Die Torah - Die fünf Bücher Mose
וישכם. נִזְדָּרֵז לַמִּצְוָה (פסחים ד'):
ויחבש. הוּא בְעַצְמוֹ, וְלֹא צִוָּה לְאֶחָד מֵעֲבָדָיו, שֶׁהָאַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת הַשּׁוּרָה:
את שני נעריו. יִשְׁמָעֵאל וֶאֱלִיעֶזֶר, שֶׁאֵין אָדָם חָשׁוּב רַשַּׁאי לָצֵאת לַדֶּרֶךְ בְּלֹא ב' אֲנָשִׁים (בראשית רבה), שֶׁאִם יִצְטָרֵךְ הָאֶחָד לִנְקָבָיו וְיִתְרַחֵק, יִהְיֶה הַשֵּׁנִי עִמּוֹ:
ויבקע. תַּרְגּוּם וְצַלַּח, כְּמוֹ וְצָלְחוּ הַיַּרְדֵּן (שמואל ב' י"ט), לְשׁוֹן בִּקּוּעַ, פינדר"א בלע"ז:
Stand früh auf, war eifrig für das Gebot (Pess. 4a).
Er sattelte, er selbst und hieß nicht einen seiner Diener; denn die Liebe beugt das Recht (Bereschit Rabbah 55:8).
Seine beide Diener, Jischmael und Elieser; denn ein vornehmer Mann darf sich nicht ohne zwei Männer auf eine Reise begeben (P. d. R. Elies. 31), damit, wenn der eine genötigt ist, sich zu entfernen, der andere bei ihm sei.
Und spaltete, der Targum übersetzt וְצַלַּח, wie (II Sam. 19, 18), »sie durchschritten den Jarden«, das ist der Ausdruck für spalten; spalten in anderen Sprachen.
וישכם , נזדרז למצוה · ויחבש , ענין קשור הבהמה באזור שלה · ויבקע , ת"א וצלח כמו וצלחו הירדן (שמואל ב' י"ט י"ח) , לשון ביקוע, פיכדר"א בלע"ז ובל"א (שפאלטן) · (רש"י) · עצי עלה , הגיד הכתוב זריזותו במצוה, אולי לא ימצא שם במקום ההוא עצים והולכים שלשה ימים · (הרמב"ן) , כוונת הרב ז"ל לפי דרכו שאברהם לא ידע את ההר וחשש פן לא ימצא על ההר אשר יאמר לו השם עצי' מזומנים , כי על הר המורי' אמר הרב ז"ל שהמור ואוהלו' וקנמון גדל שם לרוב עד שהעזים וצבאים אוכלים ממנו , והמור ואהלי' הם מיני עצים · אבל האמת לדעתי כי המור איננו גדל שם , וחז"ל לא אמרו רק הקנמון, שלדעת קצת המחברים איננו עץ רק מין תבן מבושם וריחני מאד, ונקרא בלשונינו , סקוינא"נט , ולכן הוא מאכל בהמות , וגם לא אמרו שגדל בהר ההוא רק בא"י, ואולי במקום ההוא לא היו עצים · ויקם , לשון זריזות , עיין מ"ש בפ' בלק (במדבר כ"ד כ"ה) :
— —"nahm seine beiden Leute mit sich und Jizchak seinen Sohn". Die Reihenfolge ist nicht bedeutungslos. Er sagte Jizchak so spät als möglich davon. Ferner ויקח את שני נעריו אתו, dieses ויקח ist noch nicht auf der Reise. Der Aufbruch zur Reise folgt erst: ויקם וילך. Vielmehr bevor er Jizchak weckte, nahm er seine Leute zu sich. Er wollte Jizchak den Kampf so lange als möglich ersparen und wollte es auch vermeiden, mit ihm allein zu sein. Jizchak war kein Kind mehr, er war ein siebenunddreißigjähriger selbständiger Mann. Seine Seelengröße tritt daher in dieser ganzen Handlung derjenigen Abrahams ebenbürtig zur Seite. Jizchak hatte den Auftrag nicht unmittelbar empfangen, kannte ihn nur aus dem Munde seines Vaters als תשב"פ. Wie bei Adam und Chawa, wo Chawa mit bestraft wurde für ein Verbot, das sie nur aus Adams Munde kannte, so opfert sich hier der erste jüdische Sohn für eine Tradition hin, die er nur aus des Vaters Munde erfahren hatte. Hier ward der Keim gelegt für die Hingebung der späteren Geschlechter an die Überlieferung der Väter. So auch die Weisen (Sanhedrin 89b): wie hat Jizchak einer solchen הוראת שעה Abrahams glauben mögen, ja glauben dürfen? היכא דמוחזק שאני, lautet die Antwort, nicht auf Grund eines besonderen Beglaubungswunders, sondern auf Grund des ihm bereits feststehenden Charakters des Vaters. Auch unsere Hingebung an die Überlieferung der Väter beruht auf ihrem Charakter. So wenig wie Abraham waren unsere Väter Hierarchen. Aus ihrem Munde ging keine Überlieferung, der sie nicht in erster Linie sich selbst zum Opfer gebracht — keine zarteren Stellen enthält der Midrasch als die, worin alle die Zweifel dem Sohne in den Mund gelegt werden, welche Abraham und Isaak auf ihrem schweren Gange wohl hätten schwankend machen können. In diesen drei Tagen ward wenig gesprochen, aber unendlich viel gefühlt und gedacht. Abraham scheint also dadurch, daß er zuerst seine Leute weckte und sie zu sich nahm, sich selbst gegen die Übermannung seines Gefühles verbarrikadiert und das Alleinsein mit Isaak gemieden zu haben.