Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אל תשלח. לִשְׁחֹט; אָמַר לוֹ אִם כֵּן לְחִנָּם בָּאתִי לְכָאן, אֶעֱשֶׂה בּוֹ חַבָּלָה וְאוֹצִיא מִמֶּנוּ מְעַט דָּם, אָמַר לוֹ אל תעש לו מאומה – אַל תַּעַשׂ בּוֹ מוּם:
כי עתה ידעתי. אָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר לוֹ אַבְרָהָם אֲפָרֵשׁ לְפָנֶיךָ אֶת שִׂיחָתִי, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ לִי כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, וְחָזַרְתָּ וְאָמַרְתָּ קַח נָא אֶת בִּנְךָ, עַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר? אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה, לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה (תהילים פ"ט); כְּשֶׁאָמַרְתִּי לְךָ "קַח", מוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה – לֹא אָמַרְתִּי לְךָ שְׁחָטֵהוּ אֶלָּא הַעֲלֵהוּ, אַסַּקְתֵּיהּ, אַחְתֵּיהּ.
כי עתה ידעתי. מֵעַתָּה יֵשׁ לִי מַה לְּהָשִׁיב לַשָּׂטָן וְלָאֻמּוֹת הַתְּמֵהִים מַה הִיא חִבָּתִי אֶצְלְךָ; יֵשׁ לִי פִּתְחוֹן פֶּה עַכְשָׁו, שֶׁרוֹאִים כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה:
Strecke nicht aus, um zu schlachten; da sagte er, dann wäre ich umsonst hierhergekommen, so will ich ihn wenigstens ritzen und etwas Blut von ihm herauskommen lassen; Er aber sprach, tue ihm nicht das Geringste, bringe ihm keinen Leibesfehler bei (Bereschit Rabbah 56:7).
Denn jetzt habe ich erkannt, R. Aba sagt, Abraham sagte vor Ihm, ich möchte meine Rede vor Dir ausbreiten; früher sagtest Du zu mir, denn durch Jizchak wird dir Nachkommenschaft genannt werden; dann wieder sagtest Du, nimm doch deinen Sohn; jetzt sagst Du zu mir, strecke deine Hand nicht aus nach dem Jüngling. Da sagte der Heilige, gelobt sei Er, zu ihm, (Ps. 89, 35) »ich entweihe meinen Bund nicht, und den Ausspruch meiner Lippen ändere ich nicht«; ich habe dir nicht gesagt, »schlachte ihn«, sondern »bringe ihn hinauf«; du hast ihn hinaufgebracht, so führe ihn jetzt wieder hinab (Bereschit Rabbah 56:8).
Denn jetzt habe ich erkannt, von jetzt an kann ich dem Ankläger und den Völkern antworten, die da fragen, was meine Liebe zu dir für einen Grund habe; jetzt habe ich freie Rede; denn sie sehen, dass du gottesfürchtig bist.
כי עתה ידעתי וגו' , הראב"ע בשם הגאון אמר כי ידעתי כמו הודעתי , ור"ל הודעתי לבאי עולם , ולפי' זה נוטה גם דעת הרשב"ם , וגם רש"י שכתב מעתה יש לי מה להשיב וכו' שרואים כי ירא אלהים אתה עכ"ל , נוטה ג"כ לפי' זה · והראב"ע ימאן מלקבל פי' זה ופי' פי' אחר ע"ש · והרמב"ן ז"ל כתב כי עתה ידעתי , מתחלה הי' יודע יראתו בכח, לא יצא לפועל במעשה הגדול הזה , ועתה נודעה במעשה , ויהי' זכותו שלם עכ"ל · ובזה בחר המתרגם האשכנזי , והוסיף בו מלא ותבלין וז"ל · ידוע שהאל יתברך נשגב ומרומם ממקרי הזמן ושנויו , והתגלגל הדברי' בעבר והוה ועתיד לא יהיו בערך אל השם יתברך שמו כי אם השתלשלות הסבות והמסובבים כפי אשר גזרה חכמתו ורצונו הקדוש , והוא ידע מאז את כל אשר יעשה בעתיד ע"י ידיעת הסבות אשר מהן יסובב · וא"כ הענין אשר בערכנו הוא עתה יהיה בערך השם הסבה , ומה שבערכנו הוא עתיד יהיה בערכו המסובב' ודע זה והבן אמרו עתה ידעתי, והכוונה לא הזמן ההוה, כי אם על המעשה שהוא סבת הידיעה , כי זה הוא הזמן ההוה בערך אל השם, על ידי המעשה הזה ידעתי כי ירא אלהים אתה , וזהו כאשר אמרנו , שהשם יודע העתיד להיות ע"י ידיעת הסבות , ובל"א (הירדורך האבי איך ערקאנט , דש דוא וכו') עכ"ל :