung, dieses wird Maachelet genannt, weil Israel die Gabe seines Lohnes verzehrt (Bereschit Rabbah).
Und sie gingen beide miteinander, Abraham, der wusste, dass er hinging, seinen Sohn zu opfern, ging ebenso willig und freudig wie Jizchak, der die Sache nicht bemerkte.
וישם על יצחק בנו, כי בתחלה שם העצים על החמור , ועתה שעזב החמור עם נעריו שם העצים על יצחק · המאכלת, הסכין נקרא כן ע"ש שהו' אוכל ומכלה , כמ"ש וחרבי תאכל בשר (דברים ל"ב מ"ב) , ונשאר כן בהפסק בסגול , ועל המשפט הי' ראוי להיות בקמץ כמו וצדקה למִשְׁקָלֶת (ישעי' כ"ח י"ז) · ויתכן לפי דעתי שלא הונח שם מאכלת רק על סכין המיוחד לחתוך בשר , ונקראת כן לפי שמאכילה את הבשר והיינו שגורמת שיאכל הבשר , וכן כת' רש"י שמכשרת בשר לאכיל' , ר"ל שמתקנת ומכינה , ולפי שמכינה לאחרים שיאכלו נקראת בלשון הפעיל :
וילכו שניהם יחדיו, dieser Refrain kehrt zweimal wieder — Abraham und Isaak, Vater und Sohn, den als Opferer wie als Opfer gleich schweren Weg in einmütiger, unerschütterlicher Seelengröße hinanpilgernd, das ist das ewige Vorbild, das allen Vätern und Söhnen, jedem älteren und jüngeren Geschlechte vom Hause Abrahams den Weg weisen soll, den sie zusammen zu vollbringen haben.